“קרא אלי ואענה לך, ואגיד לך דברים גדולים ובצורים אשר לא ידעת” (ירמיהו ל"ג:3).
כאשר יש חיים בקרבנו, הם תמיד מתגלים — אפילו באנחות, גניחות או זעקות שקטות. הנפש שנגעה באלוהים החי אינה מסוגלת להסתגל לקור החטא או לאדישות הרוחנית. היא נלחמת, נאנחת, מחפשת אוויר. ואף כשהיא נחנקת על ידי הבשר ומשקל הטבע הישן, החיים שבאו מלמעלה מסרבים להישאר דוממים. הם מנסים לפרוץ, לקום, להשתחרר מהגוף המת שמנסה לחנוק אותם.
המאבק הפנימי הזה הוא סימן לכך שמשהו יקר שוכן בתוכנו. ודווקא במאבק הזה מתגלה חשיבות הציות למצוותיו הנשגבות של אלוהים. הציות לתורתו האדירה מחזק את החיים שנטע בליבנו. בעוד הטבע הבשרי מנסה להחזיק אותנו לארץ, מצוות ה' מושכות אותנו למעלה, מזכירות לנו מי אנחנו ולאן עלינו ללכת.
האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אל תתייאש מול המאבקים הפנימיים — אם יש חיים, יש תקווה. המשך לחפש, לזעוק, לציית… וה' הרואה בסתר, ישמע ויפעל. הוא עצמו יחזק את החיים שנטע בך, עד שינצחו כל מה שמנסה לחנוק אותם. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אדון אלוהים, רק אתה יודע את המאבקים שמתחוללים בתוכי. לפעמים אני מרגיש כאילו אני מנסה לנשום תחת משקל כבד מאוד, אך למרות זאת אני ממשיך לזעוק, כי אני יודע שיש בי חיים, והחיים האלה באו ממך.
תן לי כוח להילחם בכל מה שמנסה לקשור אותי למה שהוא ארצי, קר וריק. חדש בי את הרצון לציית לך, גם כאשר כוחותיי נראים קטנים. שלא אסכים לעולם לשתיקת הנפש, אלא אמשיך לבקש אותך בכנות.
הו, אב אהוב, אני מודה לך שהדלקת בי את הניצוץ של החיים האמיתיים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הנשימה שמחיה את רוחי הדואבת. מצוותיך הן חבלי אור שמושכים אותי החוצה מן החשכה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
