“וַיָּקָם בַּבֹּקֶר רַבָּה בְּעוֹד לַיְלָה, וַיֵּצֵא, וְהָלַךְ לִמְקוֹם שׁוֹמֵם, וְהִתְפַּלֵּל שָׁם” (מרקוס א:35).
הָאָדוֹן מְדַבֵּר, אֲבָל הַדָּבָר תָּלוּי בָּנוּ לִשְׁמוֹעַ. הָעִקָּר הוּא לֹא לִסְגוֹר אֶת הָאָזְנַיִם, לִהְיוֹת פְּתוּחִים וְלֹא לַחֲנוֹק אֶת קוֹלוֹ. קוֹלוֹ רַךְ, סוֹדִי, לַחִישָׁה פְּנִימִית מִלֵּב אֶל לֵב. אֲבָל אֵיךְ נִשְׁמַע אוֹתוֹ אִם אֲנַחְנוּ מְלֵאִים בְּרַעַשׁ הָעוֹלָם – הֶבֶל, דְּאָגוֹת, תַּשְׁתִּיוֹת וּמַתְּחוֹת? אִם נִדְבָּעִים בַּמְּהוּמָה הָרֵיקָנִית, עִם קִנְאָה וְהַסָּחוֹת דַּעַת, קוֹלוֹ שֶׁל אֱלֹהִים נֶחְנָק. צָרִיךְ לְהַשְׁקִיט אֶת הָרַעַשׁ כְּדֵי לְהַבְחִין בְּמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר.
הַסּוֹד לִשְׁמֹעַ בְּתוֹךְ הַבָּלָגָן הוּא לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יֵשׁוּעַ: לְהִתְבּוֹדֵד. לֹא תָּמִיד בְּגוּף, אֲבָל לְפָחוֹת בַּמַּחְשָׁבָה וּבַלֵּב, לִבְרוֹא מָקוֹם לֵאלֹהִים. כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ, אַתָּה מַגְלֶה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ דָּבָר פָּשׁוּט: צִיּוּת. כָּךְ הָיָה עִם גְּדוֹלֵי הַכְּתוּבִים – כְּשֶׁשָּׁמְעוּ וְצִיְּתוּ, הַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ, וְהֵבִיאוּ בְּרָכוֹת, הֲגָנָה וִישׁוּעָה.
לָכֵן, הַרְחֵק אֶת הָרַעַשׁ הַיּוֹם. הַאֲזֵן לַלַּחִישָׁה שֶׁל הָאָדוֹן, כְּמוֹ מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ אוֹצָר יָקָר. הַחְלֵט לִצְיֵת לְקוֹלוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ הַנֶּאֱמָנִים בַּעֲבָר, וְתִרְאֶה אֶת יַד אֱלֹהִים פּוֹעֶלֶת, מַנְחָה אוֹתְךָ לְחַיֵּי שָׁלוֹם וּמַטָּרָה נִצְחִית. –מְעוּבָּד עַל־פִּי אֵי. בִּי. פְּיוּזִי. לְהִתְרָאוֹת מָחָר, אִם יִרְצֶה ה' וְנִחְיֶה.
התפללו איתי: אֱלֹהִים יָקָר, אֲמִתִּי שֶׁרַבִּים הַפְּעָמִים אֲנִי נִדְבָּע בַּמְּהוּמָה הָרֵיקָנִית, מָלֵא הַסָּחוֹת דַּעַת וּקִנְאָה, וְסוֹגֵר אֶת אָזְנַי מִפְּנֵי מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה לוֹמַר לִי. אֲנִי מוֹדֶה שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁקִיט אֶת הָרַעַשׁ, וּמְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעֲזֹר לִי לִהְיוֹת פָּתוּחַ, לִבְרוֹא מָקוֹם לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ בְּבֵרוּר וּבְתְשׂוּמֶת לֵב.
אָבִי, הַיּוֹם אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁתִּתֵּן לִי אֶת הַחֶסֶד לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יֵשׁוּעַ, לְהִתְבּוֹדֵד בְּמַחְשָׁבָה וּבַלֵּב, גַּם בְּתוֹךְ הַבָּלָגָן, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלְךָ הַקּוֹרֵא לִי לִצְיֵת. לַמְּדֵנִי לְהַרְחִיק אֶת רַעַשׁ הָעוֹלָם וּלְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ כְּמוֹ מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ אוֹצָר, בְּיָדְעִי שֶׁכְּשֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ וְצוֹבֵעַ, כְּמוֹ גְּדוֹלֵי הַכְּתוּבִים, הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים עָלַי. אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּנְחֶה אוֹתִי לְהַגִּיב לַלַּחִישָׁה שֶׁלְּךָ בְּ“כֵּן” מוּכָן, כְּדֵי שֶׁאֶחְיֶה לְפִי רְצוֹנְךָ וְאֶקַּבֵּל אֶת בִּרְכוֹתֶיךָ.
אוֹ, אֱלֹהִים עֶלְיוֹן, אֲנִי מִשְׁתַּחֲוֶה וּמְהַלֵּל אוֹתְךָ עַל שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר אֶל לִבִּי, וּמַבְטִיחַ שָׁלוֹם, הֲגָנָה וּמַטָּרָה נִצְחִית לַשּׁוֹמְעִים לְקוֹלְךָ וְהַמְצַיְּתִים בֶּאֱמוּנָה, כְּמוֹ הַנֶּאֱמָנִים שֶׁבֶּעָבָר שֶׁרָאוּ אֶת יָדְךָ פּוֹעֶלֶת. בְּנְךָ הָאָהוּב הוּא נְשִׂיאִי וּמוֹשִׁיעִי הַנִּצְחִי. תּוֹרָתְךָ הָעֲצוּמָה הִיא הַשֶּׁקֶט הַמַּשְׁקִיט אֶת נַפְשִׁי, אוֹר רַךְ שֶׁמְּגַלֶּה אֶת לַחִישָׁתְךָ. מִצְוֹתֶיךָ הֵם צְעָדִים הַמּוֹבִילִים אוֹתִי אֵלֶיךָ, קוֹל יָפֶה שֶׁל קִרְבָה הַמַּהְדֵּד בְּתוֹכִי. אֲנִי מִתְפַּלֵּל בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ הַיָּקָר, אָמֵן.
