"מי יעלה בהר ה'? ומי יקום במקום קדשו? נקי כפיים ובר לבב" (תהילים כד:ג-ד).
רבים מאיתנו נשארים במישורים מתוך פחד לעלות אל הרי אלוהים. אנו מסתפקים בשפלה כי הדרך נראית קשה, תלולה ותובענית. אך דווקא במאמץ העלייה אנו מוצאים חזונות חדשים, אוויר צח יותר, ואת נוכחותו העזה של ה'. הגבעות, שלכאורה נראות מאיימות, שומרות בתוכן ברכות וגילויים שלעולם לא נחווה אם נישאר בעמק.
כאן בדיוק נכנסים לתמונה מצוותיו הנפלאות של העליון. הן לא רק מדריכות אותנו, אלא גם מחזקות אותנו להתקדם. כאשר אנו בוחרים לציית, אנו מקבלים אומץ לעזוב את הנוחות ולעלות אל מרומי אלוהים. בכל צעד נאמן, נגלה רמות חדשות של קרבה, חכמה ובשלות רוחנית שלא קיימות במישור.
לכן, אל תירא מהרי ה'. עזוב את שביעות הרצון העצמית והתקדם אל המקומות הגבוהים, לשם האב רוצה להוביל אותך. ההולך בגבהים אלו בצייתנות מוצא את מלוא החיים ומוכן להיות מובל אל הבן, שם יש סליחה וישועה נצחית. מעובד על פי ג' ר' מילר. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אבא אהוב, אני מהלל אותך על הגבעות והעמקים שבחיי. אני יודע שכל חלק בדרך נמצא בשליטתך.
אדון, למד אותי להתמודד עם כל אתגר בציות למצוותיך הנפלאות, מתוך אמונה שגם הקשיים מביאים ברכות שהכנת לי.
הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה הופך את גבעותיי למקומות של גשם ואת עמקיי לשדות פוריים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא השביל הבטוח בהרים. מצוותיך הן הגשמים המפרים את ליבי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
