"התעורר, ויאיר עליך ה'" (ישעיהו ס:1).

חשוב להבחין בין הסתפקות לבין סיפוק. העבד הנאמן לומד לחיות בהסתפקות בכל מצב, בין אם בימי שפע ובין אם בימי מחסור. אך סיפוק מלא אין לאף אחד מאיתנו לצפות מעולם זה. הנשמה עדיין חסרה את הנצחי, עדיין חשה בחסרונותיה, עדיין יודעת שטרם הגיעה אל היעד הסופי. הסיפוק האמיתי יבוא רק כאשר נתעורר בדמות המשיח, ביום שבו האב ישלח כל שומע בקול הבן לרשת את החיים שאינם חולפים.

ודווקא בפרק זמן זה — בין ההסתפקות הנוכחית לבין הסיפוק העתידי — אנו מבינים את הדחיפות ללכת אחר תורת ה' המופלאה ומצוותיו הנפלאות. כל עוד אנו הולכים כאן, אנו נקראים לציית, לגדול ולהתיישר עם מה שה' ציווה. אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים, ורק אלו מובלים אל הבן בעיתם. אי-שביעות רצון רוחנית בריאה דוחפת אותנו לנאמנות, לרצון לחיות כפי שחיו הנביאים, השליחים והתלמידים.

לכן, חיה בהסתפקות, אך לעולם אל תתפשר. לך בידיעה שהסיפוק המושלם עוד יבוא — והוא יבוא לאלו העומדים איתן בציות. מי ייתן וכל יום יגלה את מחויבותך לאלוהים שמוביל את הנאמנים אל המושיע הנצחי. מעובד על פי ג'.ר. מילר. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב אהוב, למד אותי לחיות בהסתפקות מבלי להתפשר לעולם. יהי רצון שלבי תמיד לשאוף לגדול ולכבד אותך יותר.

אלי, שמור עלי מלבקש סיפוק בדברים של העולם הזה. יהי עיני תמיד נשואות אל הנצחי ואל צעדי הציות שאתה מצפה ממני.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך כי הסיפוק האמיתי ממתין לאלו ההולכים ברצונך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך הבטוחה שמנחה את לבי. מצוותיך הם שמחת נפשי. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

"אשרי האיש ירא את ה' והולך בדרכיו" (תהלים קכ"ח:1).

המוות לא ערער את אמונתם של הנביאים, השליחים והתלמידים. הם עזבו את העולם באותה ביטחון שבו חיו, אוחזים בחוזקה בכל אמת לה צייתו כל עוד היה זמן. כאשר הכול שוקט והחיים מסתיימים, הביטחון האמיתי הוא לדעת שחיפשו לכבד את אלוהים כל עוד היה אפשרי.

כאן אנו מבינים את הדחיפות ללכת אחרי תורת אלוהים הנשגבת ומצוותיו הנפלאות. על ערש דווי אין מקום לתיאוריות נעימות — רק לאמת שחייתה. העבדים הנאמנים ידעו כי מול האשמות האויב וכובד החטאים, רק חיים של ציות יביאו את האב לשלוח אותם אל הבן, כשם שבעבר הטלה טיהר את הצייתנים.

לכן, החליטו לחיות כך שהאב ימצא עונג לשלוח אתכם אל ישוע למחילה ולישועה. לכו בנאמנות, שמרו כל מצווה באומץ, והרשו לציות להוביל את סיפור חייכם. הישועה היא אישית. אל תלכו אחרי הרוב — צייתו כל עוד אתם חיים. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא אהוב, אני מודה לך כי דאגתך מלווה אותנו בכל הדרך. למד אותי לחיות בלב נאמן, לזכור שכל בחירה מראה למי אני שייך.

אלי, חזק אותי להישאר צייתן, גם כאשר מתעוררים אתגרים והאשמות. אני רוצה להימצא הולך אחרי כל מצווה שגילית.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שאתה מזכיר לי שהציות פותח את הדרך אל בנך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא מגדלור המאיר את חיי. מצוותיך הן עושר שאני רוצה לשמור. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"כי ה' נותן חכמה; מפיו דעת ותבונה" (משלי ב:ו).

