“יראת ה' היא ראשית החכמה; ודעת קדושים בינה” (משלי ט:י).

יש כוח עז כאשר הלב, השכל והחכמה הולכים יחד תחת הנהגת אלוהים. האהבה היא שמניעה את ישותנו — בלעדיה, הנשמה נרדמת, אדישה למטרה שלשמה נבראה. השכל, מצדו, הוא כוח ויכולת, כלי שניתן מהבורא כדי להבין את האמת. אך החכמה, הבאה מלמעלה, היא שמאחדת את כל אלה ומכוונת אותנו לדבר נעלה יותר: לחיות בהתאם לטבענו הנצחי, ולהשתקף באופיו של אלוהים עצמו.

זו היא החכמה, הנגלית במצוותיו הנשגבות של ה', שמעצבת את חיינו בקדושה. היא אינה מוחקת את מהותנו — להפך, היא משלימה את האדם, הופכת טבע לחסד, הבנה לאור, וחיבה לאמונה חיה. כאשר אנו מצייתים למה שאלוהים גילה, אנו מתעלים מעל הרגיל. החכמה מדריכה אותנו לחיות כבני נצח, עם מטרה, איזון ועומק.

האב מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. וכאשר אנו מאחדים לב, שכל וצייתנות לדרכי ה' הנשגבות, אנו משתנים על ידו ומוכנים להישלח אל הבן, לגאולה ולשלמות. מי ייתן וחבל המשולש הזה יהיה איתן בקרבנו, היום ולעד. -מעובד מ-J. Vaughan. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלוהים נצחי, איזו חכמה נפלאה היא שלך! אתה בראת אותנו עם לב, שכל ונשמה — ורק בך כל החלקים הללו משתלבים בשלמות. עזור לי לחיות עם מטרה ולא לבזבז את המתנות שנתת לי.

למד אותי לאהוב בטוהר, לחשוב בבהירות וללכת בחכמה. מי ייתן ולעולם לא אפריד בין אמונה לשכל, ולא בין אהבה לאמת, אלא שכל אשר בי יתקדש בנוכחותך ובדברך.

הו, אב אהוב, אני מודה לך שהראית לי כי החכמה האמיתית באה ממך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המקור שמאחד את ישותי עם הנצח. מצוותיך הם חוטים קדושים המאחדים לב, שכל ונשמה לאחדות מושלמת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ראה, היום נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע… ובחרת בחיים” (דברים ל:טו, יט).

אלוהים מעניק לנו דבר שהוא בו זמנית מתנה ואחריות: כוח הבחירה. מראשית דרכנו, הוא מתקרב ושואל: "בקש מה שתרצה שאתן לך." החיים אינם זרם שמוביל אותנו בלא שליטה — הם שדה של החלטות, שבו כל בחירה מגלה את אשר בלב. להתעלם מהקריאה הזו או לסרב לבחור, זו כבר בחירה בפני עצמה. ומה שמגדיר את גורלנו אינו הנסיבות שמסביבנו, אלא הכיוון שבו נבחר ללכת לנוכח אותן נסיבות.

אך הבחירה הזו אינה נעשית בריק — עליה להיות מבוססת על הציות לדרך הנפלאה שאלוהים התווה. הוא לא רק נותן לנו את הזכות לבחור, אלא גם מראה לנו את הדרך הנכונה באמצעות מצוותיו המופלאות. כאשר מישהו מנסה לחיות בדרכו שלו, תוך התעלמות מקול הבורא, החיים הופכים להפסד, והנשמה הולכת ודועכת. אך כאשר אנו בוחרים לציית, גם בתוך המאבק, אנו הופכים לבלתי מנוצחים, שכן שום רע לא יוכל להפיל אותנו ללא רשותנו.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. היום, מול הקריאה האלוהית, בחרו בתבונה. בחרו לציית, לחיות ולנצח — כי דרכו של אלוהים היא היחידה שמובילה לחיים מלאים. -מעובד מהרבר אוונס. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב צדיק, מול קולך המזמין אותי לבחור, אני משתחווה ביראה. איני רוצה לחיות כמי שבורח מהאחריות להחליט, אלא כמי שמבין את כובד המשקל ואת היופי שבלעקוב אחריך באמת.

