"תשמור בשלום שלם את מי שמחשבתו נשענת עליך" (ישעיהו כ"ו:3).
כאשר עבד אלוהים עובר תקופה של סבל ומגיע אל הצד השני, משהו בתוכו אמור להאיר באופן שונה. הכאב מטהר, מעמיק ויוצר מקום לניצוץ חדש בעיניים, למגע עדין יותר, לקול רך יותר ותקווה מחודשת. לא נקראנו להישאר בצללי הצרה, אלא לצאת מהם מחוזקים, מוכנים למלא את הייעוד שה' הציב לפנינו. הנחמה שה' מרעיף על הצייתנים תמיד מביאה לצמיחה, בגרות ושלום.
והתחדשות זו מתרחשת באופן עמוק עוד יותר כאשר אנו בוחרים ללכת אחר תורת אלוהים הנשגבת ומצוותיו הנפלאות. בדרך הציות האב מחזק אותנו, מרפא אותנו ומכין אותנו להמשיך הלאה בביטחון. העבדים הנאמנים יודעים כי אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לאלה שמכבדים את מצוותיו; כך הוא שולח את הנשמות אל הבן, מעניק סליחה, הכוונה וניצחון. הצרה אינה משמידה את הצייתן — היא מזקקת אותו.
לכן, לאחר כל כאב שנכבש, התמסר שוב לדרך הציות. אפשר לסבל, שהושלם באמונה, להפיק יותר אור, יותר אהבה ויותר כוח בחייך. האב מכבד את המתמידים במצוותיו, והוא עצמו מוביל אותם אל הבן כדי שימצאו מנוחה וחיי נצח. מעובד מ-J.R. Miller. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אב אהוב, תודה כי אתה הופך כל כאב להזדמנות לצמיחה. למד אותי לצאת מהצללים עם לב מחודש.
אלי, עזור לי לאפשר לסבל להעמיק את צייתנותי, את אהבתי ואת נכונותי לשרת אותך. מי ייתן וכל צרה תקרב אותי עוד יותר לדרכיך.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך כי נחמתך מחזקת את הצייתנים לך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא האור שמחדש אותי אחרי כל מאבק. מצוותיך הן הדרך הבטוחה שבה אני מוצא שלום והכוונה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.