חיים שמפלסים לחלוטין, ללא אתגרים, היו משחיתים כל אדם. שגשוג מתמשך, ללא הפסקות, היה מביא לחורבנו. רבים מצליחים לעמוד בפני צרות, אך מעטים עומדים בפני כובד ההצלחה. אנו מכירים אנשים ששגשגו מאוד — אך כמעט תמיד, יחד עם השגשוג הזה באה גם אובדן האדיקות, התרחקות מהמבט הנצחי, ושכחת העיר השמימית אשר בונה הוא אלוהים. ענייני הארץ מושכים בקלות את הלב הרחק מענייני השמים.

וזה בדיוק הסיבה לכך שתורת אלוהים המופלאה ומצוותיו הנשגבות הופכות להכרחיות עוד יותר. הציות שומר את הלב מעוגן בנצחי, ולא בזמני. כל העבדים הנאמנים — נביאים, שליחים ותלמידים — למדו כי השגשוג עלול לפתות, אך תורת אלוהים שומרת ומכוונת. האב מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים, ורק אלו נשלחים אל הבן למחילה ולישועה. מי שחי במצוות אינו הולך לאיבוד עם העושר, כי הוא יודע כי ירושתו האמיתית נמצאת במלכות.

לכן, שמור על לבך כאשר הדברים הולכים כשורה. שהציות יהיה יסודך, ולא הנסיבות. כך, גם בזמני שגשוג, אהבתך תישאר איתנה, סדרי העדיפויות שלך יהיו מיושרים ונפשך בטוחה ביד אלוהים. מעובד מתוך דברי ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אבא אהוב, שמור על לבי כדי שהשגשוג לעולם לא יסיט אותי מדרכך. למד אותי להבחין בין הנצחי לחולף.

אלי, חזק אותי לחיות בנאמנות, ללא תלות במה שיש לי או במה שאין לי. שיהיו עיני תמיד נשואות לעיר השמימית שהכנת.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך כי הציות מגן עלי מהטעויות של החיים האלה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא עמוד התווך האיתן של נפשי. מצוותיך הן המצפן שמכוון את לבי לדרך הישר. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"תשמור בשלום שלם את מי שמחשבתו נשענת עליך" (ישעיהו כ"ו:3).

כאשר עבד אלוהים עובר תקופה של סבל ומגיע אל הצד השני, משהו בתוכו אמור להאיר באופן שונה. הכאב מטהר, מעמיק ויוצר מקום לניצוץ חדש בעיניים, למגע עדין יותר, לקול רך יותר ותקווה מחודשת. לא נקראנו להישאר בצללי הצרה, אלא לצאת מהם מחוזקים, מוכנים למלא את הייעוד שה' הציב לפנינו. הנחמה שה' מרעיף על הצייתנים תמיד מביאה לצמיחה, בגרות ושלום.

והתחדשות זו מתרחשת באופן עמוק עוד יותר כאשר אנו בוחרים ללכת אחר תורת אלוהים הנשגבת ומצוותיו הנפלאות. בדרך הציות האב מחזק אותנו, מרפא אותנו ומכין אותנו להמשיך הלאה בביטחון. העבדים הנאמנים יודעים כי אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לאלה שמכבדים את מצוותיו; כך הוא שולח את הנשמות אל הבן, מעניק סליחה, הכוונה וניצחון. הצרה אינה משמידה את הצייתן — היא מזקקת אותו.

לכן, לאחר כל כאב שנכבש, התמסר שוב לדרך הציות. אפשר לסבל, שהושלם באמונה, להפיק יותר אור, יותר אהבה ויותר כוח בחייך. האב מכבד את המתמידים במצוותיו, והוא עצמו מוביל אותם אל הבן כדי שימצאו מנוחה וחיי נצח. מעובד מ-J.R. Miller. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, תודה כי אתה הופך כל כאב להזדמנות לצמיחה. למד אותי לצאת מהצללים עם לב מחודש.

