“המְכִּירִים אֶת שִׁמְךָ בּוֹטְחִים בְּךָ, כִּי אַתָּה, יְיָ, לֹא תַּעֲזֹב אֶת הַדּוֹרְשִׁים אוֹתָךְ” (תהילים ט:י).

הסערה שבעולם סביבנו מנסה כל הזמן להסיח את דעתנו ולהרחיק אותנו ממה שבאמת חשוב. אך ישנה הזמנה אלוהית להיכנס אל שערי לבנו ולהתמיד שם. במקום האינטימי והשקט הזה אנו מצליחים לשמוע בבהירות את ההכוונה המתוקה של אלוהים לחיינו. כאשר אנו מפסיקים לרדוף אחר תשובות מבחוץ ומתחילים לחפש בפנים, בהובלת נוכחות ה', אנו מגלים שתמיד היה לו משהו להראות לנו — דרך, בחירה, מסירה.

וכאשר הוא מראה לנו את הדרך, עלינו לעשות את הצעדים הנכונים. יש יופי ועוצמה בלהיות נאמנים להכוונות של בוראנו — הכוונות שכבר גילה לנו במצוותיו הנשגבות. כאשר אנו מקבלים את רצונו ביום-יום שלנו, אנו מוכיחים שליבנו פונה אל הדברים של מעלה. לא מדובר בחיפוש אחר חוויות רגשיות, אלא בחיים המבוססים על ציות שמחדש, מחזיק ומכבד את מי שיצר אותנו.

אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. בכל יום חדש יש לנו הזדמנות להיות מונהגים על ידו בביטחון ובתכלית. אם אנו רוצים להגיע אל ישוע ולקבל את כל מה שהאב הכין לנו, עלינו ללכת בכנות לפני דברו. האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. בחרו לציית, והתכוננו לראות את הבטחות ה' מתגשמות. -מעובד על פי ג'ון טאולר. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב יקר, עזור לי להשתיק את הקולות החיצוניים שמנסים לבלבל את צעדי. קח אותי למקום של שלום פנימי שבו אוכל לשמוע את קולך בבהירות ולמצוא ביטחון בתוכניותיך. תן לנשמתי ללמוד לנוח בך.

תן לי הבחנה לזהות את רצונך בכל החלטה קטנה של יומי. למד אותי להעריך את הדרכים שה' התווה מראש, כי אני יודע ששם נמצא הטוב האמיתי לחיי. שלא אלך מתוך דחף, אלא ביציבות וביראת כבוד.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שהראית לי שסוד השלום הוא להקשיב וללכת אחר קולך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כנהר של חכמה המשקה את ליבי. מצוותיך הן שבילים בטוחים שמובילים את נשמתי אל החיים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"תשמור בשלום שלם את מי שמחשבתו נשענת עליך; כי בוטח הוא בך" (ישעיהו כ"ו:3)

טבעי שליבנו יפחד נוכח השינויים וחוסר הוודאות שבחיים, אך אלוהים מזמין אותנו לגישה אחרת: ביטחון מלא בכך שהוא, אבינו הנצחי, ידאג לנו בכל נסיבות החיים. ה' לא רק איתנו היום — הוא כבר נמצא במחר. היד שתמכה בך עד כה תישאר איתנה, תוביל את צעדיך, גם כאשר ייחלשו כוחותיך. וכאשר לא תוכל עוד ללכת, הוא עצמו יישא אותך בזרועות אהבתו.

כאשר אנו בוחרים לחיות בביטחון הזה, אנו מגלים כיצד החיים הופכים קלים ומסודרים יותר. אך שלום זה אפשרי רק כאשר אנו מוותרים על ההנחות המלאות בדאגה ופונים אל מצוותיו הנשגבות של ה'. באמצעותן אנו לומדים לחיות באיזון ובאומץ. תורת אלוהים הנפלאה לא רק מדריכה אותנו — היא מחזקת ומעצבת אותנו לעמוד בניסיונות בכבוד, ללא ייאוש.

בטח, אם כן, באלוהים שאינו נכשל לעולם. עשה את הציות לו למקלטך הבטוח. האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אל תיתן לפחדים ולדמיונות המשביתים להשתלט עליך. מסור את עצמך להנהגת ה', והוא עצמו ידאג לך, היום ולתמיד. -מעובד מפרנסיס דה סאל.

התפללו איתי: אב נאמן, כמה פעמים אפשרתי למחשבות דאגה ולפחדים ממה שעדיין לא קרה להשתלט עליי. היום אני מצהיר שאני בוטח בך. דאגת לי עד כה, ואני מאמין שתמשיך לתמוך בי בכל צעד במסעי.

