“הרם עיניך לשמים וראה. מי ברא את כל אלה?” (ישעיהו מ:כו).

אלוהים אינו קורא לנו לחיות סגורים באוהלים קטנים של מחשבה או אמונה מוגבלת. הוא רוצה להוציא אותנו החוצה, כפי שעשה עם אברהם, וללמד אותנו להביט לשמים — לא רק בעיניים, אלא גם בלב. ההולך עם אלוהים לומד לראות מעבר למה שמיידי, מעבר לעצמו. ה' מוביל אותנו למרחבים רחבים, שם תוכניותיו גדולות מדאגותינו, ושם מחשבתנו יכולה להתיישר עם גדולת רצונו.

זה נכון לגבי אהבתנו, תפילותינו ואפילו חלומותינו. כאשר אנו חיים כלואים בלב צר, הכל נעשה קטן: מילותינו, מעשינו, תקוותינו. אך כאשר אנו מצייתים למצוותיו הנפלאות של אלוהים ופותחים את הנשמה למה שהוא רוצה לעשות, חיינו מתרחבים. אנו אוהבים יותר, מתפללים עבור יותר אנשים, משתוקקים לראות ברכות מעבר למעגל הקטן שלנו. אלוהים לא ברא אותנו כדי שנחיה פנימה, אלא כדי שנשקף את השמים כאן בארץ.

האב מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. אם נרצה ללכת איתו, עלינו לצאת מהאוהל, להרים עיניים ולחיות כחברים אמיתיים של העליון — באמונה רחבה, באהבה נדיבה ובחיים מונהגים על ידי רצון אלוהים. -מעובד מג'ון ג'ואט. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדון אלוהים, כמה פעמים הסתפקתי באוהל, מוגבל על ידי מחשבותיי ופחדיי שלי. אך היום אני שומע את קולך אומר: “הבט אל השמים!” — ואני רוצה לצאת למקום שבו מטרתך קוראת לי.

הרחב את ליבי, כדי שאוכל לאהוב כפי שאתה אוהב. הרחב את חזוני, כדי שאתפלל בעוצמה ואגיע לנפשות מעבר לשלי. תן לי אומץ לציית וללכת במרחבים רחבים, עם נשמה הפונה לרצונך.

הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך שהוצאת אותי מהאוהל והראית לי את השמים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המפה שמובילה אותי לאופקים נצחיים. מצוותיך הן כוכבים יציבים המאירים את דרכי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אורה לך ואורך בדרך זו תלך; אייעץ עליך עיני” (תהילים ל״ב:ח׳).

החיים הרוחניים הנעלים ביותר אינם אלו שמסומנים במאמץ מתמיד, אלא בזרימה — כמו הנהר העמוק שראה יחזקאל בחזון. מי שצולל לנהר הזה לומד להפסיק להיאבק בזרם, ומתחיל להיות מונהג על ידי כוחו. אלוהים רוצה שנחיה כך: מונהגים בטבעיות על ידי נוכחותו, מונעים על ידי הרגלים קדושים הנובעים מלב מאומן לציית.

אך קלילות זו אינה נולדת במקרה. ההרגלים הרוחניים שמחזיקים אותנו צריכים להיווצר בכוונה. הם מתחילים בבחירות קטנות, בהחלטות נחושות ללכת בדרך שאלוהים הראה. כל צעד של ציות מחזק את הבא אחריו, עד שהציות כבר אינו נראה כנטל, אלא כשמחה. מצוות ה׳ הנפלאות, כאשר מקיימים אותן בעקביות, הופכות לשבילים פנימיים שבהם נשמתנו מתחילה ללכת בביטחון ובשלום.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. לכן, התחל בנאמנות, גם אם אתה עדיין חש קושי. רוח הקודש מוכנה לעצב בך חיים של ציות יציב, שליו ומלא כוח שמגיע מלמעלה. -מעובד מאת א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אדוני, אני משתוקק ללכת איתך בקלילות ובעקביות. מי ייתן וחיי הרוחניים לא יתאפיינו בעליות ומורדות, אלא בזרימה מתמדת של נוכחותך בי. למדני להימסר לזרם רוחך.

עזור לי לעצב, באומץ, את ההרגלים הקדושים שאתה חפץ בהם. מי ייתן שכל מעשה של ציות, אף הקטן ביותר, יחזק את לבי לקראת הצעדים הבאים. הענק לי יציבות עד אשר הציות יהפוך לטבעי בי.

