"אני הגפן, אתם השריגים; מי שנשאר בי, ואני בו, זה נושא פרי רב; כי בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר" (יוחנן ט"ו:5).
כאשר יעקב מזהיר אותנו לקבל בענווה את המילה הנטועה, הוא מדבר על תהליך חי, הדומה להרכבת צמח. כשם שהענף מחובר לגזע ומתחיל לקבל ממנו את השרף, כך גם הלב הנשבר שמקבל את עדות המשיח מתחיל להיות מוזן מהחיים הבאים מאת אלוהים. האיחוד הזה יוצר קהילה עמוקה ואמיתית, שבה הנשמה מתחילה לפרוח מבחינה רוחנית, ומפיקה מעשים שמגלים את נוכחות ה'.
הקשר החיוני הזה מתחזק כאשר אנו חיים בציות למצוותיו הנשגבות של העליון. הציות הוא הערוץ שדרכו זורם השרף האלוהי — הוא זה שמחזיק את ההרכבה יציבה, מוזנת ונושאת פרי. החיים הבאים מן האב מתגלים אז בתקווה, בקדושה ובמעשים שמפארים את שמו.
לכן, קבל בענווה את המילה שה' נוטע בלבך. אפשר לה להתאחד עם חייך ולהניב פירות הראויים לקהילה עם אלוהים. האב מצליח את אלה שנשארים מחוברים לרצונו ומוביל אותם אל הבן, שם החיים האמיתיים צומחים ופורחים לעד. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אב אהוב, אני מהלל אותך כי אתה מרכיב אותי בך באמצעות דברך החי. תן לשרף רוחך לזרום בי כדי שאניב פירות הראויים לשמך.
אדון, עזור לי לחיות לפי מצוותיך הנשגבות, להישאר מחובר אליך, יציב ונושא פרי בכל מעשה טוב.
הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה הופך אותי לחלק מהגפן הנצחית שלך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הגזע שמחזיק את אמונתי. מצוותיך הן השרף שנותן חיים וגורם ללבי לפרוח. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