תן בי אומץ לומר כן לרצונך ולא לדרכים שרק נראים טובים. למד אותי לבחור בתבונה, באמונה ובציות, כי אני יודע שרק בך הניצחון האמיתי.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שנתת לי את החירות לבחור וגם את הדרכים הנכונות ללכת בהן. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא לפיד דולק בצמתי החיים. מצוותיך הן עוגנים יציבים השומרים על נשמתי בטוחה בשעות החלטה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“בקשו ויינתן לכם; חפשו ותמצאו; דפקו, והדלת תיפתח לכם” (מתי 7:7).

ה׳, בטובו, פותח בפנינו דלתות והזדמנויות — ואפילו בעניינים ארציים, הוא מזמין אותנו לבקש: “בקש מה שתרצה שאתן לך.” אך הבקשה איננה פעולה ריקה. תפילה אמיתית נובעת מלב כן, המוכן לנוע לעבר מה שהתבקש. אלוהים אינו מתגמל עצלות, ואינו מרעיף ברכות על רצונות שטחיים. אלו שמבקשים באמת מגלים את הכנות הזו במעשה, בהתמדה, ובמחויבות לאמצעים שאלוהים עצמו קבע.

בדיוק בנקודה זו, הציות לתורת ה׳ המופלאה הופך להיות חיוני. המצוות אינן מכשול להגשמת בקשותינו, אלא הדרכים הבטוחות שבהן הוא מוליך אותנו אל מה שהוא רוצה להעניק לנו. תפילה המלווה במאמץ ובנאמנות יקרה מאוד בעיני האב. וכשאנו מבקשים והולכים לפי רצונו, אנו יכולים להיות בטוחים שהתוצאה תהיה ברכה.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אם זעקת למען דבר מה, בדוק אם הלכת בדרכים הנכונות. אלוהים מכבד אמונה המתבטאת במעשים, ותפילה כנה, כאשר היא מתלווה לציות, משנה גורלות. -מעובד מתוך F. W. Farrar. נתראה מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי לבקש בכנות כל מה שאני צריך. מי ייתן ודבריי לפניך לא יהיו ריקים או חפוזים, אלא יזרמו מלב שמכבד אותך באמת.

תן לי נכונות לפעול לפי רצונך וללכת בדרכים שהכנת לי. למד אותי להעריך את דרכיך ולהחזיק בהם באמונה, בזמן שאני ממתין לתשובה לתפילותיי.

הו, אלי הנאמן, אני מודה לך שלימדת אותי שתפילה אמיתית הולכת יד ביד עם ציות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא המפה שמכוונת אותי בכל החלטותיי. מצוותיך הן כשבילי אור שמובילים אותי אל הבטחותיך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“אך הצדיק באמונתו יחיה; ואם יסוג אחור, נפשי לא תרצה בו” (חבקוק ב:4).

האמונה האמיתית אינה מתגלה ברגעי חיפזון, אלא בהליכה העקבית גם כאשר הפירות מתעכבים. אלוהים לעיתים נדירות פועל את מעשיו בבת אחת. הוא פועל בשכבות, בזמנים ובעונות, כמו צמיחתה האיטית של עץ איתן מזרע כמעט בלתי נראה. כל קושי שנפגש, כל המתנה דוממת, הם מבחן שמחזק את מה שהוא אמיתי וחושף את מה שהוא רק מראה חיצונית. והמאמין באמת לומד להמתין, מבלי להתייאש, גם מול האתגרים המבלבלים ביותר.