הו אלוהים אהוב, אני מודה לך כי רוחך פועל בי בסבלנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא אפיק העמוק בו זורם נהר החיים. מצוותיך הן דחפים קדושים המובילים אותי אל השלום. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ה' סלעי ומבצרי ומפלטי; אלי צורי בו אחסה, מגני וקרן ישעי, משגבי” (תהילים יח:ב).

ההולכים באמת עם אלוהים יודעים מניסיון שהישועה איננה רק אירוע בעבר. זו מציאות יומיומית, צורך מתמיד. מי שמכיר, ולו במעט, את חולשת לבו, את עוצמת הפיתויים ואת ערמומיות האויב, יודע שבלעדי עזרתו המתמדת של ה', אין אפשרות לנצח. המאבק בין הבשר לרוח איננו סימן לכישלון, אלא סימן היכר של בני המשפחה השמימית.

דווקא במאבק היומיומי הזה מתגלים מצוותיו הנשגבות של אלוהים ככלי חיים. הן לא רק מראות את הדרך — הן מחזקות את הנפש. הציות איננו מבחן חד-פעמי, אלא תרגול מתמשך של אמונה, בחירה ותלות. המשיח שקם לתחייה לא רק מת עבורנו; הוא חי כדי להחזיק אותנו כעת, רגע אחר רגע, בעודנו הולכים בעולם הזה המלא סכנות.

האב מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. והישועה שהוא מציע, מדי יום, זמינה לאלה שבוחרים ללכת בנאמנות, גם בתוך הקרב. מי ייתן והיום תכיר בצורך שלך ותחפש, בציות, את הישועה החיה והנוכחת הזו. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני, אני מהלל אותך כי אתה מראה לי שהישועה איננה רק דבר שקיבלתי בעבר, אלא דבר שאני זקוק לו היום — כאן, עכשיו. בכל בוקר אני מגלה עד כמה אני תלוי בך כדי להישאר יציב.

עזור לי להכיר בחולשתי מבלי להתייאש, ולפנות תמיד לעזרתך. מי ייתן ונוכחותך תחזיק אותי בתוך המאבק, והציות לדברך ידריך אותי בבטחה.

אהוב אלוהים, אני מודה לך על שאתה מעניק לי ישועה חיה, נוכחת ועצמתית. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא המגן שמגן עלי בקרבות היומיום. מצוותיך הן זרמי חיים שמחברים אותי אל הניצחון. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“באמונה, אברהם, כאשר נקרא, שמע בקול ויצא אל המקום אשר עתיד היה לקבל לנחלה; ויצא מבלי לדעת אנה הוא הולך” (עברים יא:8).

אמונה אמיתית אינה דורשת מפות מפורטות ולא הבטחות נראות לעין. כאשר אלוהים קורא, הלב הבוטח עונה בציות מיידי, גם מבלי לדעת מה יבוא אחר כך. כך היה עם אברהם — הוא לא ביקש ערבויות, ולא דרש לדעת את העתיד. הוא פשוט עשה את הצעד הראשון, מונע מדחף נאצל ונאמן, והותיר את התוצאות בידיו של אלוהים. זהו סוד ההליכה עם ה': לציית בהווה, מבלי לדאוג למה שצפוי לבוא.

ובאותו צעד של ציות, מצוות ה' הנשגבות הופכות למצפן שלנו. האמונה אינה נבנית על היגיון אנושי, אלא על נאמנות למה שכבר גילה אלוהים. אין צורך להבין את כל התוכנית — די ללכת לאור שהוא מדליק כעת. כאשר הלב נכנע בכנות לרצון האלוהי, הכיוון והיעד נמסרים בידי האב, וזה מספיק.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. היום, ההזמנה פשוטה: עשה את הצעד הבא. בטח, ציית, והשאר את השאר בידי אלוהים. האמונה שמוצאת חן בעיני ה' היא זו שפועלת בנאמנות, גם כאשר הכול סביב עדיין נסתר מן העין. -מעובד מג'ון ג'ואט. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון, עזור לי לבטוח בך מבלי שאצטרך לראות את כל הדרך. שהאמונה שלי לא תהיה תלויה בתשובות, אלא תתחזק בציות למה שאתה מראה לי היום.

שלעולם לא אדחה נאמנות מתוך רצון לשלוט במחר. למד אותי להקשיב לקולך וללכת בדרכיך בביטחון ובשלום, גם מבלי להבין את היעד.

אבא אהוב, אני מודה לך שקראת לי ללכת איתך כפי שעשית עם אברהם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא הדרך הבטוחה מתחת לרגלי. מצוותיך הן האורות שמאירים כל צעד לעבר תכניתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“מי יעלה בהר ה'? או מי יעמוד במקום קדשו? נקי כפיים ובר לבב” (תהלים כ"ד:3–4).

