“ואברהם מת בשיבה טובה; לאחר חיים ארוכים ומאושרים. נשם את נשימתו האחרונה, ובמותו נאסף אל אבותיו” (בראשית כ"ה:ח').
הביטו, אם נפתח לב מנותק מדברים שבעולם הזה ונבין שביתנו האמיתי נמצא בבלתי נראה, נחיה בעולם הזה כעוברים בלבד. אזרחותנו היא מהשמים! המוות, אם כן, לא יהיה פרידה עצובה מיקירינו, ואף לא קפיצה אל הבלתי נודע. להפך, הוא יוביל אותנו למקום של קשרים חזקים אף יותר, שם הכבשים מתקרבות זו לזו, קרוב מאוד אל הרועה היחיד שמדריך אותנו.
חברים, הקשיבו היטב: יש רק דרך אחת להבטיח את מקומנו בשמים – להאמין ולציית. להאמין שישוע הוא הבן שנשלח מאת האב ולציית לתורתו העזה של אותו אב. אין די לומר שאוהבים את ישוע; צריך לחיות את מה שלימד. רבים מדברים על אהבה, אך מתעלמים ממצוות אביו של ישוע, ודבר זה מרחיק אותם מהפרס הגדול של חיי הנצח.
אחים, אל תטעו! אמונה אמיתית הולכת יד ביד עם ציות. כאשר אנו מאמינים בכל לבנו והולכים בעקבות הצעדים שנתן לנו אלוהים, לשהותנו כאן יש משמעות, והשמים חדלים להיות חלום רחוק – הם הופכים לוודאות שלנו. חיו כאזרחי השמים, כי לשם מועדות פנינו! -מעובד מאלכסנדר מקלארן. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אלוהים יקר, אני ניצב לפניך בלב המבקש להינתק מדברים שבעולם הזה, בהבנה שביתי האמיתי נמצא בבלתי נראה, שם אני אזרח השמים, עובר כאן בלבד. אני מודה שלפעמים אני נאחז במה שאני רואה, חושש מהמוות כאובדן, אך רוצה לראות בו דרך לקשרים חזקים יותר, להתקרב אל כבשיך ואליך, רועי היחיד.
אבי, היום אני מבקש ממך שתיתן לי אמונה להאמין שישוע הוא בנך שנשלח, ולב לציית לתורתך העזה, כי אני יודע שזו הדרך היחידה להבטיח את מקומי בשמים. למדני לא רק לדבר על אהבה, אלא לחיות את מה שלימד ישוע, ללכת בדרכך בנאמנות, כדי שלא אתרחק מהפרס הגדול של חיי הנצח. אני מבקש שתדריך אותי לאחד את אמונתי עם הציות, ולהיות אזרח אמיתי בממלכתך.
הו, אלוהים קדוש, אני משבח ומרומם אותך על שהבטחת חיי נצח למאמינים ולמצייתים, והפכת את השמים מחלום רחוק לוודאות כאשר אני חי ככבשך הנאמן. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא הגשר לביתי. מצוותיך הן מפת האמונה שלי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