תהליך הבשלות הזה דורש יותר מסבלנות — הוא דורש התמסרות להנהגת האב, שמוביל אותנו בחכמה באמצעות מצוותיו הנפלאות. האמונה שאינה ממהרת היא אותה אמונה שמצייתת, צעד אחר צעד, להוראותיו הנצחיות של אלוהים. ובאותה הליכה נאמנה האב בוחן ומכין אותנו, ומבדיל בין אלו ששייכים לו באמת לבין אלו שרק נראים כך.

האב אינו שולח מרדנים אל הבן. אך לאלו שמתמידים, גם מבלי לראות הכול בבירור, הוא מגלה את הדרך ומובילם לישועה. המשך לעמוד איתן, בוטח ומציית, כי זמנו של אלוהים מושלם ואלו הבוטחים בו לעולם לא יתביישו. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני, למדני להמתין בעתו, מבלי להתלונן, מבלי להתייאש. תן לי את הסבלנות שמגלה את עוצמת האמונה ומעצבת את אופיי כרצונך. אל תיתן לי למהר, אלא להלך בשלווה.

חזק אותי לציית, גם כאשר הכול נראה איטי או קשה. הזכר לי שצמיחה רוחנית, כמו הטבעית, דורשת זמן — וכל צעד יקר כאשר אני עומד איתן בדרכיך.

הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך על שפועל בי באורך רוח ובמטרה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כגשם שמצמיח אמונה אמיתית בלבי. מצוותיך הן מדרגות בטוחות במסע ההתבגרות הרוחנית. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״כמו שאדם מתנחם על ידי אמו, כך אנחם אתכם; ובירושלים תתנחמו״ (ישעיהו ס״ו:י״ג).

יש רגעים שבהם הלב כל כך עמוס בכאב, שכל מה שאנו רוצים הוא לשפוך את הלב, להסביר, לבכות… אך כאשר אלוהים עוטף אותנו בנוכחותו, משהו עמוק יותר מתרחש. כמו ילד ששוכח את כאבו כאשר הוא מתקבל בזרועות אמו, כך גם אנו שוכחים את סיבת המצוקה כאשר אנו נלקחים אל תוך הנחמה המתוקה של האב. הוא לא חייב בהכרח לשנות את הנסיבות — די בכך שהוא שם, ממלא כל פינה בישותנו באהבה ובביטחון.

במקום האינטימיות הזה אנו נזכרים בחשיבות ההליכה בדרכיו הנשגבות של אלוהים. כאשר אנו מצייתים לקולו ושומרים את תורתו, אנו פותחים מקום לכך שהוא בעצמו יבוא לבקר אותנו בשלום. נוכחות האב אינה מתערבבת במרדנות — בלב הצייתן הוא שוכן, מביא מרגוע בתוך המאבקים.

הציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה. אם היום לבך חסר מנוחה או פצוע, רוץ לזרועות האב. אל תיאחז בבעיה — אפשר לו לקחת את מקומו של הכאב ולמלא את נשמתך במתיקות נוכחותו. -מעובד מאת א. ב. סימפסון. נתראה מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אב יקר, כמה פעמים אני בא אליך עם לב מלא שאלות, ואתה עונה לי רק באהבתך. אינך צריך להסביר הכול — די בכך שאתה איתי, וכבר אני מוצא מנוחה.

למד אותי לבטוח יותר בנוכחותך מאשר בפתרונות שאני מצפה להם. שלא אחליף לעולם את נחמתך בחיפזון לפתור דברים בדרכי. נוכחותך מספיקה, ואהבתך מרפאה.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שאתה עוטף אותי בנחמתך ומזכיר לי שאתה מספיק. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא החיבוק שמיישר את לבי לרצונך. מצוותיך עדינים כגעגועי אם המנחמת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״לכן, חזרו בתשובה והיוּ הפכוים, כדי שיימחו חטאיכם, ויבואו עתות רוָוחה מלפני ה׳״ (מעשי השליחים ג:19).