השמים אינם מקום שנכנסים אליו במקרה או מתוך נוחות. זהו בית שהוכן על ידי אלוהים, שמור לאלה שאוהבים אותו באמת — ושהיו נאהבים ומחודשים על ידו. המשכנות השמימיים אינם נמסרים ללבבות אדישים, אלא לאלה שכבר כאן למדו לשמוח בדברים של מעלה. ה' מכין את השמים, אך גם מכין את לבו של מי שעתיד לשכון בהם, מעצב את הנפש כך שתחפוץ, תשתוקק ותתענג במה שהוא נצחי.

ההכנה הזו מתרחשת כאשר, בציות למצוותיו הנשגבות של האב, אנו מתחילים לאהוב את מה שהוא אוהב. השכל נעשה אצילי יותר, הלב קל יותר, והנפש מתחילה לנשום את האווירה הקדושה כאילו היא כבר שם. רוחניות אמיתית זו אינה דבר כפוי — היא נולדת מציות יומיומי, מהרצון הכנה לשמח את האב, ומהוויתור על מה שהוא ארצי וריק.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. ודווקא אלה, שכבר עוצבו מבפנים, ישכנו במשכנות הנצח בשמחה. מי יתן ונפשך תתכונן כבר כאן, כדי שתהיה מוכנה לבית שה' ייעד לך. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב קדוש, הכן את לבי לשכון עמך. אינני רוצה רק לדעת על השמים — אני רוצה להשתוקק לשמים, לחיות למען השמים, להיות מעוצב עבור השמים. למדני לאהוב את מה שהוא נצחי.

יהי רצונך שתהפוך אותי מבפנים החוצה, ושאמצא עונג בדברים של מעלה. הרחיק ממני כל מה שקושר אותי לעולם ומלא אותי במתיקות קדושתך.

הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך על שהכנת גם את השמים וגם את לבי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא התבנית שמכוונת אותי לאווירה השמימית. מצוותיך הן כרוחות טהורות שמרימות אותי אל נוכחותך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“הדריכני בשבילי צדק למען שמך. גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע כי אתה עמדי” (תהילים כ"ג:3–4).

כאשר אנו בוחרים לחיות בציות ובמסירות, משהו יקר מתחיל לצמוח בליבנו: אמונה מתמדת, שקטה אך איתנה — שמביאה את נוכחות אלוהים למציאות, גם כשהיא בלתי נראית. הוא הופך לחלק מכל דבר. וגם כאשר הדרך הופכת קשה, מלאה בצללים ובכאבים שאיש אינו רואה, הוא ממשיך להיות שם, עומד לצידנו, מדריך כל צעד באהבה.

המסע הזה אינו קל. לפעמים אנו עוברים ייסורים עמוקים, עייפות נסתרת, כאבים שקטים שאפילו הקרובים ביותר אינם מבחינים בהם. אך מי שהולך בעקבות מצוות ה' הנפלאות מוצא בהן הכוונה, נחמה וכוח. האב מדריך ברוך את הצייתנים, וכאשר אנו סוטים, הוא מוכיח אותנו בתקיפות, אך תמיד באהבה. בכל דבר, מטרתו אחת: להוביל אותנו למנוחה הנצחית עמו.

האב אינו שולח מורדים אל הבן. אך לאלה שמניחים לו להדריכם, גם בתוך הכאב, הוא מבטיח נוכחות, הכוונה וניצחון. מי ייתן והיום תמסור את לבך לדרכו של ה' — כי עמו, גם הדרכים האפלות ביותר מובילות אל האור. -מעובד מהנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני, גם כאשר הדרך נראית ארוכה ובודדה, אני בוטח שאתה עמי. אתה רואה את מאבקיי הסודיים, את כאביי השקטים, ובכל דבר יש לך מטרה של אהבה.

תן לי לב עניו וצייתן, שאדע לשמוע אותך ברוח השקטה או בקול התוכחה התקיף שלך. שלא אלך לאיבוד ברצוני, אלא אכנע להכוונתך, בידיעה שסופך תמיד מנוחה ושלום.

הו, אלוהים אהוב, אני מודה לך שאתה מדריך אותי בכזו תשומת לב, גם כשאיני מבין. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא משענתי בדרכים הקשות. מצוותיך הן הדרך הבטוחה שמביאה אותי אל מנוחתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אשרי טהורי הלב, כי הם יראו את אלוהים” (מתי ה:8).

