"הנאמן במעט, גם במרובה נאמן; והמעול במעט, גם במרובה מעול" (לוקס 16:10).
אין דבר קטן או חסר ערך כאשר הוא בא מידי אלוהים. מה שהוא מבקש, גם אם נראה בעינינו כקטן, הופך לגדול — כי גדול הוא זה שמצווה. המצפון המתעורר על ידי קול ה' אינו יכול להיעלם. כאשר אנו יודעים שאלוהים קורא לנו לדבר מה, אין זה מתפקידנו למדוד את חשיבותו, אלא פשוט לציית בענווה.
דווקא כאן מתגלה יופיה של הציות לתורת אלוהים הנשגבת. כל מצווה, כל הוראה שנגלתה בכתובים, היא הזדמנות להימצא נאמנים. גם מה שהעולם מבזה — הפרט, המחווה השקטה, הדאגה היומיומית — יכול להפוך למקור ברכה אם ייעשה בנאמנות. מצוותיו הנשגבות של בוראנו אינן תלויות בשיפוטנו: יש להן ערך נצחי.
אם נבחר לציית באומץ ובשמחה, ה' ידאג לכל השאר. הוא ייתן כוח לאתגרים הגדולים כאשר ימצא אותנו נאמנים במשימות הפשוטות. יהי רצון שנימצא היום צייתנים, ושהאב, כאשר יביט בנאמנותנו, ישלח אותנו אל בנו האהוב כדי שנקבל את חיי הנצח. -מעובד על פי ז'אן ניקולא גרו. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אבינו שבשמים, פעמים רבות שפטתי כקטנות את הדברים שהנחת לפניי. סלח לי על שלא הכרתי בכך שכל מה שבא ממך יקר הוא. למדני להקשיב לקולך ולא לבזות אף משימה שתפקיד בידי.
תן לי לב אמיץ, נכון לציית לך בכל דבר, גם במה שנראה פשוט או נסתר מעיני אחרים. שאזכה להעריך כל מצוותיך כהוראה ישירה מן השמים. אל תיתן לי למדוד את רצונך על פי הגיוני המוגבל.
רוצה אני לחיות בנאמנות מתמדת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא שלהבת המאירה את צעדי הצדיק, גם בדרכים הצרות ביותר. מצוותיך הנשגבות הן זרעים נצחיים הנטועים באדמת הציות הפורה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.