הדריכני, ה', בחוכמתך. עזור לי להשליך כל מחשבה שאינה ממך, כל דאגה השוללת את שלומי. אני רוצה לנוח בביטחון שבכל דבר, אתה תהיה איתי, תחזק אותי ותוביל אותי בבטחה.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על טובך הרב כלפיי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא חומה סביבי ואור בשביל החשוך. מצוותיך הן מקלט בטוח, נחמה לנפגעים ועוגן לנאמן. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"לכן אל תדאגו למחר, כי המחר ידאג לעצמו; די ליום רעתו" (מתי 6:34).

כאשר אנו נותנים לחרדה לגבי העתיד להשתלט על לבנו, אנו מאבדים את היכולת לראות בבהירות את מה שההווה דורש מאיתנו. במקום למצוא כוח, אנו נותרים משותקים. אלוהים מזמין אותנו להתמקד בהיום — לבטוח בכך שלחם יומנו יינתן, שנטל היום כבר מספיק. אין צורך להעמיס ימים, ולא לשאת את כאבי זמן שעדיין לא הגיע. יש חכמה בלהעניק לכל יום את מידת תשומת הלב והמאמץ שלו.

ולחיות כך, בשלווה וביציבות, אנו זקוקים לעוגן בטוח. מצוות ה' הנפלאות לא רק מנחות אותנו, אלא גם מסדרות את מחשבותינו ומביאות שלום לרוחנו. כאשר אנו מונחים על פי התורה היפה שהאב גילה לעבדיו, אנו מגלים קצב חיים בריא, מלא ואמיתי. זו הציות המעשי שמאפשר לנו למלא כל משימה של היום באומץ, מבלי להתיש את עצמנו בפחדי המחר.

אם אתה רוצה להתחזק ולחיות עם מטרה, פנה למה שאלוהים ציווה. האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אל תחיה כמי שהולך בעיוורון, נכשל במה שעדיין לא הגיע. לך בביטחון, מבוסס על רצון הבורא, ותראה כיצד הוא מגלה את תוכניותיו לאלה שמאזינים לו והולכים אחריו. -מעובד מג'ון פרדריק דניסון מוריס. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא יקר, אני יודע שכל כך הרבה פעמים אני דואג למה שעתיד לבוא ובסופו של דבר איני חי היטב את היום שנתת לי. למד אותי לבטוח בך בעומק רב יותר. מי ייתן ואוכל לנוח בדאגתך, בידיעה שאתה כבר נמצא במחר שלי.

תן לי חכמה להשתמש היטב בזמני היום. מי ייתן ואמלא בנאמנות כל מה שהפקדת בידי, ללא דחייה, ללא פחד, ללא תלונה. הובל אותי ברוחך כדי שחיי יהיו פשוטים, פוריים וכנים לפניך.

הו, אלי, אני מודה לך על הכול. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא דרך בטוחה לרגלי ומקלט בטוח לנפשי. מצוותיך הן אוצרות של צדק, חיים ושלום. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"הנאמן במעט, גם במרובה נאמן; והמעול במעט, גם במרובה מעול" (לוקס 16:10).

אין דבר קטן או חסר ערך כאשר הוא בא מידי אלוהים. מה שהוא מבקש, גם אם נראה בעינינו כקטן, הופך לגדול — כי גדול הוא זה שמצווה. המצפון המתעורר על ידי קול ה' אינו יכול להיעלם. כאשר אנו יודעים שאלוהים קורא לנו לדבר מה, אין זה מתפקידנו למדוד את חשיבותו, אלא פשוט לציית בענווה.

דווקא כאן מתגלה יופיה של הציות לתורת אלוהים הנשגבת. כל מצווה, כל הוראה שנגלתה בכתובים, היא הזדמנות להימצא נאמנים. גם מה שהעולם מבזה — הפרט, המחווה השקטה, הדאגה היומיומית — יכול להפוך למקור ברכה אם ייעשה בנאמנות. מצוותיו הנשגבות של בוראנו אינן תלויות בשיפוטנו: יש להן ערך נצחי.

אם נבחר לציית באומץ ובשמחה, ה' ידאג לכל השאר. הוא ייתן כוח לאתגרים הגדולים כאשר ימצא אותנו נאמנים במשימות הפשוטות. יהי רצון שנימצא היום צייתנים, ושהאב, כאשר יביט בנאמנותנו, ישלח אותנו אל בנו האהוב כדי שנקבל את חיי הנצח. -מעובד על פי ז'אן ניקולא גרו. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אבינו שבשמים, פעמים רבות שפטתי כקטנות את הדברים שהנחת לפניי. סלח לי על שלא הכרתי בכך שכל מה שבא ממך יקר הוא. למדני להקשיב לקולך ולא לבזות אף משימה שתפקיד בידי.

