‏"כי שבע פעמים ייפול הצדיק וקם" (משלי 24:16)

הנפש הדבקה באמת באלהים אינה נמדדת בכך שאינה נופלת לעולם, אלא בכך שהיא קמה בענווה וממשיכה הלאה באמונה. מי שאוהב את אלוהים באמת אינו נופל לייאוש כשהוא נכשל—אלא קורא בביטחון אל ה', מכיר ברחמיו וחוזר לדרך בשמחה מחודשת. הלב הצייתן אינו מתמקד בטעות, אלא בטוב שעדיין ניתן לעשות, ברצון ה' שעדיין ניתן למלא.

וזהו אותו אהבה כנה לטוב, למצוות ה' הנפלאות, שמנחה את דרכו של העבד הנאמן. הוא אינו חי משותק מפחד לטעות—הוא מעדיף להסתכן בציות שאינו מושלם מאשר לשבת בחיבוק ידיים מחשש לכישלון. הדבקות האמיתית היא פעילה, אמיצה ונדיבה. היא אינה מסתפקת בהימנעות מן הרע, אלא משתדלת לעשות טוב בכל הלב.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. לכן, אל תחשוש להתחיל מחדש כמה פעמים שיידרש. אלוהים רואה את הרצון של מי שאוהב אותו ומגמל את אלה שגם כשהם חלשים, ממשיכים לנסות לרצות אותו בכנות. -מעובד על פי ז'אן ניקולא גרו. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב רחום, כמה פעמים אני נכשל בדרך, אך אהבתך מקימה אותי. תודה שאינך דוחה אותי כשאני נופל, ושאתה תמיד קורא לי להתחיל מחדש בענווה ובאמונה.

תן לי אומץ להמשיך לשרת אותך, גם כשאני יודע שאיני מושלם. יהי רצון שלבי יהיה נכון יותר לציית מאשר לפחד מכישלון. למדני לאהוב את הטוב בכל כוחי.

הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך שאתה מקבל אותי בעדינות בכל פעם שאני שב אליך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך הבטוחה שמנחה אותי גם אחרי נפילה. מצוותיך הן כידיים חזקות שמרימות ומעודדות אותי להמשיך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

״האש תבער תמיד על המזבח; לא תכבה״ (ויקרא ו:יג)

הרבה יותר קל לשמור על הלהבה דולקת מאשר לנסות להדליק אותה מחדש לאחר שכבתה. כך גם בחיינו הרוחניים. אלוהים קורא לנו להישאר בו בעקביות, להזין את האש בציות, בתפילה ובנאמנות. כאשר אנו שומרים על מזבח הלב במסירות יומיומית, נוכחות ה' נשארת חיה ופועלת בתוכנו, ללא צורך להתחיל מחדש שוב ושוב.

יצירת הרגל של התמסרות לוקחת זמן ודורשת מאמץ בתחילה, אך כאשר הרגל זה מבוסס על מצוותיו הנפלאות של אלוהים, הוא הופך לחלק ממי שאנחנו. אנו מתחילים ללכת בדרך ה' בקלילות ובחירות, כי הציות כבר אינו נראה כעול, אלא כשמחה. במקום לחזור תמיד להתחלה, אנו נקראים להמשיך, להתבגר, להתקדם אל מה שהאב רוצה להגשים בנו.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. מי ייתן והיום תבחר לשמור על האש דולקת — במשמעת, באהבה ובהתמדה. מה שהתחיל כמאמץ יהפוך לעונג, ומזבח לבך ימשיך לזהור לפני אלוהים. -מעובד מ-A. B. Simpson. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני, למדני לשמור על להבת נוכחותך חיה בתוכי. שלא אהיה בלתי יציב, ולא אחיה בעליות ומורדות, אלא אשאר איתן, שומר על המזבח ששייך לך.

עזור לי לטפח הרגלים קדושים במסירות ובנאמנות. מי ייתן והציות יהיה שביל קבוע ביומי, עד שהליכה בדרכיך תהיה טבעית לי כמו נשימה.

