"המקווים לה' יחדשו כוחם" (ישעיהו מ:לא).
יש הבדל גדול בין לחיות בדאגה מהניסיונות שיבואו בעתיד לבין להיות מוכן להתמודד איתם, אם יבואו. הדאגה מחלישה; ההכנה מחזקת. המנצח בחיים הוא זה שמתרגל משמעת, שמכין את עצמו לרגעים הקשים, לעליות התלולות ולמאבקים הקשים ביותר. גם בתחום הרוחני זה נכון: לא מנצח מי שרק מגיב למשברים, אלא מי שבונה, יום אחר יום, מאגר פנימי שמחזיק את הנפש כאשר הניסיון מגיע.
מאגר זה נבנה כאשר אנו בוחרים לחיות לפי תורת אלוהים הנפלאה ולפי מצוותיו היקרות. ציות יומיומי יוצר כוח שקט, איתן ועמוק. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים, ואלה הם שנשארים עומדים ביום הרע. כמו הנביאים, השליחים והתלמידים, ההולך בנאמנות לומד לחיות מוכן — עם שמן בשפע, עם מנורה מוכנה, עם לב מיושר לרצון האב.
לכן, אל תחיה בחרדה מפני המחר. חיה בציות היום. מי שניזון מדי יום באמת אלוהים אינו נבהל כאשר הגביע מתרוקן, כי הוא יודע היכן להתמלא מחדש. האב רואה את הנאמנות המתמדת הזו ושולח את הנפש המוכנה אל הבן למצוא ביטחון, סליחה וחיים. מעובד מתוך ג' ר' מילר. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אב אהוב, למד אותי לחיות מוכן, לא חרד. שאוכל ללמוד לחזק את נפשי לפני שיבואו הימים הקשים.
אלי, עזור לי לטפח נאמנות יומיומית, כדי שאמונתי לא תהיה תלויה בנסיבות. תן שיהיו לי מאגרים רוחניים הנבנים מציות מתמיד למצוותיך.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך שאתה מלמד אותי להתכונן בשקט לפניך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא האוצר הבטוח שבו נפשי מוצאת כוח. מצוותיך הן השמן שמחזיק את מנורתי דולקת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
