"למדני לעשות רצונך, כי אתה אלוהי; רוחך הטובה תנחני בארץ מישור" (תהלים קמ"ג:י').
המצב הרוחני הגבוה ביותר הוא כאשר החיים זורמים באופן ספונטני וטבעי, כמו המים העמוקים של הנהר בחזון יחזקאל, שם השחיין כבר אינו נאבק, אלא נישא בעוצמה על ידי הזרם. זהו המצב שבו הנפש אינה צריכה להתאמץ כדי לעשות טוב — היא נעה בקצב החיים האלוהיים, מונהגת על ידי דחפים שמגיעים מאלוהים עצמו.
אך חירות רוחנית זו אינה נולדת מתוך רגש חולף. היא נבנית בעמל, משמעת ונאמנות. ההרגלים הרוחניים העמוקים מתחילים, כמו כל הרגל אמיתי, במעשה ברור של רצון. יש לבחור לציית — גם כאשר זה קשה — ולחזור על הבחירה הזו עד שהציות הופך לחלק טבעי מהוויית האדם.
הנפש השואפת לחיות כך צריכה להיאחז בתורת אלוהים החזקה ולנהוג במצוותיו הנפלאות. באמצעות נאמנות חוזרת זו, הציות מפסיק להיות מאמץ מתמיד והופך לתנועה ספונטנית של הנפש. וכאשר זה קורה, האדם מונהג על ידי רוח ה' עצמו, חי בקשר עם השמים. -מעובד מתוך א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על כך שאתה רוצה שחיי הרוחניים יהיו איתנים, חופשיים ומלאים בנוכחותך. אינך קורא לי לחיים של מאמץ ריק, אלא להליכה שבה הציות הופך לשמחה.
עזור לי לבחור בטוב, גם כאשר זה קשה. הענק לי משמעת לחזור על המעשה הטוב עד שיהפוך לחלק ממי שאני. אני רוצה לעצב בתוכי את ההרגלים הקדושים שמוצאים חן בעיניך, ורוצה להיאחז יום יום בתורתך ובמצוותיך, כי אני יודע שבהם נמצאים החיים האמיתיים.
הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי אתה בעצמך מחזק אותי לציית. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא הדרך שבה נפשי לומדת ללכת ללא פחד. מצוותיך הנפלאות הן כזרמי נהר שמיימי, המקרבים אותי תמיד אליך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
