“ובשמו יוכרז חרטה וסליחת חטאים לכל העמים, החל מירושלים” (לוקס 24:47).
ישנן חזרות בתשובה שאינן מחזיקות מעמד עם הזמן, כי הן נולדו ללא תחושת אשמה על החטא. כאשר הלב אינו נשבר, הזרע נופל על אדמה רדודה—ומספיקה הרוח הראשונה של התנגדות כדי לעקור את מה שנראה כאמונה. חרטה אמיתית היא יסוד החיים הרוחניים; בלעדיה, ההתרגשות הראשונית מתפוגגת והאדם שב לדרכיו הישנות, כאילו לא קרה דבר. זהו כאב החטא שמכין את הנפש לקבל סליחה ולהישאר איתנה.
יציבות זו גדלה באלה שבוחרים ללכת במצוותיו הנפלאות של העליון. הציות מגן על הלב מפני שטחיות ומוביל אותו לשורש האמונה החיה. מי ששומע את הדבר ומקיים אותו אינו מתערער בסערות, כי שורשיו נטועים בסלע—והפרי מופיע, גם בתוך הניסיונות.
לכן, בחן את לבך והרשה לאלוהים לשכנע אותך במה שיש להותיר מאחור. האב אינו מבזה את המתחרט הכנה, אלא מחזק אותו ומוביל אותו אל הבן, שם האמונה הופכת לעמוקה, מתמדת ופורה. מעובד מתוך ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אב אהוב, אני מהלל אותך כי אמתך קוראת לי לחרטה ומלמדת אותי מהי אמונה אמיתית.
אדוני, עזור לי לחיות לפי מצוותיך הנפלאות, כדי שאמונתי תהיה בעלת שורשים עמוקים ותניב פרי המפאר אותך.
הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה מעניק לי לב שבור ואמיתי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא האדמה הפורייה שבה אמונתי צומחת. מצוותיך הן השורשים שמחזיקים אותי איתן בתוך הסערות. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
