"אבל הַמְקַוִּים לַיהוָה יַחֲלִיפוּ כֹּחַ; יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ; יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (ישעיהו מ:לא).
הדבר מלמד אותנו כי "סבלנות" ו"התמדה" הן אותה מהות: היכולת להישאר איתנים גם בתוך הניסיונות. כשם שאיוב עמד איתן, כך אנו נקראים לעמוד, בביטחון שיש אושר שמור לאלה שאינם נכנעים. ישוע אמר שמי שיתמיד עד הסוף ייוושע; לכן, ההתמדה אינה רשות — היא חלק מהותי מדרך האמונה.
היציבות הזו מתחזקת כאשר אנו בוחרים לחיות בציות למצוותיו הנשגבות של העליון. במחויבות היומיומית לרצון ה' נבנית עמידותנו. כל צעד נאמן, אפילו קטן, בונה בנו את היכולת לעמוד בסערות, להמתין לעיתו של אלוהים וללמוד שטיפולו אינו נכשל לעולם.
אם כן, החליטו היום להישאר איתנים. ההתמדה היא האדמה שבה צומחים הבגרות והתקווה. מי שנשען על ה' והולך בדרכיו מגלה שהניסיונות הם מדרגות לניצחון, ושבסוף יתקבל על ידי הבן כדי לרשת את חיי הנצח. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אבא אהוב, אני מהלל אותך כי אתה נאמן לתמוך בי בדרך. תן לי לב מתמיד, שלא יתייאש מול הניסיונות.
אדון, עזור לי לחיות לפי מצוותיך הנשגבות, ללמוד סבלנות ועמידות בכל מצב בחיי.
הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה מחזק אותי להתמיד עד הסוף. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא סלע איתן תחת רגלי. מצוותיך הן כנפיים הנושאות אותי מעל הסערות. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
