״קַוֹּה קִוִּיתִי לַיהוָה, וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי״ (תהילים 40:1).
לפעמים נדמה שהאדון מסתיר את פניו, ואנו מרגישים חלשים, מבולבלים ורחוקים מכל דבר שמימי. אנו מרגישים כתלמידים איטיים, שאינם מניבים פרי רב, והולכים הרחק מתחת למה שאנו מייחלים לו בדרך הצדקה. אך גם ברגעים האלה יש דבר אחד שנותר איתן: המבט המופנה אליו, הרצון הכנה להיות עמו וההחלטה הנחושה שלא להרפות ממנו. ההתמדה הזאת היא סימן ההיכר של תלמיד אמיתי.
ודווקא בהיצמדות הנאמנה הזאת לאדון אנו מתחילים להכיר את האמת לעומקה. כשאנו עומדים איתנים, גם בימים חשוכים, תורתו הנפלאה של אלוהים מתגלה בלבנו בעוצמה. מצוותיו הנשגבות מתחילות לדבר ישירות אל כאבינו, מצוקותינו וצרכינו, ומעצבות את דרכנו בדייקנות. האמת של אלוהים, כפי שהיא מתבטאת בתורה שנמסרה לנביאי התנ״ך ולישוע, נעשית חיה יותר ויותר ומתאימה לחיי היום־יום שלנו.
המשיכו להביט אל האדון, גם כשהכול נדמה דומם. האב מברך ושולח את המצייתים אל הבן, כדי שיזכו למחילה ולישועה. אל תרפו מידו של מי שקרא לכם ללכת על פי מצוותיו הנהדרות. הציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה — גם כשנדמה שאנו הולכים בחשכה, הוא מדריך אותנו באור. — מעובד על פי ג׳יי. סי. פילפוט. להתראות מחר, אם ירצה האדון.
התפללו איתי: אדוני, גם כשאינני רואה אותך בבירור, אני בוחר להמשיך לבקש אותך. תן לי סבלנות להמתין לך וענווה להמשיך ללמוד, גם כשאני מרגיש חלש.
למד אותי לבטוח בתורתך, גם כשקשה לקיימה. מי ייתן ומצוותיך המפוארות יהיו לי יסוד איתן, גם בימים שבהם נפשי שפלה.
אלוהים אהוב, אני מודה לך שגם ברגעי הדממה אתה מקיים אותי בנאמנותך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא כלפיד המאיר גם את החשכה העמוקה ביותר. מצוותיך הן כזרועות החובקות אותי ומחזיקות אותי איתן בדרך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.