“אורה לך ואורך בדרך זו תלך; אייעץ עליך עיני” (תהילים ל״ב:ח׳).
החיים הרוחניים הנעלים ביותר אינם אלו שמסומנים במאמץ מתמיד, אלא בזרימה — כמו הנהר העמוק שראה יחזקאל בחזון. מי שצולל לנהר הזה לומד להפסיק להיאבק בזרם, ומתחיל להיות מונהג על ידי כוחו. אלוהים רוצה שנחיה כך: מונהגים בטבעיות על ידי נוכחותו, מונעים על ידי הרגלים קדושים הנובעים מלב מאומן לציית.
אך קלילות זו אינה נולדת במקרה. ההרגלים הרוחניים שמחזיקים אותנו צריכים להיווצר בכוונה. הם מתחילים בבחירות קטנות, בהחלטות נחושות ללכת בדרך שאלוהים הראה. כל צעד של ציות מחזק את הבא אחריו, עד שהציות כבר אינו נראה כנטל, אלא כשמחה. מצוות ה׳ הנפלאות, כאשר מקיימים אותן בעקביות, הופכות לשבילים פנימיים שבהם נשמתנו מתחילה ללכת בביטחון ובשלום.
האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. לכן, התחל בנאמנות, גם אם אתה עדיין חש קושי. רוח הקודש מוכנה לעצב בך חיים של ציות יציב, שליו ומלא כוח שמגיע מלמעלה. -מעובד מאת א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.
התפללו איתי: אדוני, אני משתוקק ללכת איתך בקלילות ובעקביות. מי ייתן וחיי הרוחניים לא יתאפיינו בעליות ומורדות, אלא בזרימה מתמדת של נוכחותך בי. למדני להימסר לזרם רוחך.
עזור לי לעצב, באומץ, את ההרגלים הקדושים שאתה חפץ בהם. מי ייתן שכל מעשה של ציות, אף הקטן ביותר, יחזק את לבי לקראת הצעדים הבאים. הענק לי יציבות עד אשר הציות יהפוך לטבעי בי.
הו אלוהים אהוב, אני מודה לך כי רוחך פועל בי בסבלנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא אפיק העמוק בו זורם נהר החיים. מצוותיך הן דחפים קדושים המובילים אותי אל השלום. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