אלי, עזור לי לאפשר לסבל להעמיק את צייתנותי, את אהבתי ואת נכונותי לשרת אותך. מי ייתן וכל צרה תקרב אותי עוד יותר לדרכיך.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך כי נחמתך מחזקת את הצייתנים לך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא האור שמחדש אותי אחרי כל מאבק. מצוותיך הן הדרך הבטוחה שבה אני מוצא שלום והכוונה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

״רדפו שלום עם כולם והתקדשות, אשר בלעדיה איש לא יראה את האדון״ (עברים י״ב:14).

השמים הם מקום מוכן לעם מוכן. שם, הכל קדוש — הסביבה, המשרתים ואפילו עצם השמחה שבנוכחות אלוהים. לכן, מי שרוצה לשכון בנצח צריך להשתנות כבר עתה, בעודו בחיים האלה. רוח הקודש היא שמלמדת אותנו, מטהרת ומעצבת אותנו כדי שנהיה ראויים לנחלה השמימית. אם לא נחווה את ההתקדשות הזו כאן, לא נוכל להשתתף בתהילה שממתינה לקדושים.

אך ההכנה הזו מתחילה בציות לתורת אלוהים הנשגבת, אותם מצוות נפלאות שישוע ותלמידיו שמרו בנאמנות. תורת ה׳ היא שמבדילה בין הקדוש לחול ומאמנת אותנו לחיות בקשר עמו. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים ומכשיר אותם למלכות, מטהר את הלב ונותן להם טבע חדש ושמימי.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. חיה היום כאזרח השמים — ציית, היטהר והרשה לרוח הקודש להכין אותך למשכן הנצחי של העליון. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אדון אהוב, הכן אותי למלכותך. טהר אותי ועשה אותי שותף לטבע הקדוש והשמימי הבא ממך.

למד אותי לחיות בעולם הזה עם לב הפונה לשמים, לציית בנאמנות לרצונך וללמוד מרוח קודשך.

הו, אב יקר, אני מודה לך שאתה מכין אותי לנצח. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך המובילה למשכן הצדיקים. מצוותיך הן מפתחות של אור הפותחות את שערי השמים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אבל המנחם, רוח הקודש, אשר האב ישלח בשמי, הוא ילמד אתכם את כל הדברים ויזכיר לכם את כל אשר אמרתי לכם” (יוחנן 14:26).

רוח אלוהים נשלחה כדי להדריך אותנו בכל האמת. אם ניכנע להנחייתו ונאפשר לו להוביל את צעדינו, לא נלך בחשכה. כאבים רבים ואכזבות רבות יכלו להימנע אילו רק היינו שומעים לקולו ומצייתים להוראותיו. חוסר הכניעה הזו הוא שהוביל רבים, כמו לוט ודוד, לדרכי ייסורים – לא משום שאלוהים עזב אותם, אלא כי חדלו ללכת אחר המדריך המושלם אשר שלח ה'.

הציות לתורת אלוהים הנפלאה – אותם מצוות נהדרות שישוע ותלמידיו שמרו – פותח את הדרך לפעולת רוח הקודש. הרוח אינה שוכנת בלב המורד, אלא בנפש שאוהבת ומקיימת את ההוראות הקדושות של האב. על ידי הציות אנו לומדים להבחין בקולו וללכת בביטחון, מבלי ליפול במלכודות האויב.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. תן לרוח הקודש להיות יועצך היומי, ותלך בחכמה, באור ובניצחון בכל צעד. מעובד מד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון אהוב, למדני להקשיב לקול רוחך וללכת בנאמנות אחר ההכוונה הבאה ממך. אינני רוצה ללכת לפי רצוני, אלא לפי עצתך.

הצילני מן הדרכים המרחקות אותי ממך ומלא את ליבי בהבחנה ובציות. יהי רצון שרוחך תדריך אותי בכל האמת ותחזיקני איתן במצוותיך.

אבא יקר, אני מודה לך על שהענקת לי את רוחך הקדושה כמדריך ויועץ. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא המפה המושלמת המובילה לחיים. מצוותיך הן אורות נצחיים המאירים כל צעד בדרכי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“עליו לגדול ועלי להמעיט” (יוחנן ג:30).

