כאשר שאל פטרוס את ישו מה יקבלו השליחים עבור העובדה שנטשו הכל כדי ללכת בעקבותיו, השיב ישו כי מלבד ברכות על הארץ, הם יקבלו גם את החיים הנצחיים כשכר על ציותם. במילים אחרות, לפי ישו, שמכיר את הלבבות, בצייתם, פטרוס והשליחים האחרים זכו במה שרצו (הקשר הזה ברור). אם תומכי הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה” היו צודקים, ישו היה מוכיח את השליחים על כך שהם מצפים לקבל משהו בתמורה לציותם. הדוקטרינה הזו אין לה אפילו טיפת תמיכה בארבעת הבשורות. הישועה היא אישית. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית לחוקי אלוהים כל עוד אתה חי. | “ציווית את מצוותיך כדי שנקיים אותם במדויק.” (תהילים 119:4)
מקדמי הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה” אוהבים לומר שהלימוד הזה מגיע מהרוח הקדוש, אך זו שקר. ישוע הסביר שהרוח הקדוש תזכיר לנו את כל מה שהוא עצמו לימד ולא של אף אחד אחר. הוא גם אמר לנו שהרוח תשכנע את העולם בחטא, בצדק ובמשפט. כיצד עבודה זו של רוח האלוהים מתאימה לציות לחוק האלוהי, כפי שעושות הכנסיות המקבלות את הדוקטרינה הזו? ישוע מעולם לא לימד שהמוות שלו יפטור את הגויים מלעקוב אחר החוקים שנתן לנו האב בברית הישנה, חוקים שאותם הוא, קרוביו, חבריו ושליחיו עקבו אחריהם בנאמנות. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. ציית לחוק האלוהים כל עוד אתה חי. | “ציווית את מצוותיך כדי שנקיים אותם במדויק.” (תהילים 119:4)
הדרך היחידה להגיע לבן האלוהים היא דרך ישראל, העם שנבחר על ידי אלוהים. כל ההבטחות של אלוהים, שנמסרו על ידי הנביאים בברית הישנה ועל ידי ישו בבשורות, ניתנו ליהודים ולגויים שהצטרפו לישראל. אלוהים, בחוכמתו, בחר באומה אחת כדי לבצע את תוכנית הישועה. כפי שהוא עצמו הכריז, ישראל לא נבחרה מפני שהיא גדולה וחזקה, אלא מפני שהיא קטנה וחלשה, כדי ששמו יתרומם. ישו לא יצר דת חדשה לגויים, אלא שמר על תוכנית הישועה שהייתה תמיד. כל גוי יכול להצטרף לישראל ולהינצל על ידי ישו, כל שעליו לעשות הוא לעקוב אחר אותן חוקים שאלוהים נתן לישראל. | הגוי שיתחבר ליהוה, לשרת אותו, ובכך יהיה עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותם אביא אל הר קודשי. (ישעיהו 56:6-7)
בלידתו, ישוע כבר היה חלק מהדת של הוריו ושל דורות רבים לפניהם. כשהתבגר, ישוע נשאר נאמן לישראל ומעולם לא רמז שהוא יקים דת אחרת עבור הגויים. למעשה, המציאות בבשורות היא שמעט מאוד פעמים ישוע בכלל דיבר עם גויים. האפשרות שגוי יתושע על ידי ישוע, מחוץ לדת של ישוע, אינה קיימת. אוהבים את זה או לא, במשרד שלו, הוא היה ברור כשהוא אמר שהוא בא רק עבור הכבשים האבודות של בית ישראל. הגוי שרוצה להתושע על ידי המשיח חייב לעקוב אחר אותן חוקים שהאב נתן לעם הנבחר לכבודו ולתהילתו, חוקים שאותם ישוע עצמו ואפוסטליו עקבו אחריהם. זהו התוכנית של הישועה שיש בה היגיון, מפני שהיא האמיתית. | “ישוע שלח את השנים עשר עם ההוראות הבאות: אל תלכו אל הגויים ואל תלכו אל השומרונים; אלא אל הכבשים האבודות של עם ישראל.” מתי 10:5–6
האנשים הנואשים ביותר ביום הדין יהיו אלה שציפו להינצל; אלה ששמעו את האזהרות הרבות על ציות לחוקי אלוהים ובכל זאת בחרו שלא לציית. לא יהיו אלה הרשעים, כי הם כבר יודעים מראש מה מצפה להם, אלא אלה שהכירו את מצוות האל עליון בברית הישנה, אך בחרו ללכת בעקבות הרוב, כי זה היה נוח יותר. אך עדיין יש מעט זמן. הגוי שרוצה להינצל על ידי המשיח חייב לעקוב אחר אותן חוקים שהאב נתן לעם הנבחר לכבודו ולתהילתו, חוקים שאותם ישו בעצמו ושליחיו עקבו אחריהם. הישועה היא אישית. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית לחוקי אלוהים כל עוד אתה בחיים. | “איש לא יכול לבוא אלי אם לא יביא אותו האב, ששלח אותי; ואני אקים אותו ביום האחרון.” (יוחנן 6:44)
