"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח:י"ט).

אלוהים מחפש אנשים שאפשר לסמוך עליהם. זה מה שהוא אמר על אברהם: "כי ידעתיו" — הצהרת אמון כה חזקה, שאפשרה לכל ההבטחות שניתנו לאברהם להתגשם. אלוהים נאמן לחלוטין, והוא רוצה שגם האדם יהיה יציב, איתן ואמין.

זה בדיוק מה שהאמונה האמיתית מייצגת: חיים של החלטה ויציבות. אלוהים מחפש לבבות שבהם יוכל להניח את משקל אהבתו, כוחו והבטחותיו הנאמנות. אך הוא מפקיד את ברכותיו רק בידי אלה שבאמת מצייתים לו ונשארים נאמנים גם כאשר אינם מבינים הכול.

נאמנות מעשית מתחילה בציות לתורת אלוהים החזקה ובקיום מצוותיו הנפלאות. כאשר נשמה נמצאת נאמנה, אלוהים אינו מגביל את מה שהוא מוכן לעשות עבורה. אמונו של אלוהים שוכן על מי שהולך בדרכיו ביושר, ואף הבטחה לא תישאר בלתי ממומשת. -מעובד מתוך א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על שאתה אל שרוצה לבטוח בי. אתה נאמן לגמרי, ואתה מצפה שגם אני אחיה ביציבות ובציות לפניך.

עשה אותי לאדם יציב, אמין, נחוש לציית לך בכל. שלא אהיה מובל על ידי רגשות או חוסר יציבות, אלא שחיי יהיו מבוססים על תורתך החזקה ועל מצוותיך הנפלאות. אני רוצה שתוכל לומר: "כי ידעתיו", כפי שאמרת על עבדך אברהם.

הו, אל עליון קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך על שאתה רוצה שותפות עמי במעשיך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא היסוד האיתן שעליו אני בונה את נאמנותי. מצוותיך הן עמודי האמת שעליהם אוכל לחיות ביציבות ובשלום. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

"מי יעלה בהר יהוה? ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב" (תהילים כ"ד:3-4).

בוודאי אין זה שגוי לחשוב ולדבר על השמים. טבעי לרצות לדעת יותר על המקום שבו הנשמה תחיה לנצח נצחים. אילו היה אדם עובר לעיר חדשה, היה שואל על האקלים, על האנשים, על הסביבה — היה מנסה לברר כל מה שאפשר. והרי כולנו עומדים לעבור לעולם אחר, עולם נצחי שבו אלוהים מולך.

יש היגיון, אם כן, לשאוף להכיר את היעד הנצחי הזה. מי כבר נמצא שם? איך נראה המקום הזה? ומעל לכל, מהו הדרך המובילה אליו? שאלות אלו חשובות, שכן איננו מדברים על מסע זמני, אלא על משכן נצחי. השמים אמיתיים — והם שמורים לאלה שאושרו על ידי ה'.

אך אישור זה אינו מגיע מתוך הנחות או כוונות טובות, אלא מתוך ציות לתורת אלוהים החזקה ולקיום מצוותיו השלמות. אלה שיירשו את העולם המפואר הזה הם שבחרו לחיות כאן לפי דרכי הבורא. לשאוף לשמים דורש לחיות בכבוד לפני אלוהים, בנאמנות וביראה. -מעובד מד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך שהכנת מקום נצחי לאלה שאוהבים אותך ושומרים את מצוותיך. השמים אמיתיים, ואני רוצה להיות איתך בעולם המפואר הזה שבו אתה מולך בקדושה.

שים בלבי רצון אמיתי להכיר אותך יותר, ללכת בדרכיך ולהתכונן ברצינות לנצח. אינני רוצה לחיות מוסח על ידי דברים חולפים, אלא להיות ממוקד ברצונך ויציב בתורתך החזקה ובמצוותיך הקדושות.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומברך אותך על שנתת לי תקווה לחיים נצחיים לצדך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא המפה שמנחה את צעדיו של הצדיק עד שערי משכנך. מצוותיך השלמות הן כשלטים בטוחים המצביעים על הדרך לשמים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"למדני לעשות רצונך, כי אתה אלוהי; רוחך הטובה תנחני בארץ מישור" (תהלים קמ"ג:י').

