״דּוֹם לַיהוָה וְהִתְחוֹלֵל לוֹ; אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ״ (תהלים 37:7).
סבלנות היא מעלה הנחוצה בכל תחומי החיים. עלינו לנהוג בסבלנות כלפי עצמנו, כלפי אחרים, כלפי המנהיגים שלנו וכלפי ההולכים לצידנו. עלינו להיות סבלניים הן כלפי מי שאוהב אותנו והן כלפי מי שפוגע בנו. בין אם מדובר בלב שבור או בשינוי פשוט במזג האוויר, במחלה או בזקנה — הסבלנות היא המגן הדומם שמונע מאיתנו להתמוטט. אפילו כשאיננו ממלאים את חובותינו או כשאנו מתאכזבים מאחרים, היא זו שמחזיקה אותנו.
אך הסבלנות הזאת אינה צומחת במקרה — היא פורחת כשאנו נכנעים לתורתו הנשגבת של אלוהים. מצוותיו של העליון מעצבות את נפשנו כדי שנעמוד בפני הדחף להתלונן ובפני ייאושה של נפש עייפה. התורה שהאב נתן לנביאי התנ״ך ולישוע היא היסוד שמכשיר משרתים להתמיד, להיות ארך רוח ולגלות שליטה עצמית. הציות למצוות האלה מעניק לנו חוסן לשאת באיתנות את מה שבעבר הכריע אותנו.
יהיו אשר יהיו הכאב, התסכול או האובדן שאתה מתמודד איתם, עמוד איתן. האב מברך את המצייתים ושולח אותם אל הבן, כדי שיזכו למחילה ולישועה. אל תחדל לציית למצוותיו שאין דומות להן של האדון. הציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה — ומחזק את הלב לשאת כל ניסיון באמונה ובתקווה. — מעובד על פי אדוארד ב׳ פוסי. להתראות מחר, אם ירצה האדון.
התפללו איתי: אב נאמן, תן לי רוח סבלנית לנוכח קשיי החיים. שלא אתרגז ולא אתייאש, אלא אעמוד איתן ואבטח בכך שאתה שולט בכול.
למד אותי לחיות בציות לתורתך הנשגבת, גם כשכל כולי רוצה לזרז את התשובות. מי ייתן ומצוותיך המופלאות יהיו לי למחסה ולמורה דרך בכל ניסיון.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך על כך שאתה משתמש אפילו בסבל כדי ללמד אותי להמתין לך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא כאדמה יציבה שעליה יכולה נפשי לנוח. מצוותיך הן כעמודי נצח התומכים בלבי ומעניקים לו שלווה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.