עלינו לאהוב את האנשים ולחפוץ בישועתם, אך אהבתנו למשיח צריכה להיות גדולה מכל דבר אחר. אהבה אמיתית לנפשות נולדת מתוך האהבה שיש לנו כלפי המושיע – כי הוא אוהב אותן ומסר את חייו למענן. זכיית נפשות אינה עניין של השגת חיבה או הכרה, אלא של הובלת לבבות אל ישוע. העבד הנאמן אינו מבקש להיראות, אלא גורם לכך שישוע יינשא ויורם בכל מילה ומעשה.

וטוהר הכוונה הזה פורח רק בחייהם של אלו שמצייתים לתורת אלוהים המפוארת, לאותם מצוות נפלאות שישוע ותלמידיו קיימו בנאמנות. הציות מסיר את הגאווה והיהירות, ומאפשר לרוח הקודש להשתמש בנו ככלים אמיתיים. כאשר אנו מניחים בצד את ה"אני", אלוהים מגלה את תוכניותיו ומבצע את עבודתו דרכנו, בעוצמה ובחסד.

האב מברך ושולח את המצייתים לבן למחילה ולישועה. שרת את ה' בענווה, מבלי לבקש כבוד לעצמך, והוא יהפוך את שירותך לאור שמוביל רבים אל נוכחות המושיע. מעובד מ-J. R. Miller. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדון אהוב, למדני לשרת מבלי לבקש הכרה. יהי רצון ליבי שרק שמך יינשא ויורם.

הצילני מן הגאווה ומהכוונות הנסתרות שמכתימות את עבודתך. השתמש בי ככלי טהור, כדי שאחרים יכירוך ויאהבוך.

אבא יקר, אני מודה לך על שלימדת אותי את ערך הענווה בשירות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא מראת קדושתך ואהבתך. מצוותיך הן אורות שמנחים אותי לשרת בטוהר ובאמת. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

״כאשר תעבור במים, אהיה עמך; וכאשר בנהרות, לא ישטפוך; כאשר תלך באש, לא תיכווה, ולהבה לא תבער בך״ (ישעיהו מג:2).

מעשה רוח הקודש הוא נצחי ובלתי מנוצח, כמו גם מעשהו של המשיח עצמו. מה שהרוח נוטעת בנפש – אהבה, סבלנות, ענווה והכנעה – אינו ניתן להשמדה, אפילו בלהבות העזות ביותר. הניסיונות רק מסירים את הסיגים, והופכים את מה שהוא אלוהי בתוכנו לטהור ומזהיר עוד יותר. שום אש אינה יכולה לכלות את מה שאלוהים יצר; היא רק מגלה את עוצמתה ויופייה של האמונה האמיתית.

ועוצמה זו מתגלה במלואה בחייהם של אלה השומרים את חוק אלוהים הנשגב, אותם מצוות נפלאות שישוע ותלמידיו שמרו בנאמנות. הציות משמר את המידות שרוח הקודש מייצרת, ומחזק את הלב להיות איתן ובלתי מושחת אל מול הסערות. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים ושומר עליהם שלמים, גם בתוך האש הלוהטת ביותר.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. הישאר נאמן ואל תירא את הלהבות – הרוח השוכנת בך תהפוך אותך לבלתי מעורער ותגרום לך לזהור עוד יותר בפני ה׳. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אדון אהוב, החזק בי ברוחך בשעות הניסיון. מי ייתן ולהבות הצער רק יטהרו, ולעולם לא ישמידו, את אשר נטעת בי.

חדש בי את כוחך ושמור בלבי את האהבה, הסבלנות והענווה שממך. מי ייתן ואמונתי תישאר חיה ואיתנה עד הסוף.

אבא יקר, אני מודה לך על מעשה רוחך הבלתי ניתן להשמדה בחיי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המגן השומר על הקדוש שבי. מצוותיך הן להבות טהורות שמאירות אותי בתפארתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“הנה אלוהינו אשר אנו משרתים אותו, יכול להציל אותנו; ואם לא, דע לך, המלך, כי לא נעבוד את אלוהיך” (דניאל ג:17-18).