תן לי לב אמיץ, נכון לציית לך בכל דבר, גם במה שנראה פשוט או נסתר מעיני אחרים. שאזכה להעריך כל מצוותיך כהוראה ישירה מן השמים. אל תיתן לי למדוד את רצונך על פי הגיוני המוגבל.

רוצה אני לחיות בנאמנות מתמדת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא שלהבת המאירה את צעדי הצדיק, גם בדרכים הצרות ביותר. מצוותיך הנשגבות הן זרעים נצחיים הנטועים באדמת הציות הפורה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

"הראני, ה', דרכיך, למדני ארחותיך" (תהלים כ"ה:4).

יש משהו משנה חיים בלחיות בעיניים פקוחות לפרטים הקטנים של יומנו. כאשר אנו מבינים כי אלוהים דואג אפילו לצרכים הקטנים ביותר, לבנו מתמלא בהכרת תודה אמיתית. מאז הילדות, ידיו הנחו אותנו — תמיד בברכה. אפילו התיקונים שקיבלנו לאורך החיים, כאשר אנו רואים אותם באמונה, מתגלים כאחת המתנות הגדולות ביותר שחווינו.

אך תובנה זו לא אמורה להוביל אותנו רק להודות — היא צריכה לדחוף אותנו לציית. ככל שאנו מכירים בדאגתו המתמדת של האב, אנו מבינים כי התגובה הצודקת ביותר היא ללכת אחרי תורתו האדירה. המצוות המופלאות של הבורא אינן עול, אלא מתנה — הן מראות לנו את דרך החיים, החכמה והקשר עמו.

ההולך בדרך הציות חי תחת אור ה'. ובמקום הנאמנות הזה האב מברך אותנו ושולח אותנו אל בנו האהוב, כדי לקבל סליחה וישועה. אין דרך בטוחה, מלאה ואמיתית יותר מאשר לציית לאלוהינו. -מעובד מהנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא אהוב, תודה שהראית לי שנוכחותך נמצאת בכל פרט בחיי. תודה על כל מחווה קטנה של דאגה, על כל רגע שבו תמכת בי מבלי שאפילו הבחנתי בכך. אני מכיר היום שכל מה שיש לי בא מידיך.

אני רוצה לחיות יותר במודעות לרצונך. תן לי לב שומע וצייתן, שלא רק מהלל אותך במילים, אלא גם במעשים. שיהיו חיי מסומנים בנאמנות ובהחלטה איתנה ללכת בדרכיך הנפלאות.

ה', אני רוצה ללכת אחריך בלב שלם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כמלודיה איתנה ומתמדת שמנחה את צעדיי. מצוותיך הנפלאות הן פנינים יקרות שנשתלו בדרכי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"מי יעלה בהר ה'? ומי יקום במקום קדשו? נקי כפיים ובר לבב" (תהלים כ"ד:3-4).

היעד הסופי של כל הנשמות ההולכות בדרך השמים הוא המשיח. הוא נמצא במרכז, כי הוא קשור באותה מידה לכל השייכים לאלוהים. כל מה שבמרכז משותף לכולם — והמשיח הוא נקודת המפגש. הוא המקלט, ההר הבטוח שאליו כולם צריכים לעלות. ומי שעולה להר הזה, לא ירד ממנו עוד.

שם, בגובה, יש הגנה. המשיח הוא הר המקלט, והוא לימין האב, כי עלה לשמים לאחר שמילא בשלמות את רצון אלוהים. אך לא כולם בדרך להר הזה. ההבטחה אינה לכל אחד. רק המאמינים באמת והמצייתים זוכים לגשת אל המקלט הנצחי שהכין אלוהים.

להאמין שישוע נשלח על ידי האב הוא חיוני — אך אין זה הכל. הנשמה צריכה לציית לתורת אלוהים החזקה, שנגלתה על ידי נביאי התנ"ך ועל ידי ישוע עצמו. אמונה אמיתית הולכת יד ביד עם ציות כן. רק המאמינים והמצייתים מתקבלים על ידי המשיח ומובלים אל המקום שהכין. -מעובד מאוגוסטינוס מהיפו. נתראה מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך כי שמת את בנך במרכז הכל, כסלעי האיתן ומקלטי הנצחי. אני יודע שמחוץ למשיח אין ישועה, ואליו אני רוצה לפנות בכל ימי חיי.