המצב הרוחני הגבוה ביותר הוא כאשר החיים זורמים באופן ספונטני וטבעי, כמו המים העמוקים של הנהר בחזון יחזקאל, שם השחיין כבר אינו נאבק, אלא נישא בעוצמה על ידי הזרם. זהו המצב שבו הנפש אינה צריכה להתאמץ כדי לעשות טוב — היא נעה בקצב החיים האלוהיים, מונהגת על ידי דחפים שמגיעים מאלוהים עצמו.

אך חירות רוחנית זו אינה נולדת מתוך רגש חולף. היא נבנית בעמל, משמעת ונאמנות. ההרגלים הרוחניים העמוקים מתחילים, כמו כל הרגל אמיתי, במעשה ברור של רצון. יש לבחור לציית — גם כאשר זה קשה — ולחזור על הבחירה הזו עד שהציות הופך לחלק טבעי מהוויית האדם.

הנפש השואפת לחיות כך צריכה להיאחז בתורת אלוהים החזקה ולנהוג במצוותיו הנפלאות. באמצעות נאמנות חוזרת זו, הציות מפסיק להיות מאמץ מתמיד והופך לתנועה ספונטנית של הנפש. וכאשר זה קורה, האדם מונהג על ידי רוח ה' עצמו, חי בקשר עם השמים. -מעובד מתוך א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על כך שאתה רוצה שחיי הרוחניים יהיו איתנים, חופשיים ומלאים בנוכחותך. אינך קורא לי לחיים של מאמץ ריק, אלא להליכה שבה הציות הופך לשמחה.

עזור לי לבחור בטוב, גם כאשר זה קשה. הענק לי משמעת לחזור על המעשה הטוב עד שיהפוך לחלק ממי שאני. אני רוצה לעצב בתוכי את ההרגלים הקדושים שמוצאים חן בעיניך, ורוצה להיאחז יום יום בתורתך ובמצוותיך, כי אני יודע שבהם נמצאים החיים האמיתיים.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי אתה בעצמך מחזק אותי לציית. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא הדרך שבה נפשי לומדת ללכת ללא פחד. מצוותיך הנפלאות הן כזרמי נהר שמיימי, המקרבים אותי תמיד אליך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״בלי אמונה אי אפשר לרצות את אלוהים, כי מי שמתקרב אליו צריך להאמין שהוא קיים ושהוא גומל לשואלים אותו״ (עברים י״א:6).

אברם החל את מסעו מבלי לדעת לאן אלוהים יוביל אותו. הוא ציית לקריאה נעלה, גם מבלי להבין מה יביא הדבר. הוא עשה רק צעד אחד, מבלי לדרוש הסברים או ערבויות. זו אמונה אמיתית: לעשות את רצון אלוהים בהווה ולהפקיד את התוצאות בידיו.

האמונה אינה צריכה לראות את כל הדרך — די לה להתרכז בצעד שאלוהים ציווה כעת. אין זה עניין של הבנת כל התהליך המוסרי, אלא של נאמנות במעשה המוסרי שמונח לפניך. אמונה היא ציות מיידי, גם ללא בהירות מלאה, כי היא בוטחת לחלוטין באופיו של האדון שציווה.

אמונה חיה זו מתבטאת בציות לתורת אלוהים האדירה ולמצוותיו הנפלאות. המאמין באמת מציית ללא היסוס. הנפש הנאמנה פועלת לפי רצון הבורא ומפקידה בידיו את הכיוון והגורל. זו האמון שהופך את הציות לקל, ואת הדרך לבטוחה. -מעובד על פי ג׳ון ג׳ואט. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על שקראת לי ללכת איתך, גם כשאיני רואה את כל הדרך. אינך מגלה לי הכול בבת אחת, אלא מזמין אותי לבטוח צעד אחר צעד.

