“המְכִירִים אֶת שִׁמְךָ בוֹטְחִים בְּךָ, כִּי אַתָּה, יְהוָה, לֹא עָזַבְתָּ דּוֹרְשֶׁיךָ” (תהילים ט:י).
הנפשות שצומחות ביותר בקרבה לאלוהים הן אלו שאינן מסתתרות מאחורי תירוצים. הן אינן חיות כבולות לעבר ואינן מבזבזות זמן על תלונות על הנסיבות. להיפך, הן מביטות לאחור בתבונה רוחנית, ומכירות בכך שגם בזמנים הקשים, אלוהים היה שם — מתקרב, קורא, מושיט יד. אנשים אלה אינם מכחישים את שגיאותיהם, אך גם אינם משתמשים בהן כמגן. יש להן ענווה מספקת להודות שנכשלו, שבמקרים רבים התעלמו מהברכות ובזו לאותותיו של אלוהים.
סוג זה של לב הוא ששומע בבירור את קריאת רוח הקודש. זהו לב שאינו מצדיק את עצמו, אלא נכנע. שאינו מחפש תירוצים, אלא הכוונה. בהכרת מצבו כבריאה, הנפש הזו מבינה שברכה, הצלה וישועה באות רק על ידי ציות. ציות לאותם חוקים שהאב מסר לישראל — ושישוע, בחייו ובתורתו, אישר שהם נצחיים, צודקים וטובים.
נפשות אלו לא יולכו שולל על ידי טענות שקריות, ולא ייכנעו למנהיגים המטיפים נגד תורת אלוהים הקדושה. הן יודעות שעבירה לעולם לא הייתה, ולעולם לא תהיה, דרך לברכה. ולכן, באמונה ובאומץ, הן פונות אל הבורא בכל כוחן, נחושות לציית — בכל מחיר. כי הן יודעות שיש רק דרך אחת המובילה לחיים: נאמנות לאב, המתבטאת בכל מצווה שנתן לנו. זו הדרך שרוח הקודש מגלה לענווים ולצייתנים. -מעובד מג'יימס מרטינו. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אדון, היום אני ניגש אליך בלב פתוח ועניו. אינני רוצה עוד להסתתר מאחורי תירוצים, ולא להצדיק את כישלונותיי בטענות ריקות. אני יודע שבזמנים רבים התעלמתי מברכותיך, בזיתי לאותותיך והלכתי בניגוד לרצונך. אך כעת, בכנות, אני מכיר בכישלונותיי ונכנע לקריאתך.
רוח הקודש, דבר אליי בבירור. אינני רוצה להתנגד לקולך ולא להקשות את לבי. למד אותי לציית לחוקים שהאב גילה לעמו ושישוע אישר בחייו. אני רוצה ללכת בדרך הקדושה הזו, גם אם העולם דוחה אותה, גם אם זה יעלה לי בנוחות, באישור או בביטחון. רצונך טוב מכל דבר אחר.
אדון, הצילני מתורות שקר המזלזלות בתורתך. תן לי הבחנה להכיר בטעות, אומץ להתנגד לשקר וכוח להישאר איתן באמת. מי ייתן וחיי יסומנו בנאמנות לאב, בכל מחשבה, מעשה ובחירה. הראה לי, בכל צעד, שהשלום האמיתי, ההצלה האמיתית והישועה האמיתית נמצאים בציות. וששום דבר אינו שווה יותר מלהיות במרכז רצונך. בשם ישוע, אמן.