חזק את אמונתי שאאמין באמת שישוע נשלח על ידך. ותן לי לב שומע וציות, כדי שאקיים בכנות את כל תורתך החזקה ואת המצוות שמסרת על ידי הנביאים ובנך עצמך. אינני רוצה רק לעלות להר — אני רוצה להישאר בו, איתן בציות ואמונה.

הו אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי הראית לי את דרך הישועה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא הדרך התלולה המובילה לפסגת נוכחותך. מצוותיך הקדושות הן מדרגות בטוחות שמרחיקות אותי מן העולם ומקרבות אותי לשמים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"לכן, כל אחד מכם שאינו מוותר על כל אשר לו, אינו יכול להיות תלמידי" (לוקס 14:33).

ישוע היה ברור ביותר: מי שרוצה להיוושע חייב לכפור בעצמו. פירוש הדבר הוא לדחות את הרצון האישי ולהיכנע לחלוטין לרצון אלוהים. האדם כבר אינו מחפש לרצות את עצמו, ואינו מתרומם על עצמו, אלא רואה את עצמו כנזקק ביותר לרחמי הבורא. זהו קריאה לנטוש את הגאווה ולהתנתק מהכול — מתוך אהבה למשיח.

הכפירה בעצמך כוללת גם ויתור על קסמי העולם הזה: מראהו, תאוותיו, והבטחותיו הריקות. החכמה האנושית והכישרונות הטבעיים, ככל שייראו מרשימים, אינם צריכים להיות בסיס לאמון. העבד האמיתי לומד להסתמך אך ורק על אלוהים, ודוחה כל ביטחון בבשר או בברואים.

השינוי הזה אפשרי רק כאשר ישנה ציות לחוקו העוצמתי של אלוהים ודבקות כנה במצוותיו הקדושות. בדרך ההכנעה והמסירה הזו, הנפש לומדת לדחות את הגאווה, התאווה, הרצונות הבשריים וכל נטיות האדם הישן. לחיות לאלוהים הוא למות לעצמך, ורק מי שמת לעולם יכול לרשת את הנצחי. -מעובד מיוהאן ארנדט. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על שקראת לי לחיים של מסירה מוחלטת. אתה יודע עד כמה רצוני חלש ונוטה לשגיאה, ואף על פי כן אתה מזמין אותי לחיות למענך.

עזור לי לכפור בעצמי בכל יום. שלא אחפש את טובתי האישית, ולא אבטח בכישרונותיי, ולא אתאווה להבלי העולם הזה. למדני לוותר על מי שאני ועל מה שיש לי, למען אהבת בנך, ולציית בכל ליבי לחוקך העוצמתי ולמצוותיך הקדושות.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי אתה מעניק לי חיים חדשים, הרחק מעבדות האגו שלי וקרוב אל לבך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. חוקך העוצמתי הוא הדרך הצרה המובילה לחירות האמיתית. מצוותיך המושלמות הן כחרבות החותכות את האדם הישן וחושפות את יופיה של הציות. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״לזה שהוא יכול למנוע מכם ליפול ולהציג אתכם בפני כבודו ללא דופי ובשמחה רבה״ (יהודה 1:24).

על אברהם כתוב שהוא לא הת动דד מול ההבטחה. זהו סוג היציבות שאלוהים רוצה לראות בכל אלה שבוטחים בו. ה׳ רוצה שעמיו ילכו ביציבות כזו, שלא יורגש כל רעד בשורותיהם, גם כאשר הם מתמודדים מול האויב. עוצמת ההליכה הרוחנית טמונה בהתמדה — אפילו בדברים הקטנים.

אך דווקא אותם ״דברים קטנים״ הם שמכשילים ביותר. רוב הנפילות אינן נובעות מניסיונות גדולים, אלא מהסחות דעת וגישות שנראות חסרות חשיבות. האויב יודע זאת. הוא מעדיף להפיל משרת של אלוהים בפרט קל כנוצה, מאשר במתקפה גדולה. זה מסב לו יותר סיפוק — לנצח כמעט בלא כלום.

לכן, חיוני שהנפש תהיה מבוססת על תורת אלוהים האדירה ועל מצוותיו היפים. באמצעות ציות נאמן, אפילו בהחלטות הקטנות ביותר, משרתו של אלוהים נשאר יציב. כאשר החיים מתואמים עם רצון הבורא, המכשולים נעשים נדירים, וההליכה הופכת לעקבית, אמיצה ומנצחת. -מעובד מאת א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך כי אתה קורא לי להליכה יציבה, בטוחה, ללא היסוסים. אתה רוצה שאתקדם בביטחון, מבלי להיגרר אחר דברים קטנים.

