“חִזְרוּ אֶל הַמִּבְצָר, כָּלְכֶם אֲסִירֵי הַתִּקְוָה! הַיּוֹם אֲנִי מַכְרִיז שֶׁאָשִׁיב לָכֶם כִּפְלַיִם מִכָּל אֲשֶׁר אָבַד לָכֶם” (זכריה ט:12).
אמת היא: הגבולות שאלוהים קובע בחיינו עשויים לעיתים להיראות כמבחנים בפני עצמם. הם מעמתים אותנו, מגבילים את הדחפים שלנו ומכריחים אותנו להתבונן בזהירות רבה יותר בדרך שלפנינו. אך גבולות אלו אינם עול — אלא מדריכים שניתנו מתוך אהבה. הם מסירים הסחות דעת מסוכנות, מגנים על נשמתנו ומצביעים בבירור על מה שחשוב באמת. כאשר אנו מצייתים לאלוהים בתוך הגבולות שהוא שרטט, אנו מגלים דבר עוצמתי: מאושרים אנו לא רק על שידענו, אלא על שעשינו את אשר לימד אותנו.
אלוהים כבר קבע, בחוכמה מושלמת, את הדרך שמובילה אותנו אל האושר האמיתי — לא רק בחיים האלה, אלא בעיקר בנצח. הדרך הזו היא הציות לתורתו העזה. הוא אינו מכריח אותנו ללכת בה, כי האב אינו רוצה עבדים מתוכנתים, אלא בנים מרצון. לציות יש ערך רק כאשר הוא נובע מהרצון הכנה לשמח את אלוהים. וזהו הלב הצייתן שה' מכבד, ומוביל אותו אל ישוע — כדי שיקבל ברכות, שחרור, ומעל לכל, ישועה.
אם כן, הבחירה מונחת לפנינו. אלוהים שרטט את הדרך. הוא הראה לנו את האמת דרך נביאיו ודרך בנו. כעת, עלינו להחליט: האם נציית בשמחה? האם ניתן לגבולות ה' לעצב את צעדינו? התשובה תגלה את כיוון חיינו — ואת גורלנו הנצחי. -מעובד על פי ג'ון המילטון תום. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אב אוהב, אני מודה לך על הגבולות שאתה מציב לפניי. גם כאשר הם נראים קשים, אני יודע שהם ביטוי לדאגתך. הם אינם שם כדי לכלוא אותי, אלא כדי להגן ולהדריך אותי. למד אותי להביט עליהם בהכרת תודה ולהכיר בהם כחלק מחוכמתך.
אדון, תן לי לב החפץ לציית מתוך אהבה, לא מתוך חובה. אני יודע שדרך תורתך העזה היא דרך החיים, השלום והשמחה האמיתית. מי ייתן ולעולם לא אבזה את מצוותיך, אלא אחבק אותן בנאמנות, ביודעי שבהן טמון הסוד לחיים מבורכים ולישועה במשיח ישוע.
הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך על ששירטטת דרך ברורה ליראיך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כגדר זהב המגינה על שדה הציות, בו פורחים השלום והתקווה. מצוותיך הם כסימנים מזהירים לצד הדרך, המובילים את הצדיק עד לליבך הנצחי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.