בכמה מקומות בכתובים משבח אלוהים את ילדיו הנאמנים. הוא כל כך שמח בנאמנותם של כמה מהם, עד שלא חיכה למשפט הסופי וכבר לקח אותם לשמים, כפי שעשה עם חנוך, משה ואליהו. אילו דוקטרינת “טובה לא ראויה” הייתה נכונה, נאמנותם של אנשים אלה הייתה חסרת משמעות, כי מעשיהם לא היו משפיעים על כלום. אך האמת היא שאלוהים בוחן נשמות, וכאשר הוא מוצא אחת כלבבו, הוא מחליט שמגיעה לה כל טוב. מעבר לברכות והגנה, הוא שולח אותה אל בנו לסליחה וישועה. מה שאלוהים לעולם לא עושה הוא לשלוח נשמות סוררות לישוע. | אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים… כי אם בתורת יהוה חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. (תהלים א:א-ב) | toratelohim.org
קח חלק בעבודת אלוהים. שתף את ההודעה הזו!
