“אִלּוּלֵי עֲזָרַת יְהוָה לִי, כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי” (תהילים צ"ד:י"ז).
יש רגעים בחיים שבהם נדמה שהכול מתמוטט בבת אחת: חלומות מתפוגגים, תפילות נראות ללא מענה, והלב, שנמחץ על ידי הנסיבות, כבר אינו יודע לאן לפנות. בשעות כאלה, המחשבה הופכת לשדה קרב. מחשבות שליליות, תסכולים, רצונות שלא התגשמו ותחושות של חוסר אונים משתלטים. והגרוע מכל הוא שדווקא כשאנו זקוקים להכוונה, אנו מתפתים לקבל החלטות פזיזות, רק כדי להקל על הכאב. אך פעולה מתוך דחף לעיתים נדירות מובילה לפתרון — וברוב המקרים אף מרחיקה אותנו ממה שה' רוצה לעשות.
הכוח האמיתי ברגעים כאלה אינו טמון בעשייה מיידית, אלא בכניעה. להישאר בשקט, לבטוח ולהפקיד בידי ה' את הרצונות האישיים דורש אומץ רב יותר ממה שרבים מדמיינים. השקטת הנפש בתוך הכאוס היא תרגול רוחני עמוק. דווקא במקום הכניעה מתחילה הריפוי הפנימי. המחשבה נרגעת, הרוח מתחזקת, ואנו מתחילים לראות בעיני האמונה. עמדה ענווה זו פותחת פתח לרוח ה' להחזיק אותנו ולכוון אותנו בביטחון.
אך אי אפשר לחיות את המציאות הזו בלי ציות. המקור האמיתי היחיד לכוח, שלום והכוונה נמצא בנאמנות לתורת ה'. הוראותיו אינן משתנות, אינן נכשלות ואינן תלויות ברגשותינו. כאשר אנו מחליטים לציית — גם כשכואב, גם כשאיננו מבינים — מתרחש משהו על-טבעי: רוחנו השברירית מתאחדת עם כוח הבורא. איחוד זה הוא שמקים אותנו, מחזק אותנו ומוביל אותנו צעד אחר צעד אל חיי הנצח. הציות לתורת ה' אינו עול; זהו הדרך הבטוחה היחידה בכל סערה. -ויליאם אלרי צ'אנינג. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שלעיתים קרובות אני מוצא את עצמי מוקף במאבקים פנימיים, חוסר ביטחון והחלטות קשות. כאשר החלומות נראים כמתמוטטים ותשובותיך מתעכבות, ליבי מתבלבל ודעתי מתמלאת במחשבות שאינן ממך. בשעות אלו אני מתפתה לפעול מתוך דחף, מנסה לברוח מהכאב בכל דרך — אך בסופו של דבר אני מתרחק מרצונך.
אבי, היום אני מבקש ממך שתשקיט את נפשי ותעזור לי לבטוח בך יותר מאשר ברגשותיי. אני רוצה ללמוד להמתין בשקט, להישען עליך בענווה ולהקשיב לקולך בתוך הכאוס. אני יודע שאיני יכול לנצח בקרב הזה בכוחות עצמי. לכן אני מבקש ממך אומץ לציית גם כשאיני מבין. החזק אותי ברוחך, והדריך אותי בדרכיך הנצחיים.
הו, אל קדוש, אני משתחווה ומברך אותך על היותך סלעי האיתן כאשר הכול סביבי קורס. אתה נאמן, גם כשאני חלש; ותורתך, ה', היא המגדלור שמוביל אותי חזרה כאשר אני הולך לאיבוד בין הסערות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המצפן שאינו מאכזב, אפילו בלילות החשוכים ביותר. מצוותיך הם כנהרות חיים המרעננים את הנפש העייפה ומטהרים את הלב הדואב. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.