השמים אינם רק יעד רחוק — זהו המקום שבו נוכחותו של אלוהים תיתפס במלואה, בכל יופיו והודו. כאן בארץ, אנו חווים הבזקים של התהילה הזו, אך שם, היא תתגלה ללא גבולות. ההבטחה שיום אחד נעמוד לפני הבורא, נראה אותו כפי שהוא, לא רק מנחמת אותנו, אלא גם מרוממת אותנו. הידיעה שנבראנו להופיע לפני מלך המלכים, לצד יצורים שמימיים, משנה את האופן שבו אנו חיים כאן.

ולכן עלינו לחיות כבר עכשיו עם לב המכוון אל מצוותיו היפות של ה'. הציות למה שאלוהים גילה לנו אינו הופך אותנו רק לאנשים טובים יותר — הוא מכין אותנו ליום המפואר ההוא של מפגש נצחי. השמים אינם למתעניינים בלבד, אלא לצייתנים. אלו שמבקשים את האב בכנות, הולכים בדרכים שהוא עצמו קבע, יועלו מעפר העולם הזה כדי להתבונן בתפארת העליון.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. יהי רצון שחייך היום יהיו הכנה מודעת למפגש הנצחי הזה. חיה כמי שנקרא להופיע לפני הכס — בענווה, ביראת כבוד ובנאמנות. -מעובד מתוך ה. מלוויל. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון עליון, כמה גדולה ההבטחה שיום אחד אעמוד לפניך! גם מבלי להבין כיצד יהיה, ליבי מתמלא תקווה בידיעה שאזכה לראות את תפארתך מתגלה בשלמותה.

למדני לחיות כמי שמצפה לך. שכל בחירה שאבחר כאן בארץ תשקף את הרצון להיות איתך. שיהיה הציות שלי היום הסימן לתקווה שיש לי למחר.

הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך שקראת לי ליעד המפואר הזה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך שמכינה אותי למפגש עם פניך. מצוותיך הן המדרגות שמובילות אותי לנצח איתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“לא כל האומר לי: אדון, אדון! ייכנס למלכות השמים, אלא מי שעושה את רצון אבי שבשמים” (מתי 7:21).

יש דבר שכולנו צריכים ללמוד: הרעיונות, התיאוריות והפרשנויות האנושיות שלנו על אודות אלוהים הן מוגבלות וחולפות. אף שיטה תיאולוגית אינה, כשלעצמה, האמת הנצחית — הן רק מבנים זמניים, שימושיים לזמן מה, כמו המקדש הישן. מה שנשאר ונוגע בלב אלוהים אינן הדעות שלנו, אלא האמונה החיה והציות המעשי. האחדות האמיתית בין בני אלוהים לא תבוא מהסכמה דוקטרינרית, אלא מהתמסרות כנה ומהשירות לאדון, הנעשה באהבה וביראת כבוד.

ישוע לא קרא לנו להיות מורי רעיונות, אלא עושי רצון האב. הוא לימד אמונה שמעבר למילים, שמוכיחה את עצמה בחיי היומיום, שנבנית על סלע הציות. ואמונה זו, העומדת איתן במצוותיו הנשגבות של אלוהים, היא המאחדת, המהפכת והמובילה לנצרות האמיתית. כאשר אנו מפסיקים להגן על דעותינו ומתחילים לחיות את האמת שנגלתה לנו, אור אלוהים זורח בעוז בקהילותינו הקטנות, מביא אחדות אמיתית וחיים בשפע.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. מי ייתן ותבחר היום לא רק להאמין בלבך, אלא גם לציית בלב ולשרת בידיים. -מעובד מ-J. M. Wilson. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלוהים אדון, הצילני מההבל שבדעות והובילני לבקש את עיקר מה שהוא נצחי. אל תיתן לי לבלבל בין ידע לקדושה, ולא בין דיבור לציות. למדני להעריך את מה שחשוב באמת.

עזור לי לקדם אחדות במקום בו אני נמצא, לא על ידי דרישה שכולם יחשבו אותו דבר, אלא על ידי חיים בענווה ושירות באהבה. מי ייתן ועדותי תהיה גדולה מכל טיעון, וחיי ידברו את אמתך.

אבא אהוב, אני מודה לך שהראית לי כי הנצרות האמיתית היא לציית ולאהוב. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא היסוד שמחזיק את האמונה האמיתית. מצוותיך הן הגשרים המאחדים את אלה הרוצים לחיות למענך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“הכל עשה יפה בעתו; גם את העולם נתן בלב האדם” (קהלת ג:י"א).