הרעיון שגויים שייכים לעם האלוהים פשוט מפני שהם משתמשים בשם האלוהים כשהם מתפללים ושרים הוא אשליה. בכל פעם שהברית הישנה או דברי ישוע מתייחסים לעם האלוהים, ההתייחסות היא בבירור לישראל, האומה שנבחרה על ידי האלוהים דרך הברית הנצחית של המילה. הדרך היחידה להפוך לחלק מעם האלוהים היא להצטרף לישראל, מכיוון שהאלוהים מעולם לא קרא לאומות אחרות לעמו. כל גוי יכול להצטרף לישראל, כל עוד הוא עוקב אחר אותן החוקים שהאדון נתן לישראל. האב רואה את האמונה והאומץ של הגוי הזה; הוא שופך את אהבתו עליו, מצרף אותו לישראל ומוביל אותו לבן לקבלת סליחה וישועה. זהו התכנית הישועה שמתקבל על הדעת, מפני שהיא אמיתית. | הגוי שיתחבר לאדון, לשרת אותו, ובדרך זו יהיה עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותו אביא להרי הקודש. (ישעיהו 56:6-7)
הגישה שלנו לעולם הרוחני מוגבלת, ולכן קשה לדעת אם אנחנו מוטעים על ידי שקר כלשהו של השטן. זו הסיבה שבגללה אלוהים השאיר לנו את חוקו הקדוש והנחה אותנו באמצעות בנו. בכל כוחנו ובעזרת רוח הקודש, עלינו לשאוף לבל יסטו מעולם מן החוקים שנתן לנו האדון בברית הישנה. יתר על כן, ישוע מעולם לא ניבא על שום אדם, בתוך התנ“ך או מחוצה לו, שיהיה לו רשות לשנות אפילו יוד או קוצו של יוד מחוק אביו. אל תתעה: אנו נושעים כשאנו מרצים את האב ונשלחים לבן, והאב נרצה בגוי שעוקב אחר אותם חוקים שישוע ושליחיו עקבו אחריהם. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיים אותם במדויק.” (תהילים 119:4)
אם הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה” הייתה נכונה, אף מצווה של אלוהים לא הייתה הגיונית: מדוע אלוהים היה דורש משהו מאיתנו אם, בעיניו, הציות לא משנה כלל? ההוראה הזו, הנפוצה בכנסיות, אין לה בסיס בברית הישנה, ובוודאי שלא במילותיו של ישו בבשורות. הזכאות היא משהו שאלוהים מחליט, מפני שהוא בוחן את הלבבות ויודע את המניע של כל אחד. עלינו לשאוף לציית לכל חוקי אלוהים. אם נעשה זאת במסירות, האדון יראה את מאמצינו, יברך אותנו ויוביל אותנו אל ישו לסליחה וישועה. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית לחוקי האדון כל עוד אתה חי. | “אל תוסיפו ואל תגרעו דבר מן המצוות שאני נותן לכם. פשוט צייתו למצוות האדון, אלוהיכם.” (דברים 4:2)
הראוי הוא משהו ששייך לבורא להחליט. אלוהים שפט שנח ראוי להינצל מהמבול, שחנוך ואליהו יילקחו לשמיים בלי לעבור את המוות, ושמשה לא צריך לחכות למשפט הסופי. הוא חשב שדוד ראוי לכס המלכות של שאול ושמרים ראויה להיות אמו של המשיח. הדוקטרינה שלפיה אף אחד לא ראוי לכלום מאלוהים היא המצאה אנושית, שהושפעה מהנחש. לאנשים מוצאת חן המשפט הזה כי הוא נראה כמו הפגנת צניעות, אך למעשה, הם נמנעים מלציית לחוקי אלוהים, שיהודים וגויים כאחד נקראו לקיים. האב לא שולח את הלא-צייתנים לבנו. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיימם במדויק.” (תהילים 119:4)
לטעון שכל בן אנוש, בתוך או מחוץ לתנ“ך, יש לו סמכות לשנות או לבטל את חוקי אלוהים מהברית הישנה, זו חוצפה לשלטון האלוהי. מי שמאמין בטעות זו דוחה את בלתי המשתנה של קול אלוהים. אף יצור לא יש לו סמכות כזו, אלא אם כן ניתנה לו במפורש על ידי אלוהים. אך בשום מקום בברית הישנה או בבשורות אין אנו מוצאים נבואות המכריזות על אנשים עם סמכות זו לאחר המשיח. בענייני ישועה, עלינו להיות נאמנים רק למה שאלוהים גילה לנו לפני ישו ועל ידי ישו עצמו, כדי שלא נתעה על ידי הנחש. הישועה היא אישית. ציית לחוק אלוהים כל עוד אתה חי. | “לא תוסיפו ולא תגרעו דבר מן הדברים אשר אני מצווה אתכם, שמור את מצוות ה’ אלוהיכם.” (דברים ד:ב)