עזור לי לחיות את האמונה האמיתית הזו — לא רק במילים, אלא במעשים. תן לי אומץ לציית גם כשאיני מבין הכול, ונאמנות למלא את מה שכבר גילית לי בתורתך ובמצוותיך. יהי לבי לא יוסח לעתיד, אלא יעמוד איתן במה שאתה דורש ממני היום.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומברך אותך כי אתה ראוי לכל אמון. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המסילה הבטוחה שעליה אוכל לצעוד ללא פחד. מצוותיך הנפלאות הן כאורות דולקים בכל צעד, המנחים אותי באהבה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“יהיו דברי פי והגיון לבי לרצונך, ה', צורי וגואלי!” (תהילים י"ט:15).

ישנו סוג של שתיקה שעולה על אי-דיבור לשון הרע: זוהי השתיקה הפנימית, במיוחד כלפי עצמך. שתיקה זו דורשת מהאדם לשלוט בדמיונו — להימנע מלחזור שוב ושוב על מה ששמע או אמר, או מלהיאבד במחשבות דמיוניות, בין אם על העבר ובין אם על העתיד. זהו סימן להתקדמות רוחנית כאשר המחשבה לומדת להתרכז רק במה שאלוהים שם לפניה ברגע הנוכחי.

מחשבות מפוזרות תמיד יצוצו, אך ניתן למנוע מהן לשלוט בלב. אפשר לדחות אותן, לדחות את הגאווה, הכעס או התשוקות הארציות שמזינות אותן. הנשמה שלומדת משמעת כזו מתחילה לחוות שתיקה פנימית — לא ריקנות, אלא שלווה עמוקה, שבה הלב נעשה רגיש לנוכחות אלוהים.

שליטה זו על המחשבה, עם זאת, אינה מושגת בכוח אנושי בלבד. היא נולדת מתוך ציות לתורת אלוהים החזקה ולקיום מצוותיו השלמות. הן אלה שמטהרות את המחשבות, מחזקות את הלב ויוצרות בכל נשמה מקום שבו הבורא יכול לשכון. מי שחי כך מגלה קירבה אינטימית עם אלוהים שמשנה את הכול. -מעובד על פי ז'אן ניקולא גרו. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: ה' אלוהי, אני מודה לך כי אכפת לך לא רק ממעשיי, אלא גם ממחשבותיי. אתה יודע כל מה שמתחולל בתוכי, ואף על פי כן אתה קורא לי להיות איתך.

למד אותי לשמור על שתיקה פנימית. עזור לי לשלוט במחשבתי, לא ללכת לאיבוד בזיכרונות חסרי תועלת ולא בתשוקות ריקות. תן לי ריכוז במה שבאמת חשוב — הציות לרצונך, השירות הנאמן שהצבת לפניי, והשלום שמגיע כאשר אני מבקש אותך בכנות.

הו, אלוהים קדוש, אני סוגד ומשבח אותך כי אתה מקרב אותי אליך, גם כאשר מחשבתי מתפזרת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כחומה מגינה השומרת על מחשבותיי ומטהרת את לבי. מצוותיך הנפלאות הן כחלונות פתוחים המכניסים את אור השמים לנשמתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אשמח ואגיל באהבתך, כי ראית את עוניי, ידעת בצרות נפשי” (תהילים ל"א:ז').

אלוהים מכיר כל אדם לעומק. אפילו המחשבה הנסתרת ביותר, זו שהאדם עצמו נמנע מלהתמודד עמה, אינה נעלמת מעיניו. ככל שאדם לומד להכיר את עצמו באמת, הוא מתחיל לראות את עצמו כפי שאלוהים רואה אותו. ואז, בענווה, הוא מתחיל להבין את מטרות ה' בחייו.