עזור לי להיות קשוב לפרטים של יומי-יום, כדי ששום דבר לא יכשיל אותי. תן לי לב ממושמע, שמעריך גם את מעשי הציות הקטנים ביותר. שלא אזלזל לעולם בפיתויים הקטנים, אלא אתמודד עם הכל באומץ, בביטחון בתורתך ובציות נאמן למצוותיך.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומשבח אותך כי אתה מחזיק אותי בכל צעד. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כקרקע מוצקה של אבן תחת רגלי. מצוותיך היפות הן כסימנים בדרך, מונעות ממני לטעות ומדריכות אותי באהבה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח:י"ט).

אלוהים מחפש אנשים שאפשר לסמוך עליהם. זה מה שהוא אמר על אברהם: "כי ידעתיו" — הצהרת אמון כה חזקה, שאפשרה לכל ההבטחות שניתנו לאברהם להתגשם. אלוהים נאמן לחלוטין, והוא רוצה שגם האדם יהיה יציב, איתן ואמין.

זה בדיוק מה שהאמונה האמיתית מייצגת: חיים של החלטה ויציבות. אלוהים מחפש לבבות שבהם יוכל להניח את משקל אהבתו, כוחו והבטחותיו הנאמנות. אך הוא מפקיד את ברכותיו רק בידי אלה שבאמת מצייתים לו ונשארים נאמנים גם כאשר אינם מבינים הכול.

נאמנות מעשית מתחילה בציות לתורת אלוהים החזקה ובקיום מצוותיו הנפלאות. כאשר נשמה נמצאת נאמנה, אלוהים אינו מגביל את מה שהוא מוכן לעשות עבורה. אמונו של אלוהים שוכן על מי שהולך בדרכיו ביושר, ואף הבטחה לא תישאר בלתי ממומשת. -מעובד מתוך א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על שאתה אל שרוצה לבטוח בי. אתה נאמן לגמרי, ואתה מצפה שגם אני אחיה ביציבות ובציות לפניך.

עשה אותי לאדם יציב, אמין, נחוש לציית לך בכל. שלא אהיה מובל על ידי רגשות או חוסר יציבות, אלא שחיי יהיו מבוססים על תורתך החזקה ועל מצוותיך הנפלאות. אני רוצה שתוכל לומר: "כי ידעתיו", כפי שאמרת על עבדך אברהם.

הו, אל עליון קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך על שאתה רוצה שותפות עמי במעשיך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא היסוד האיתן שעליו אני בונה את נאמנותי. מצוותיך הן עמודי האמת שעליהם אוכל לחיות ביציבות ובשלום. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

"מי יעלה בהר יהוה? ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב" (תהילים כ"ד:3-4).

בוודאי אין זה שגוי לחשוב ולדבר על השמים. טבעי לרצות לדעת יותר על המקום שבו הנשמה תחיה לנצח נצחים. אילו היה אדם עובר לעיר חדשה, היה שואל על האקלים, על האנשים, על הסביבה — היה מנסה לברר כל מה שאפשר. והרי כולנו עומדים לעבור לעולם אחר, עולם נצחי שבו אלוהים מולך.

יש היגיון, אם כן, לשאוף להכיר את היעד הנצחי הזה. מי כבר נמצא שם? איך נראה המקום הזה? ומעל לכל, מהו הדרך המובילה אליו? שאלות אלו חשובות, שכן איננו מדברים על מסע זמני, אלא על משכן נצחי. השמים אמיתיים — והם שמורים לאלה שאושרו על ידי ה'.

אך אישור זה אינו מגיע מתוך הנחות או כוונות טובות, אלא מתוך ציות לתורת אלוהים החזקה ולקיום מצוותיו השלמות. אלה שיירשו את העולם המפואר הזה הם שבחרו לחיות כאן לפי דרכי הבורא. לשאוף לשמים דורש לחיות בכבוד לפני אלוהים, בנאמנות וביראה. -מעובד מד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך שהכנת מקום נצחי לאלה שאוהבים אותך ושומרים את מצוותיך. השמים אמיתיים, ואני רוצה להיות איתך בעולם המפואר הזה שבו אתה מולך בקדושה.

שים בלבי רצון אמיתי להכיר אותך יותר, ללכת בדרכיך ולהתכונן ברצינות לנצח. אינני רוצה לחיות מוסח על ידי דברים חולפים, אלא להיות ממוקד ברצונך ויציב בתורתך החזקה ובמצוותיך הקדושות.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומברך אותך על שנתת לי תקווה לחיים נצחיים לצדך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא המפה שמנחה את צעדיו של הצדיק עד שערי משכנך. מצוותיך השלמות הן כשלטים בטוחים המצביעים על הדרך לשמים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.