“למדני לעשות רצונך, כי אתה אלוהי. רוחך הטובה תנחני בארץ מישור” (תהלים קמ"ג:י).
הטוב איננו יצירה אנושית. אין זה דבר שאנו יכולים לעצב לפי רגשותינו או נוחותנו. הטוב נובע ישירות מכסא אלוהים וצועד בדרך ברורה: דרך הציות. גם אם העולם יאמר לנו שאנו יכולים "לבחור את דרכנו" או "להגדיר את האמת שלנו", המציאות נותרת ללא שינוי — לא לאדם לקבוע את חובותיו כלפי הבורא. חובתנו כבר נקבעה: לציית לאותו אשר ברא אותנו.
רבים מנסים להימנע מקריאה זו, עוזבים את מצוות אלוהים בחיפוש אחר חיים קלים ופחות תובעניים. אך מה הם מוצאים בסוף הדרך הזו? רק ריקנות. ללא ציות לתורת אלוהים האדירה, אין קיום אמיתי, ואין שלום שיישאר. ייתכן שיש הקלה רגעית, תחושת חירות מדומה, אך במהרה תבוא הרעב הרוחני, חוסר המנוחה של הנפש, ועייפות החיים הרחק ממקור החיים. לברוח מהציות הוא להתרחק מעצם סיבת הקיום.
הסיפוק האמיתי נמצא באמירת "כן" לאלוהים, גם כאשר הדבר דורש הקרבה. כאשר אנו מחבקים את החובות שהוא הציב לנגד עינינו — במיוחד את החובה לציית למצוותיו הקדושות — אנו חווים את אשר הוא נצחי: הברכה האלוהית, הטוב האמיתי, והשלום שאינו תלוי בנסיבות. כאן הכל משתנה. כי בציות מוצאת הנשמה מטרה, כיוון, ואת החיים השופעים שרק השמים יכולים להעניק. -מעובד מג'ורג' אליוט. נתראה מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אב נצחי, אני מודה לך על שהראית לי מהו הטוב והיכן הוא נמצא. אני מכיר בכך שהוא אינו נובע ממני, אלא בא ממך, כנהר הזורם מכסאך. איני רוצה עוד לבחור את דרכי או להגדיר את חובותיי בעצמי. אני רוצה לציית למה שכבר גילית.
אדוני, חזק אותי שלא אברח מהאחריות הקדושה לציית לך. אני יודע שתורתך האדירה היא דרך הטוב האמיתי, הברכה והחיים השלמים. גם כאשר העולם מציע לי קיצורי דרך, עזור לי להישאר איתן במצוותיך הקדושות, בביטחון שכל חובה שמקוימת היא זרע של נצח.
הו אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך על היותך מקור כל טוב. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כנהר של טוהר המשקה את הנפש העייפה וגורם לה לפרוח בנאמנות. מצוותיך הן כנתיבים מוזהבים בחשכת העולם הזה, המובילים בבטחה את אוהביך אל הבית הנצחי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
