״לכן, חזרו בתשובה והיוּ הפכוים, כדי שיימחו חטאיכם, ויבואו עתות רוָוחה מלפני ה׳״ (מעשי השליחים ג:19).
הזיכרון הוא מתנה שניתנה מאת אלוהים — אך הוא גם יהיה עד ביום הגדול. רבים מנסים לשכוח את שגיאות העבר, לקבור את מה שעשו לא נכון, כאילו הזמן מסוגל למחוק. אך אם דמו של בן האלוהים לא מחק את הכתמים הללו, יבוא הרגע שבו אלוהים עצמו יאמר: ״זכור״, והכול ישוב ברגע, עם המשקל והכאב שניסינו להתעלם מהם בעבר.
לא יהיה צורך שמישהו יאשים אותנו — המצפון שלנו עצמו ידבר בקול רם. והדרך היחידה למצוא מנוחה אמיתית היא לציית לתורתו הנפלאה של אלוהים ולתת לו להוביל אותנו אל המושיע. אין זו ציות שטחית, אלא מסירה אמיתית, שמכירה בסכנת האשמה ובערך הבלתי־מדוד של הסליחה שרק הבן יכול להעניק. האב אינו שולח מורדים אל הבן — הוא שולח את אלה שנגעו באמת והחליטו ללכת בדרכיו הנשגבים.
היום הוא היום להתיישר עם מצוות ה׳ ולהכין את הלב לעמוד לפניו ללא פחד, עם נפש טהורה ובשלום. יהי זיכרוננו, ביום המיועד, לא כתב אישום — אלא עדות לחיים של ציות ושינוי. -מעובד מד״ל מוּדי. נתראה מחר, אם ה׳ ירצה.
התפללו איתי: אלוהי, אתה מכיר את כל דרכי. אין דבר נסתר מעיניך, ואני יודע שיום יבוא וכל הדברים יובאו לאור. למד אותי לחיות בלב טהור לפניך, מבלי להוליך את עצמי שולל בתירוצים או בשכחה.
עזור לי להעריך כל הזדמנות שיש לי לציית וללכת בדרכך. יהי רוחך מראה לי מה צריך לתקן ותן לי כוח להמשיך בעקביות, בכנות וביראת כבוד.
הו, אב נאמן, אני מודה לך על שהזהרת אותי לגבי כובד הזיכרון וערך הסליחה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא המראה שמגלה את האמת על מי שאני. מצוותיך הן הדרך הבטוחה למצפון שלֵו. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