לא המקרה, ולא האויב, הם שהציבו אותנו בדיוק בזמן הזה. אלוהים עצמו הוא שקבע שדור זה יהיה שדה הקרב שלנו, חלקנו בסיפור ההיסטוריה. אם הוא שם אותנו כאן, הרי שכאן אנו נקראים לחיות, להילחם ולציית. אין טעם להשתוקק לימים קלים יותר, כי הזמן הנכון הוא זה — והחסד הוא לעמוד בו באומץ, ביראת כבוד ובאמת. כל קושי הוא כלי אלוהי לעורר בנו אמונה עמוקה, רצינית ואמיתית יותר.

דווקא בימים הקשים הללו אנו לומדים להפסיק לבטוח בעצמנו ולהיכנע להדרכת מצוותיו הנשגבות של ה'. כאשר האמונה הקלה מתפוגגת, האמונה האמיתית מתגלה. וכאשר אנו מצייתים למה שכבר דיבר אלוהים, הולכים בדרכים שכבר התווה, אנו מתחזקים להמשיך הלאה. הזמן שבו אנו חיים דורש עמידה איתנה והבחנה — וזה בדיוק מה שהציות לתורת האב יוצר בנו.

האב מברך ושולח את הצייתנים לבן למחילה ולישועה. מי ייתן ותבחר היום לחיות את הזמן הזה באומץ ובענווה, בוטח לא בכוחך, אלא בחכמת אלוהים אשר קרא אותך לרגע המדויק הזה בהיסטוריה. -מעובד על פי ג'ון פ. ד. מוריס. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלוהים נצחי, אתה יודע את הזמנים והעיתים, ואני יודע שזמן זה נבחר על ידך עבורי. אינני רוצה לברוח מהאחריות לחיות היום, כאן, כפי שאתה חפץ.

עזור לי שלא להשתוקק לעבר קל יותר, אלא להתחזק ולהיות נאמן בהווה שהכנת. למדני להאמין בבגרות, לציית באומץ, וללכת בעיניים נשואות לרצונך.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך ששמת אותי בזמן הזה עם מטרה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא ההגה שמנחה אותי גם ברוחות מנוגדות. מצוותיך הן הקרקע הבטוחה שעליה אוכל ללכת, גם כאשר הכל סביבי נראה לא בטוח. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“גם אתם, כאבנים חיות, נבנים לבית רוחני, להיות כהונה קדושה” (א פטרוס ב:5).

החיים שאנו חיים כאן הם אתר הבנייה של דבר מה גדול ומפואר בהרבה. בעודנו מהלכים בארץ הזו, אנו כאבנים גסות במחצבה, מעוצבות, נחצבות ומוכנות בתכלית. כל מכה של צער, כל עוול שסבלנו, כל אתגר שניצב בפנינו הוא חלק מהעבודה האלוהית — כי מקומנו אינו כאן, אלא במבנה השמימי הנשגב שה' בונה, נסתר מהעין אך ודאי ונצחי.

בתהליך ההכנה הזה, הציות למצוות היפות של אלוהים נעשה חיוני. הוא מודד אותנו בדיוק, כמו באמצעות פלס, ורוצה שליבנו יתיישר לחלוטין עם רצונו. מה שהיום נראה רק כאב או אי נוחות הוא, למעשה, התאמה שנעשית בידי הבורא כדי שנשתלב, יום אחד, בהרמוניה המושלמת של מקדשו הנצחי. כאן אנו עדיין נפרדים, מפוזרים — אך שם נהיה גוף אחד, באחדות מושלמת, כל אחד במקומו הראוי.

אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. מי ייתן ותקבל באמונה את פעולתו של האב בחייך, ותבחר להיעצב לפי רצונו. כי מי שמניח לעצמו להיות מוכן יילקח, בבוא העת, להיות חלק מהמקדש השמימי — שם שוכנת מלוא אלוהים. -מעובד מ-J. Vaughan. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון נכבד, גם כאשר אינני מבין את כוונותיך, אני בוטח בידיך שמעצבות אותי. אני יודע שכל רגע קשה הוא בעל ערך נצחי, כי אתה מכין את נשמתי לדבר מה גדול בהרבה ממה שאני רואה כעת.

תן לי סבלנות ואמונה לקבל את פעולת רוחך. מי ייתן ואהיה כאבן חיה, מוכנה להיות מותאמת לתוכניתך. למדני לציית ולהיכנע לחלוטין לרצונך, גם כאשר הוא פוגע בי לפני שירפא אותי.

הו אלוהים אהוב, אני מודה לך על ששילבת אותי בבניית מקדשך הנצחי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא המידה שמיישרת אותי עם השמים. מצוותיך הן כלים נאמנים שמלטשים אותי בשלמות. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.