רובם במערכת הכנסייה לא מבינים את חומרת העובדה שמבין כל העמים שברא אלוהים, הוא בחר בישראל כדי להיות האמצעי שבאמצעותו יתבצע תכנית הישועה. ישראל היא הלאום היחיד שיש לו את האדון כמגן נצחי. למרות מרדנותה, הברית עם צאצאי אברהם היא בלתי הפיכה. הרעיון שישוע ייסד דת עבור הגויים, נפרדת מישראל, היא אחת משקריה המוצלחים ביותר של הנחש. התכנית האמיתית של הישועה, שתואמת לחלוטין למה שאלוהים גילה על ידי הנביאים של הברית הישנה ועל ידי ישוע בבשורות, היא פשוטה וישירה: חפש להיות נאמן לחוקי האב, והוא יצרף אותך לישראל וישלח אותך לבנו לסליחת החטאים. | ויאמר אלוהים לאברהם: אתה תהיה לברכה. ואברך את מברכיך, ואארר את מקלליך; ובך יתברכו כל משפחות האדמה. בראשית יב:ב-ג
הדובר היחיד שהגיע ישירות מהאב הוא הבן. ישוע אמר בבירור שכל מה שהוא אמר בא מהאב. מילותיו צריכות להיות המסננת שלנו לכל הדוקטרינות שנוגעות לישועה. כל דוקטרינה שהופיעה לאחר העלייה של ישוע היא אמיתית רק אם היא תואמת למה שהוא לימד. הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה” אינה תואמת למילותיו של ישוע ולכן היא שקרית. לא משנה מקורה, כמה זמן היא קיימת או פופולריות שלה, היא נשארת שקרית. מה שישוע לימד הוא שהאב הוא זה ששולח אותנו לבן. והאב שולח רק את מי שמקיים את אותן החוקים שניתנו לעם שהוא בחר לעצמו בברית נצחית. אלוהים לא שולח מורדים מוצהרים לבנו. | “אוי! עמי! המדריכים אותך מטעים אותך ומחריבים את דרך נתיבותיך.” (ישעיהו 3:12)
הסיבה לכך שרבות מהתפילות אינן מקבלות תשובה חיובית מאלוהים היא שרוב האנשים בכנסייה אינם חלק מעם אלוהים ולכן מבקשים כמי שמחוץ. שמיעת דרשות ושירה על אלוהים וישו אינם הופכים מישהו לחלק מעמו. עם אלוהים הוא ישראל, אותו הוא הפריד בברית נצחית לאחר שאישר את אברהם. כל גוי יכול להצטרף לישראל ולהתברך מאלוהים, כל עוד הוא עוקב אחר אותן החוקים שהאדון נתן לישראל. האב רואה את האמונה והאומץ של הגוי הזה, למרות הקשיים. הוא שופך את אהבתו עליו, מצרף אותו לישראל ומוביל אותו לבנו לסליחה וישועה. זהו התוכנית של הישועה שיש בה היגיון מפני שהיא אמיתית. | הגוי שיתחבר לאדון, לשרת אותו, והופך בדרך זו לעבדו… ושישמור בקנאות את בריתי, גם אותו אביא אל הרי הקודש. (ישעיהו 56:6-7)
כאשר אנו שומעים את מה שמלמדים אותנו על הישועה, עלינו לאמץ את הגישה לקבל רק את מה שמתאים למילותיו של ישו; אחרת, נתעה. המשיח לא שינה כלל את תוכנית הישועה הקיימת מימי האבות. אל תקבל את השקר רק מפני שרוב האנשים מקבלים אותו. הגוי המחפש ישועה בישו חייב לעקוב אחר אותן חוקים שהאדון העניק לעם שהוא הפריד לעצמו בברית נצחית. האב רואה את האמונה והאומץ של הגוי הזה, למרות האתגרים. הוא שופך את אהבתו עליו, מחבר אותו לישראל ומוביל אותו לבן לסליחה וישועה. זו תוכנית הישועה שמתקבלת על הדעת מפני שהיא אמיתית. | “כל מי שסוט ולא נשאר בתורותיו של המשיח, אין לו את האלוהים. מי שנשאר בתורותיו של המשיח, יש לו גם את האב וגם את הבן” (יוחנן השני 9).