שלושת העברים שעמדו בפני נבוכדנצר גילו אמונה בלתי מתפשרת. הם ידעו כי אלוהים יכול להצילם מהכבשן, אך היו מוכנים להישאר נאמנים גם אם לא תבוא הישועה. ביטחון זה הוא הסימן האמיתי ללב שומע – אמונה שאינה תלויה בנסיבות, אלא נובעת מהכרה פנימית. הם העדיפו לעמוד מול האש מאשר להמרות פי ה'.

נאמנות זו נובעת מהציות לתורת אלוהים הנפלאה, אותה שמרו ישוע ותלמידיו בקנאות ובאהבה. כאשר אנו חיים על פי מצוות האב הנשגבות, הפחד מאבד מכוחו, והלב מתמלא אומץ לעמוד איתן גם מול רדיפות. אלוהים מגלה את תוכניותיו לנאמנים ומחזק את מי שאינם כורעים לאלילי העולם.

האב מברך את הצייתנים ושולח אותם אל הבן למחילה ולישועה. יהי רצונך שאמונתך תהיה כאמונתם של שלושת העבדים ההם – איתנה, נחושה ובלתי מתפשרת – מוכנה לשמוע בקול אלוהים, גם אם תבוא האש. מעובד על פי ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון אהוב, תן לי את האומץ של עבדיך הנאמנים. שבשעת הניסיון לא אכחיש את שמך, אלא אשאר איתן באמתך.

חזק את אמונתי שאבטח בך, בין אם תבוא הישועה ובין אם הכבשן. יהי שלבי לעולם לא יכרע לאלוהי שקר של העולם הזה.

אבא יקר, אני מודה לך שלימדת אותי להישאר נאמן גם בתוך הלהבות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא הסלע שמחזיק את אמונתי. מצוותיך הן כאש טהורה השורפת את הפחד ומדליקה בי אומץ שמימי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“וכאשר אתם מתפללים, אם יש לכם דבר מה נגד מישהו, סלחו לו, כדי שאביכם שבשמים יסלח גם לכם על חטאיכם” (מרקוס יא:25).

ישוע לימד אותנו שהסליחה שאנו מבקשים מאלוהים קשורה ישירות לסליחה שאנו מעניקים לאחרים. איננו יכולים לבקש רחמים על כישלונותינו ובו בזמן לשמור טינה ומרירות בלבנו. סליחה אמיתית היא בחירה יומיומית: לשחרר את משא המרירות ולאפשר לאהבת אלוהים למלא את מקום הפצע. כאשר אנו זוכרים את הדברים הטובים ומשאירים את הרע מאחור, הלב נעשה קל והתפילה כנה.

הציות לתורתו המופלאה של אלוהים מלמד אותנו את דרך הסליחה הזו. ישוע ותלמידיו חיו בנאמנות להוראות הנפלאות הללו, והראו שאהבה וסליחה הן חלק מאותה מצווה אלוהית. תורת ה' איננה רק על טקסים, אלא על לב שהשתנה על ידי הציות. אלוהים מגלה את תוכניותיו לאלה החיים ללא טינה ושואפים לטוהר הנובע מעשיית רצונו.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן לסליחה ולישועה. שחרר היום את הסליחה, וה' ישחרר את נשמתך – ויהפוך את לבך לראוי להיגָּע ברחמיו של העליון. מעובד על פי ג'. ר. מילר. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני, למדני לסלוח כפי שאתה סולח לי. אל תיתן לי לשמור טינה בלבי, אלא שאבחר תמיד בדרך השלום והחמלה.

הזכר לי, אבא, את המעשים הטובים של האנשים ועזור לי לשכוח את הפגיעות. שאחיה בהרמוניה עם כולם ואשרת אותך בלב טהור.

הו, אלוהים אהוב, אני מודה לך שלימדת אותי את ערך הסליחה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא מראת צדקתך וטובך. מצוותיך הן דרכי שלום שמחדשות את לבי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.