כל מצב — כל עיכוב, כל משאלה שלא נענתה, כל תקווה שנכזבה — יש לו סיבה מדויקת ומקום מסוים בתכניתו של אלוהים. שום דבר אינו מקרי. הכול מותאם בשלמות למצבו הרוחני של האדם, כולל חלקים פנימיים שהוא עצמו לא הכיר עד כה. עד שיגיע ההבנה הזו, יש לבטוח בטובו של האב ולקבל באמונה את כל מה שהוא מרשה שיקרה.

המסע הזה של הכרת העצמי צריך ללכת יד ביד עם הציות לתורתו האדירה של אלוהים ולמצוותיו הנפלאות. כי ככל שנשמה מתמסרת למה שה' מצווה, כך היא מתיישרת עם האמת, מכירה את עצמה יותר, ומתקרבת אל הבורא. להכיר את עצמך, לציית בנאמנות ולבטוח בשלמות — זהו הדרך להכיר את אלוהים באמת. -מעובד על פי אדוארד ב' פוסי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מהלל אותך כי אתה מכיר אותי לעומק. אין בי דבר נסתר ממך, אפילו לא המחשבות שאני מנסה להימנע מהן. אתה בוחן את ליבי בשלמות ובאהבה.

עזור לי לציית לך באמת, גם כשאיני מבין את דרכיך. תן לי ענווה לקבל את תיקוניך, סבלנות להמתין לזמניך, ואמונה לבטוח שכל מה שאתה מרשה הוא לטובתי. שכל קושי יגלה לי משהו על עצמי שעלי לשנות, ושכל צעד של ציות יקרב אותי אליך.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומשבח אותך כי גם כשאתה מכיר כל חלק בי, אינך מוותר עליי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המראה החושפת את נשמתי ומדריכה אותי בבטחה באורך. מצוותיך הן כמפתחות זהב הפותחים את סודות קדושתך והחירות האמיתית. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אהבתך טובה מהחיים! לכן שפתי יהללוך” (תהילים ס״ג:4).

כאשר הלב כבד, הדבר מגלה שרצון אלוהים עדיין איננו הדבר המתוק ביותר לנפש. זה מראה שהחירות האמיתית, זו שבאה מהציות לאב, עדיין לא הובנה בשלמותה. זהו סימן לכך שהבן־אלוהות — הזכות להיקרא בן עליון — עדיין לא נחוותה בכל עוצמתה ושמחתה.

אם הנפש הייתה מקבלת באמונה את כל מה שה׳ מרשה, אפילו הניסיונות היו הופכים למעשי ציות. דבר לא היה לשווא. ההסכמה הכנה לתכנית אלוהים הופכת כאב לקרבן, את המשא למסירה, ואת המאבק לקשר. מסירה זו אפשרית רק כאשר הנפש הולכת בתוך חוק אלוהים האדיר ושומרת את מצוותיו השלמות.

דווקא בציות מעשי, יומיומי ואוהב זה, בן אלוהים טועם מהי חירות אמיתית, מהי שמחה אמיתית. כאשר אדם מקבל את רצון האב וחי על פי דרכיו, אפילו הרגעים הקשים הופכים להזדמנויות לעבודת ה׳. לציית לרצון הבורא הוא הדרך היחידה להפוך סבל לברכה, ומשא לשלום. -מעובד מהנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מכיר בכך שלעיתים קרובות ליבי נעצב כי אני עדיין אוהב את רצוני יותר מרצונך. סלח לי על כל פעם שהתנגדתי למה שנכון וסירבתי לראות ברצונך את הטוב העליון.

למדני, אבא, לציית לך גם בניסיונות. אני רוצה למסור לך הכול, לא רק את הרגעים הקלים, אלא גם את המאבקים והקשיים. שכל סבל שאעבור ייהפך לציות, ושכל חיי יהיו קרבן חי לפני מזבחך. תן לי לב שמסכים בשמחה לתכניתך.

