"שמעתי את קולך בגן, ויירא כי ערום אנכי, ואחבא" (בראשית ג:י).
מאז הנפילה, האנושות חיה רחוקה מהבית — מוסתרת מאלוהים, כמו אדם בין עצי גן עדן. היה זמן שבו קולו של האל מילא את לב האדם בשמחה, והאדם, בתורו, שמח את לב הבורא. אלוהים רומם אותו מעל כל הבריאה ורצה להעלותו עוד יותר, אל תהילות שגם המלאכים לא מכירים. אך האדם בחר לא לציית, שבר את הקשר הקדוש והתרחק מזה שרצה רק לברכו.
ובכל זאת, העליון ממשיך לקרוא. הדרך חזרה נסללת בציות למצוותיו הנפלאות של ה'. הן השביל לשוב אל הבית האבוד, הנתיב שמחדש את הקשר שנקטע. כאשר אנו מפסיקים לברוח ונכנעים לרצון האלוהי, האב שוב עוטף אותנו בנוכחותו, ומשיב לנו את הכבוד והשמחה של חיים לצידו.
לכן, אם הלב חי רחוק, מוסתר בין "העצים" של אשמה או גאווה, שמע את קול ה' הקורא בשמך. הוא עדיין רוצה להתהלך איתך ברוח הגן ולהובילך חזרה אל מלוא הקשר שנמצא רק במשיח. מעובד מד. ל. מודי. נתראה מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אבא אהוב, אני מהלל אותך כי גם כשאני מתחבא, קולך קורא לי ברוך. אני רוצה לשוב לגן שלך וללכת שוב איתך.
אדוני, למדני ללכת אחר מצוותיך הנפלאות, שהן הדרך חזרה לנוכחותך ולחיים שאיבדתי בשל אי-ציות.
הו אלוהים יקר, אני מודה לך שלא ויתרת על בריאתך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך שמובילה אותי הביתה. מצוותיך הן עקבות האור שמביאות אותי לקשר איתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
