"הלב הוא רמאי מכל ואנוש הוא; מי יכירנו?" (ירמיהו י"ז:9).
איש אינו מכיר את עומק נפשו כפי שהמשיח מכיר. האדם עשוי לנסות להצדיק את עצמו, אך מבטו של העליון חודר עד הכוונות הסמויות ביותר. בתוך כל אחד יש לב שמטבעו במרד נגד אלוהים, ואינו מסוגל לאהוב אותו אלא אם כן רוח הקודש פועלת בו לידה חדשה. זו אמת קשה, אך הכרחית — כי רק מי שמכיר בשחיתותו יכול לזעוק לטהרה.
בהכרה זו מתחילה מלאכת השינוי. תורת אלוהים, המגלה את החטא, היא גם בית הספר שבו אנו לומדים את דרך הקדושה. האדם המשפיל עצמו בפניה ומאפשר לרוח לעצב אותו, מוצא חיים וחירות. כך התרופה שהגאווה דוחה היא דווקא זו המרפאת את הנפש.
אל תירא מלהביט במראת האמת. האב מגלה את הנסתר לא כדי להוקיע, אלא כדי להושיע. הוא מראה את המחלה כדי לשים את מרפא הסליחה ולהוביל אל הבן, שם הלב נברא מחדש לאהוב את מה ששנא ולציית למה שהתנגד. מעובד מתוך ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אב אהוב, אני מהלל אותך כי אתה בוחן את ליבי ומראה לי מי אני באמת. טהר אותי, אדוני, מכל טומאה נסתרת וברא בי רוח נכונה.
אדוני, עזור לי לחיות לפי מצוותיך הנשגבות, כדי שרוחך תקדש את ליבי ותעשהו לציית לרצונך.
הו, אלוהים יקר, אני מודה לך שאינך משאיר אותי שוגה באשליה על עצמי, אלא מגלה לי את האמת כדי לרפא אותי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המראה שמעירה אותי. מצוותיך הן האור שמובילני אל הטהרה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