הו, אל עליון קדוש, אני סוגד ומשבח אותך על שקראת לי בן ונתת לי את ההזדמנות לחיות למענך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. חוקך האדיר הוא מפתח החירות האמיתית, השובר את כבליי ומקרב אותי אליך. מצוותיך הנפלאות הן כצעדים בטוחים בדרך של שלום ותהילה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“אז שאלו אותו: מה עלינו לעשות כדי לבצע את המעשים אשר אלוהים דורש?” (יוחנן 6:28).

אלוהים הוא אב רחום. הוא מציב כל אדם בדיוק במקום שבו הוא רוצה שיהיה, ונותן לכל אחד שליחות מיוחדת שהיא חלק ממעשה האב. עבודה זו, כאשר נעשית בענווה ובפשטות, הופכת לדבר מהנה ומשמעותי. האדון אינו מטיל משימות בלתי אפשריות — הוא תמיד מעניק די כוח והבנה מספקת כדי שהאדם יקיים את מה שקבע.

כאשר מישהו מרגיש מבולבל או מותש, לעיתים קרובות זה מפני שהתרחק ממה שאלוהים ציווה. הטעות אינה במה שהאב ביקש, אלא באופן שבו האדם מתמודד עם זה. אלוהים רוצה שילדיו ישרתוהו בשמחה ושלום בלב. והאמת היא שאיש אינו יכול באמת לרצות את אלוהים אם הוא במרדנות מתמדת או אי שביעות רצון. הציות לרצון האלוהי הוא הדרך לסיפוק האמיתי.

לכן, אם הנשמה רוצה לרצות את האב ולמצוא תכלית, עליה לציית באהבה לתורת אלוהים החזקה וללכת אחר מצוותיו היפות. כאשר חיים לפי חוקי הבורא, העבודה היומיומית מקבלת משמעות, הלב מוצא מנוחה, והקשר עם העליון הופך למציאותי. השלום הבא מאלוהים שמור לאלה ההולכים בדרכיו. -מעובד מג'ון ראסקין. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על היותך אב רחום, שדואג לי ונותן לי משימות לפי רצונך. אתה יודע מה טוב עבורי, ותמיד מעניק לי כוח והבנה למלא את אשר אתה מצפה.

סלח לי כאשר אני מתלונן, מתבלבל או מתרחק ממה שציווית. למד אותי לעשות הכל בענווה ובשמחה, לזכור שזה עבורך אני עובד. שלא אשכח לעולם שהציות לתורתך וקיום מצוותיך הם הדרך הבטוחה לרצות אותך ולחיות בשלום.

הו, אלוהים קדוש, אני סוגד ומשבח אותך על כל יום של חיים, על כל שליחות שאתה מפקיד בידי, ועל כל לימוד היוצא מפיך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כאור המכוון את דרכי ונותן משמעות לקיומי. מצוותיך הן כזרעים שמימיים הפורחים בשמחה ואמת בתוכי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“על פי החלטתו הוא ילד אותנו בדבר האמת, כדי שנהיה כמו ביכורים לכל אשר ברא” (יעקב 1:18).

כאשר אדם חי את הרגע הנוכחי במלואו, בלב פתוח וחופשי מאגואיזם, הוא נמצא במצב הטוב ביותר לשמוע את קול אלוהים. במצב זה של תשומת לב כנה ומסירות, הבורא מדבר. ה' תמיד נכון לתקשר עם אלה שניצבים לפניו בענווה וברגישות.

במקום ללכת לאיבוד בעבר או לדאוג לעתיד, על הנשמה למקם את עצמה בבירור בהווה, קשובה למה שאלוהים רוצה להראות. ברגע הנוכחי הזה האב מגלה את הצעדים שמקרבים את הנשמה אליו. אלה שמקשיבים ומצייתים לתורתו העזה זוכים בזכות להיכנס לקשר אינטימי עם הבורא.