הזיכרון הוא מתנה שניתנה מאת אלוהים — אך הוא גם יהיה עד ביום הגדול. רבים מנסים לשכוח את שגיאות העבר, לקבור את מה שעשו לא נכון, כאילו הזמן מסוגל למחוק. אך אם דמו של בן האלוהים לא מחק את הכתמים הללו, יבוא הרגע שבו אלוהים עצמו יאמר: ״זכור״, והכול ישוב ברגע, עם המשקל והכאב שניסינו להתעלם מהם בעבר.

לא יהיה צורך שמישהו יאשים אותנו — המצפון שלנו עצמו ידבר בקול רם. והדרך היחידה למצוא מנוחה אמיתית היא לציית לתורתו הנפלאה של אלוהים ולתת לו להוביל אותנו אל המושיע. אין זו ציות שטחית, אלא מסירה אמיתית, שמכירה בסכנת האשמה ובערך הבלתי־מדוד של הסליחה שרק הבן יכול להעניק. האב אינו שולח מורדים אל הבן — הוא שולח את אלה שנגעו באמת והחליטו ללכת בדרכיו הנשגבים.

היום הוא היום להתיישר עם מצוות ה׳ ולהכין את הלב לעמוד לפניו ללא פחד, עם נפש טהורה ובשלום. יהי זיכרוננו, ביום המיועד, לא כתב אישום — אלא עדות לחיים של ציות ושינוי. -מעובד מד״ל מוּדי. נתראה מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אלוהי, אתה מכיר את כל דרכי. אין דבר נסתר מעיניך, ואני יודע שיום יבוא וכל הדברים יובאו לאור. למד אותי לחיות בלב טהור לפניך, מבלי להוליך את עצמי שולל בתירוצים או בשכחה.

עזור לי להעריך כל הזדמנות שיש לי לציית וללכת בדרכך. יהי רוחך מראה לי מה צריך לתקן ותן לי כוח להמשיך בעקביות, בכנות וביראת כבוד.

הו, אב נאמן, אני מודה לך על שהזהרת אותי לגבי כובד הזיכרון וערך הסליחה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא המראה שמגלה את האמת על מי שאני. מצוותיך הן הדרך הבטוחה למצפון שלֵו. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“וְהָיָה כָּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה יִמָּלֵט” (יואל ב:לב).

כאשר הקדושה והצדק של אלוהים מתגלים במצפוננו, אנו רואים בבירור את התהום שהחטא חצב בתוכנו. שום תקווה אמיתית לא יכולה לנבוע מלב מושחת, מסומן באי-אמונה שירשנו מנפילתו של אדם הראשון. ברגע העימות הזה עם מצבנו האמיתי, אנו מתחילים להביט החוצה מעצמנו — בחיפוש אחר מושיע, מישהו שיוכל לעשות את מה שלעולם לא נוכל לעשות בכוחות עצמנו.

ואז, באמונה חיה, אנו רואים את שה האלוהים — הבן שנשלח כמתווך בין שמים וארץ. הדם שנשפך על הצלב נעשה ממשי לעינינו, והכפרה שהוא ביצע חדלה להיות רק רעיון והופכת לתקוותנו היחידה. אך ככל שהישועה הזו מובנת לנו, אנו גם מבינים שהדרך אליה עוברת ברצון לרצות את האב — אותו אב שמוביל אותנו אל הבן כאשר אנו בוחרים לחיות על פי המצוות המופלאות שהוא גילה לנו.

ציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה. כשם שהקרבנות הקדומים דרשו נאמנות לתורה לפני מותו של בעל החיים התמים, כך היום האב שולח אל השה את ההולכים בדרכיו באמת. יהי רצון שליבנו יהיה נכון לציית, כדי שנובל על ידו אל מקור הגאולה. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלוהים קדוש, כאשר אני מביט פנימה, אני רואה עד כמה אני זקוק לישועה. שום מאמץ עצמי לא יספיק כדי להרים אותי מהמצב הנפול שבו אני נמצא. לכן אני מפנה את עיניי אליך, מקור כל טהור ואמת.