יש הרבה אנשים בכנסייה שחיים בסבל מתמיד. אם הם בכנסייה, זה לא אמור להיות כך, אבל זה כך. הסיבה היא שהם הובלו להאמין בשקר שאין להם צורך לציית לחוק הקדוש והנצחי של אלוהים כדי להיות בקהילה עם האדון. אבל האמת היא שהם לא בסדר. אלוהים הבהיר שהברכות, ההגנה, השחרור והישועה הם לבניו הנאמנים, שמתאמצים לעקוב אחר חוקיו שנגלו בברית הישנה ובבשורות על ידי ישו. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה חי. | “מי יתן והיה לבם זה תמיד ליראה אותי ולציית לכל מצוותי. כך הכל היה טוב להם ולצאצאיהם לעולם!” דברים ה:כט
אף גוי לא ייוושע מפני שלא היה ראוי, אלא מפני שמצא חן בעיני אלוהים בחייו, כמו אברהם, חנוך, נח, משה, דוד, יוסף, מרים והשליחים. הדוקטרינה השגויה של “טובה שלא מגיעה” אינה מקבלת תמיכה בברית הישנה ולא במילותיו של ישו בבשורות. הראוי הוא דבר ששייך לאלוהים, הבוחן את הלבבות ומחליט בעצמו אם מישהו ראוי או לא. ישו לימד אותנו שזה האב ששולח אותנו לבנו, והאב שולח רק את אלה שמקיימים את החוקים שנתן לעם שהפריד לעצמו בברית נצחית. אלוהים צופה בנו וכשהוא רואה את ציותנו, אפילו מול התנגדויות, הוא מחבר אותנו לישראל ומוביל אותנו לישו. תוכנית הישועה הזו הגיונית מפני שהיא אמיתית. | “אשרי השומעים את דבר האלוהים [ברית הישנה] ומקיימים אותו.” לוקס 11:28
אם היה קיים תכנית ישועה לעמים שאינם ישראל מחוץ לישראל וללא החוקים שאלוהים נתן לישראל, זה היה מרמז שאלוהים היה מפר את הברית הנצחית שעשה עם אברהם, שבה העמים האחרים היו מקבלים ברכה דרכו. עם זאת, באף בשורה ישו לא אמר שהוא בא להקים דת חדשה לעמים שאינם ישראל, נפרדת מישראל. כל גוי יכול להיות מובל לישו על ידי האב ולהינצל, אך חייב לעקוב אחר אותם חוקים שהוא נתן לישראל, האומה הנבחרת לכבודו ולתהילתו. האב רואה את האמונה והאומץ של הגוי הזה, למרות האתגרים, שופך את אהבתו עליו, מחבר אותו לישראל ומוביל אותו לבן לסליחה וישועה. זו התכנית הישועה שיש בה היגיון מפני שהיא אמיתית. | הגוי שיתחבר ליהוה, לשרת אותו, והוא יהיה עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותו אביא אל הר קודשי. (ישעיהו 56:6-7)
כאשר כנסייה מלמדת שטוב לנוצרי לציית לחלק מהמצוות של אלוהים, אך שזה לא משפיע על הישועה, היא משמשת את הנחש. השטן תמיד מדבר בדרך זו: הרע בדמות הטוב. אם היו אומרים שאין צורך לציית לאף מצווה, ההלם היה גדול מדי, ושטן אינו טיפש. האמת היא שבשום מקום בברית הישנה או בדברי ישו בבשורות, אנו לא רואים שציות לחוקי אלוהים הוא אופציונלי לישועה. כדי להינצל, הנשמה צריכה להישלח לבן על ידי האב, והאב לעולם לא ישלח מישהו שמכיר את החוקים שהוא העביר לנו על ידי נביאיו, אך מפר אותם בחוצפה. | “אוי! עמי! המדריכים אותך מטעים אותך והורסים את דרך שביליך.” (ישעיהו 3:12)
מצבם של הגויים חמור הרבה יותר ממה שהמנהיגים מלמדים. מוקד תשומת הלב של ישו מעולם לא היה בחוץ, אלא באלה השייכים לעמו: ישראל. מגעו עם הגויים היה מינימלי, ולהכחיש זאת זה לדחות את העובדות המתוארות בבירור בבשורות. ההוראה הנפוצה בכנסיות מרמזת שאלוהים נלהב להציל את הגויים, עד כדי כך שלא דורש מהם לציית לחוקיו שנגלו על ידי נביאיו של הברית הישנה. ההוראה הזו שגויה לחלוטין, וישו מעולם לא לימד דבר כזה. מה שישו לימד הוא שהאב הוא זה ששולח אותנו לבנו. והאב שולח רק את מי שמקיים את אותם החוקים שניתנו לעם שהוא הפריד לעצמו בברית נצחית. אלוהים לא שולח מורדים מוצהרים לבנו. | “גיליתי את שמך לאנשים שנתת לי מהעולם. הם היו שלך, ואתה נתת אותם לי; והם צייתו לדברך [הברית הישנה].” (יוחנן 17:6)
עם הפה מלא בז’רגונים תאולוגיים ובמשפטים מרשימים, מנהיגים רבים מלמדים כי אם מישהו שקיבל את ישו יחליט לציית לכל המצוות של אביו של ישו, במקום ללכת לגן עדן, אלוהים ישלח אותו לגיהינום, מפני שלפי דעתם, אותו אדם דוחה את הבן. פנטזיה זו אינה מקבלת כל תמיכה במילותיו של ישו בבשורות ולכן היא מקורה אנושי. מה שישו היה ברור בו יותר מכל, הוא שהאב הוא זה ששולח אותנו לבן. והאב שולח רק את מי שמקיים את אותן החוקים שניתנו לעם שהוא בחר לעצמו בברית נצחית. אלוהים צופה בנו וכשהוא רואה את ציותנו, גם מול התנגדויות, הוא מצרף אותנו לישראל ומוסר אותנו לישו. | “איש לא יכול לבוא אלי אם לא יביא אותו האב, ששלח אותי; ואני אקים אותו ביום האחרון.” (יוחנן 6:44)
