“מדוע את שפלה, נפשי, ומדוע תהמי בקרבי? ייחלי לאלהים, כי עוד אודנו, ישועות פניו ואלהי” (תהילים מ"ב:5).
הכעס, חוסר המנוחה וחוסר הסבלנות שמביאות לנו הנסיונות הקטנים נובעים כולם מבורותנו ומחוסר שליטה עצמית. אמנם נכון שאנו עלולים להתייאש ולהיות מוטרדים ממצבים אלו, אך הם מציבים אותנו בעמדה לתרגל סבלנות, כניעה רכה וויתור עצמי, שבהם נוכל למצוא את מלוא אלוהים.
אין טעם להילחם נגד אלוהים, כאילו נוכל להרוויח משהו מהתלוננות או מבחירת דרך בחיים שאנו יודעים שאינה לרצונו. אלוהים אינו קורא לנו לייאוש, אלא לאמון. כאשר אנו מכירים בכך שהוא משתמש אפילו באתגרים כדי לעצב את אופיינו ולהקריב אותנו אליו, אנו מוצאים כוח להתמיד. התלוננות או ניסיון להימנע מהכוונתו רק מרחיקים אותנו מהשלום שהוא רוצה להעניק לנו.
מה שבא מאלוהים, ללא כל ספק, הן תורותיו. אם תהיה לנו ענווה להכיר בהן ואומץ לקיימן, נמצא את האושר האמיתי. הן אינן עול, אלא דרך לחירות ולשמחה. הציות למצוות אלוהים לא רק מיישר את לבנו עם לבו, אלא גם מעניק לנו את החסד הדרוש לעמוד בכל הנסיונות בסבלנות ובשלום. -מעובד מגסטון ז'אן בפטיסט. נתראה מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אלי היקר, פעמים רבות אני נותן לנסיונות קטנים להטריד את ליבי, ומפסיד את ההזדמנות לגדול בסבלנות ובכניעה. עזור לי לראות ברגעים אלו הזדמנויות להתקרב אליך ולעצב את אופיי כרצונך. תן שאוותר על הכעס וחוסר הסבלנות, ואבטח שאתה פועל בי גם באתגרים היומיומיים.
אבי, היום אני מבקש ממך ענווה להכיר בהכוונתך בחיי ואומץ לציית לתורותיך בשמחה. פטרני מהרגל ההתלוננות או ההתנגדות לתוכניתך, ולמדני לקבל כל ניסיון כחלק מדאגתך האוהבת. תן שציותי יהיה ביטוי לאמוני בך, ויביא שלום לליבי וחסד להתמיד.
הו אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך על היותך אב נאמן המשתמש אפילו במצבים הקטנים ביותר לטובתי. תודה על מצוותיך, שאינן עול אלא דרך לחירות ולאושר אמיתי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה לעולם לא מבלבלת אותי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