פתח את עיניי לראות את ערך הקרבן של בנך ולמדני ללכת בדרכיך בנאמנות. שלא אנסה להתקרב לישוע עם לב מרדן, אלא כמי שנכנע לרצונך ומבקש לרצותך בכל דבר.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שהראית לי שאין ישועה אלא בבנך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך שמכינה את נפשי לפגוש אותו. מצוותיך הן כשלבים שמובילים אותי אל הגאולה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“קרא אלי ואענה לך, ואגיד לך דברים גדולים ובצורים אשר לא ידעת” (ירמיהו ל"ג:3).

כאשר יש חיים בקרבנו, הם תמיד מתגלים — אפילו באנחות, גניחות או זעקות שקטות. הנפש שנגעה באלוהים החי אינה מסוגלת להסתגל לקור החטא או לאדישות הרוחנית. היא נלחמת, נאנחת, מחפשת אוויר. ואף כשהיא נחנקת על ידי הבשר ומשקל הטבע הישן, החיים שבאו מלמעלה מסרבים להישאר דוממים. הם מנסים לפרוץ, לקום, להשתחרר מהגוף המת שמנסה לחנוק אותם.

המאבק הפנימי הזה הוא סימן לכך שמשהו יקר שוכן בתוכנו. ודווקא במאבק הזה מתגלה חשיבות הציות למצוותיו הנשגבות של אלוהים. הציות לתורתו האדירה מחזק את החיים שנטע בליבנו. בעוד הטבע הבשרי מנסה להחזיק אותנו לארץ, מצוות ה' מושכות אותנו למעלה, מזכירות לנו מי אנחנו ולאן עלינו ללכת.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אל תתייאש מול המאבקים הפנימיים — אם יש חיים, יש תקווה. המשך לחפש, לזעוק, לציית… וה' הרואה בסתר, ישמע ויפעל. הוא עצמו יחזק את החיים שנטע בך, עד שינצחו כל מה שמנסה לחנוק אותם. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון אלוהים, רק אתה יודע את המאבקים שמתחוללים בתוכי. לפעמים אני מרגיש כאילו אני מנסה לנשום תחת משקל כבד מאוד, אך למרות זאת אני ממשיך לזעוק, כי אני יודע שיש בי חיים, והחיים האלה באו ממך.

תן לי כוח להילחם בכל מה שמנסה לקשור אותי למה שהוא ארצי, קר וריק. חדש בי את הרצון לציית לך, גם כאשר כוחותיי נראים קטנים. שלא אסכים לעולם לשתיקת הנפש, אלא אמשיך לבקש אותך בכנות.

הו, אב אהוב, אני מודה לך שהדלקת בי את הניצוץ של החיים האמיתיים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הנשימה שמחיה את רוחי הדואבת. מצוותיך הן חבלי אור שמושכים אותי החוצה מן החשכה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אל תפסיק לדבר את דברי ספר התורה הזה ולהגות בהם יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו. אז תצליח דרכיך ואז תשכיל” (יהושע א:8).

הרהור בדבר ה' הוא הרבה מעבר להקדשת רגע ביום לתפילה או קריאה. ההרהור האמיתי מתרחש תוך כדי החיים — כאשר אנו מאפשרים לאמיתות האלוהיות לעצב את החלטותינו, תגובותינו וגישותינו במהלך היומיום. הצדיק אינו פועל מתוך דחף, אלא מגיב לחיים על פי החכמה שמן המרום, כי מחשבותיו מתואמות עם מה שכבר גילה ה'.

