״כמו שאדם מתנחם על ידי אמו, כך אנחם אתכם; ובירושלים תתנחמו״ (ישעיהו ס״ו:י״ג).
יש רגעים שבהם הלב כל כך עמוס בכאב, שכל מה שאנו רוצים הוא לשפוך את הלב, להסביר, לבכות… אך כאשר אלוהים עוטף אותנו בנוכחותו, משהו עמוק יותר מתרחש. כמו ילד ששוכח את כאבו כאשר הוא מתקבל בזרועות אמו, כך גם אנו שוכחים את סיבת המצוקה כאשר אנו נלקחים אל תוך הנחמה המתוקה של האב. הוא לא חייב בהכרח לשנות את הנסיבות — די בכך שהוא שם, ממלא כל פינה בישותנו באהבה ובביטחון.
במקום האינטימיות הזה אנו נזכרים בחשיבות ההליכה בדרכיו הנשגבות של אלוהים. כאשר אנו מצייתים לקולו ושומרים את תורתו, אנו פותחים מקום לכך שהוא בעצמו יבוא לבקר אותנו בשלום. נוכחות האב אינה מתערבבת במרדנות — בלב הצייתן הוא שוכן, מביא מרגוע בתוך המאבקים.
הציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה. אם היום לבך חסר מנוחה או פצוע, רוץ לזרועות האב. אל תיאחז בבעיה — אפשר לו לקחת את מקומו של הכאב ולמלא את נשמתך במתיקות נוכחותו. -מעובד מאת א. ב. סימפסון. נתראה מחר, אם ירצה ה׳.
התפללו איתי: אב יקר, כמה פעמים אני בא אליך עם לב מלא שאלות, ואתה עונה לי רק באהבתך. אינך צריך להסביר הכול — די בכך שאתה איתי, וכבר אני מוצא מנוחה.
למד אותי לבטוח יותר בנוכחותך מאשר בפתרונות שאני מצפה להם. שלא אחליף לעולם את נחמתך בחיפזון לפתור דברים בדרכי. נוכחותך מספיקה, ואהבתך מרפאה.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שאתה עוטף אותי בנחמתך ומזכיר לי שאתה מספיק. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא החיבוק שמיישר את לבי לרצונך. מצוותיך עדינים כגעגועי אם המנחמת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
