“וַיֵּרָא יְהוָה אֶל־יִצְחָק בַּלַּיְלָה הַהוּא” (בראשית כו:כד).
חשבו על מה שקרה ליצחק: הוא הגיע לבאר שבע לאחר שברח ממריבות קטנות על בארות מים, אותן דאגות שטותיות שמצטברות ומעייפות אותנו. אלוהים הופיע אליו רק באותו לילה מסוים, כאשר סוף סוף מצא מנוחה, כי בשקט הנפש אנו שומעים את קולו הברור. זה מלמד אותנו שבאמצע הכאוס של היומיום, עלינו לחפש מקום של שלווה כדי שההתגלויות האלוהיות יגיעו, ויהפכו את מאבקינו לרגעים של חיבור עמוק ואמיתי.
החיפוש הזה אחר שלווה מזמין אותנו להרהר כיצד עלינו לציית למצוות הנצחיות של הבורא. כי כך אנו מגיעים לאינטימיות ולמנוחה עם אלוהים ועם ישוע. הציות אינו דבר מסובך או רחוק, כי אלוהים מבקש רק את מה שילדיו מסוגלים להעניק בלב נכון. אל תלך בדרך של אלו שמתעלמים מכך, כי הציות משחרר חירות אמיתית ומקרב אותנו להבטחות השמימיות.
לכן, עצור היום וחפש את המנוחה הזו בכוונה, בחר לציית כדי שאלוהים יברך אותך ויוביל אותך ישירות אל הבן, שם תמצא רפואה והכוונה. ההחלטה המעשית הזו פותחת מקום לשמוע את דבר אלוהים, והופכת את חייך לקלים ומלאי מטרה. לך בשלום הזה, ותראה כיצד הדברים משתנים לטובה. עיבוד מ-Lettie B. Cowman. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אבינו שבשמים, פקח את עיניי להעריך את רגעי המנוחה לאחר הקרבות הקטנים של החיים, כפי שמצא יצחק בבאר שבע. למד אותי להשתיק את הרעש הפנימי כדי שקולך ידהד חזק וברור. עזור לי להפוך את העייפות להזדמנות לפגוש אותך.
אדוני, תן לי חכמה לברוח מהדאגות המצטברות ולבקש את מנוחתך בנחישות. חזק את רוחי לציית גם בשעת השקט, והנחה כל מחשבה אל שלומך האמיתי. שאנהג על פי דוגמתך של שלווה בכל תחום.
הו, אדוני, אני מודה לך שאתה מופיע ברגעי השקט והמנוחה, ומגלה את אהבתך המרפאה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא המקלט השקט שמרגיע את סערות הנפש. מצוותיך הן הלחישה העדינה שמובילה אל השלום האמיתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