גם כאשר התנ"ך אינו מספק הוראות ישירות למצבים מסוימים, מי שניזון מדי יום באמתות ה' יודע להבחין בדרך הנכונה ללכת בה. זאת משום שהוא חקק את מצוות ה' הנפלאות בליבו, ושם הן נושאות פרי. התורה האלוהית אינה רק ידועה — היא נחיה בכל צעד, בין אם בשגרה הפשוטה ובין אם ברגעים קשים.

ה' מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. וכאשר אנו נותנים למצוותיו המופלאות של ה' לשלוט בבחירותינו היומיומיות, אנו פותחים פתח להיות מונהגים, מחוזקים ונשלחים אל הבן. מי ייתן והיום ובכל יום מחשבותינו יישארו מחוברות לדבריו של האב, ומעשינו יאשרו את האמונה שאנו מודים בה. -מעובד מג'וזף בלנקינסופ. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב נצחי, מי ייתן ודברך יחיה בי בכל פרט קטן של שגרת יומי. שלא אבקש אותך רק ברגעים נפרדים, אלא אלמד להאזין לקולך לאורך כל יומי, בכל צעד שאעשה.

למדני להגיב לחיים בחכמה, לזכור תמיד את אשר כבר אמרת. כתוב את תורתך בליבי, כדי שלא אסור מדרכך, גם כאשר אין תשובות קלות.

הו, אלי האהוב, אני מודה לך שלימדת אותי שלהגות בדברך הוא לחיות איתך בכל רגע. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא אוצר יומי שמאיר את מחשבותיי. מצוותיך הם מגדלורים השומרים עליי בכל החלטה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"יהוה רועי, לא אחסר. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני" (תהלים כ"ג:1-2).

אלוהים לעולם אינו טועה בהובלתנו. גם כאשר הדרך נראית קשה והנוף שמלפנים מפחיד, הרועה יודע בדיוק היכן נמצאים המרעה שיחזק אותנו ביותר. לפעמים הוא מוביל אותנו למקומות לא נוחים, שם אנו מתמודדים עם התנגדויות או ניסיונות. אך בעיניו, מקומות אלו הם שדות פוריים — ושם, אמונתנו ניזונה ואופיינו מעוצב.

אמון אמיתי אינו דורש הסברים. תפקידנו אינו להבין את כל הסיבות, אלא לציית להכוונת ה', גם כאשר המים סביבנו נראים סוערים. תורת אלוהים הנפלאה מראה לנו שכאשר אנו הולכים בנאמנות בדרך שהוא מצביע עליה, אפילו גלי הכאב יכולים להפוך למקורות רענון. הביטחון נמצא בהליכה — בלב נחוש — בדרכים שגילה לנו מי שברא אותנו.

הציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה. אלוהים יודע מה כל נפש צריכה, והוא מוביל בשלמות את מי שבוחר להקשיב לקולו. אם אתה רוצה לגדול, להתחזק ולהישלח אל הבן, קבל את המקום שבו האב שם אותך היום — ולך בביטחון, תוך שאתה ניזון מהוראותיו הנצחיות של ה'. -מעובד מהאנה וויטול סמית. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב נאמן, גם כשאיני מבין את הדרך, אני בוחר לבטוח בך. אתה הרועה היודע כל צעד לפני שאעשה אותו, ואני יודע ששום דבר אינו מוביל אותי אלא מתוך מטרה של אהבה. למד אותי לבטוח יותר, גם מול הקשיים.

למד אותי לרבוץ ליד המים שבחרת לי, יהיו שקטים או סוערים. תן לי לראות בעיניך וללמוד לקבל כל מה שהכנת לצמיחתי. שלא אטיל ספק לעולם בהכוונתך, אלא אלך בציות ובהכרת תודה.

הו, אלוהים אהוב, אני מודה לך על היותך הרועה המושלם, שמוביל אותי גם בעמקים החשוכים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא מרעה ירוק המזין את נפשי. מצוותיך הם מים חיים המטהרים ומחזקים אותי. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.