ובאינטימיות זו טמונות הברכות העמוקות ביותר: שלום אמיתי, הדרכה בטוחה, כוח לציית ועידוד לחיות. מי שמוסר את עצמו לרגע באמונה ובכנות מוצא את אלוהים שם — מוכן לשנות, להדריך ולהושיע. הדרך אליו מתחילה בלב נכון לשמוע. -מעובד מתומס קוגסוול אפהם. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על ההזדמנות הזו לחיות עוד יום לפניך. אתה אלוהים נוכח, שמדבר עם אלה שמבקשים אותך באמת. למד אותי להניח בצד את ההסחות ולחיות כל רגע בתשומת לב למה שאתה רוצה לגלות.

עזור לי להיות פתוח לחלוטין לנגיעתך, עם מחשבותיי ורגשותיי מופנים לרצונך. אינני רוצה לחיות בעבר, ולא להיות חרד לעתיד — אני רוצה למצוא אותך כאן, עכשיו, במקום שבו אתה מוכן להדריך ולברך אותי. גע בלבי והראה לי את הדרך שמקרבת אותי אליך.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומשבח אותך על היותך אב כה קרוב, כה קשוב, כה נדיב עם אלה שמבקשים אותך. אינך מסתיר את דרכיך מאלה שמוסרים עצמם בכנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא המגדלור הזורח בהווה ומוביל אל לבך. מצוותיך הם כשערים קדושים הפותחים בפנינו את עושר הקשר איתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“וּגְדוּלַת עֻזּוֹ הַבִּלְתִּי נִתֶּנֶת לְהַשְׁוָאָה אֲשֶׁר הִיא לָנוּ הַמַּאֲמִינִים, לְפִי פְּעֻלַּת עֻזָּתוֹ הַגְּבוֹרָה” (אפסים א:19).

שורש הנטוע באדמה הטובה ביותר, באקלים האידיאלי ומקבל את כל מה שהשמש, האוויר והגשם יכולים להציע, עדיין אינו מובטח שיגיע לשלמות. אולם הנשמה שמבקשת בכנות את כל אשר אלוהים רוצה להעניק, נמצאת בדרך בטוחה הרבה יותר לצמיחה ולמלאות. האב תמיד נכון להרעיף חיים ושלום על אלה שמבקשים אותו בכנות.

אין נצר המתמתח אל השמש שיש לו ודאות כה רבה לתשובה כמו לנשמה הפונה אל הבורא. אלוהים, שהוא מקור כל טוב, מתקשר בעוז ובאהבה עם אלה שבאמת רוצים להשתתף בנוכחותו. במקום שיש שאיפה כנה וצייתנות חיה, שם אלוהים מתגלה. הוא אינו מתעלם ממי שמבקש אותו באמונה ובענווה.

לכן, חשוב יותר מהסביבה שמסביב היא כיוון הלב. כאשר נשמה כורעת בפני רצון אלוהים ומחליטה ללכת בדרכו האדירה, היא מקבלת חיים מלמעלה. מצוות ה' הן דרכי אור לכל הבוטחים בו. לציית בכנות הוא לפתוח את הווייתך לכל מה שהבורא רוצה להרעיף. -מעובד מוויליאם לו. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על היותך כה נגיש ותמיד מוכן לקבל אותי. בעוד דברים רבים בחיים אינם ודאיים, נאמנותך לעולם אינה נכשלת. אם אבקש אותך בכנות, אני יודע שתבוא אלי באהבה ובעוז.

אני רוצה שלבי ישאף יותר לנוכחותך מכל דבר אחר בעולם הזה. למד אותי להושיט את נשמתי אליך, כפי שהצמח נמתח אל השמש. תן לי רוח צייתנית, שאוהבת את דרכיך ובוטחת במצוותיך. איני רוצה לחיות בשולי רצונך.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומברך אותך על שאינך דוחה אף נשמה כנה. אתה מתקשר עם אלה שאוהבים אותך ומצייתים לך, ואני רוצה לחיות כך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כגשם החודר לאדמה ונותן חיים בשפע. מצוותיך הן כקרני שמש שמחממות, מדריכות ומחזקות את דרכו של הצדיק. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.