הו, אב אהוב, אני מודה לך על שהראית לי את ערך שמירת האש דולקת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדלק הטהור שמזין את מסירותי. מצוותיך הן להבות חיות שמאירות ומחממות את לבי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ברא בי, אלוהים, לב טהור, וחדש בקרבי רוח נכון” (תהלים נא:י)

מי שחפץ ללכת עם אלוהים באמת אינו מסתפק בישועה מהעבר או בהבטחה לעתיד — הוא רוצה להיוושע היום, וגם מחר. וממה להיוושע? ממה שעדיין שוכן בתוכנו ומתנגד לרצון ה'. אכן, גם הלב הכנה ביותר עדיין נושא בטבעו נטיות המנוגדות לדבר אלוהים. לכן הנפש שאוהבת את האב זועקת לישועה מתמדת — שחרור יומיומי מכוחו ומהימצאותו של החטא.

בזעקה זו, הציות למצוות הקדושות של ה' הופך לא רק לנחוץ, אלא לחיוני. חסד האב מתגלה כאשר אנו בוחרים, רגע אחר רגע, ללכת בנאמנות לדברו. לא די לדעת מה נכון — יש ליישם, לעמוד נגד, ולדחות את החטא המתעקש ללוות אותנו. מסירה יומיומית זו מעצבת את הלב ומחזקת אותו לחיות לפי רצון העליון.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. ובתהליך הטיהור המתמיד הזה אנו חווים את החיים האמיתיים עם אלוהים. זעק היום לישועה יומיומית זו — והלך בענווה ובנחישות בדרכי ה'. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהים, אני מכיר בכך שגם לאחר שהכרתי אותך, אני עדיין זקוק לישועה בכל יום. יש בי רצונות, מחשבות ומעשים שאינם לרצונך, ואני יודע שאיני יכול להתגבר עליהם ללא עזרתך.

עזור לי לשנוא את החטא, לברוח מן הרע ולבחור בדרכך בכל פרט של יומי. תן לי כוח לציית, גם כאשר הלב מתערער, וטהר אותי בנוכחותך המתמדת.

הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך כי לא רק שהושעת אותי בעבר, אלא שאתה ממשיך להושיע אותי גם בהווה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כמקור שמטהר ומחדש את פנימי. מצוותיך הם מגדלורים שמגרשים את חשכת החטא. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“הרם עיניך לשמים וראה. מי ברא את כל אלה?” (ישעיהו מ:כו).

אלוהים אינו קורא לנו לחיות סגורים באוהלים קטנים של מחשבה או אמונה מוגבלת. הוא רוצה להוציא אותנו החוצה, כפי שעשה עם אברהם, וללמד אותנו להביט לשמים — לא רק בעיניים, אלא גם בלב. ההולך עם אלוהים לומד לראות מעבר למה שמיידי, מעבר לעצמו. ה' מוביל אותנו למרחבים רחבים, שם תוכניותיו גדולות מדאגותינו, ושם מחשבתנו יכולה להתיישר עם גדולת רצונו.

זה נכון לגבי אהבתנו, תפילותינו ואפילו חלומותינו. כאשר אנו חיים כלואים בלב צר, הכל נעשה קטן: מילותינו, מעשינו, תקוותינו. אך כאשר אנו מצייתים למצוותיו הנפלאות של אלוהים ופותחים את הנשמה למה שהוא רוצה לעשות, חיינו מתרחבים. אנו אוהבים יותר, מתפללים עבור יותר אנשים, משתוקקים לראות ברכות מעבר למעגל הקטן שלנו. אלוהים לא ברא אותנו כדי שנחיה פנימה, אלא כדי שנשקף את השמים כאן בארץ.

האב מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. אם נרצה ללכת איתו, עלינו לצאת מהאוהל, להרים עיניים ולחיות כחברים אמיתיים של העליון — באמונה רחבה, באהבה נדיבה ובחיים מונהגים על ידי רצון אלוהים. -מעובד מג'ון ג'ואט. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדון אלוהים, כמה פעמים הסתפקתי באוהל, מוגבל על ידי מחשבותיי ופחדיי שלי. אך היום אני שומע את קולך אומר: “הבט אל השמים!” — ואני רוצה לצאת למקום שבו מטרתך קוראת לי.

הרחב את ליבי, כדי שאוכל לאהוב כפי שאתה אוהב. הרחב את חזוני, כדי שאתפלל בעוצמה ואגיע לנפשות מעבר לשלי. תן לי אומץ לציית וללכת במרחבים רחבים, עם נשמה הפונה לרצונך.

הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך שהוצאת אותי מהאוהל והראית לי את השמים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המפה שמובילה אותי לאופקים נצחיים. מצוותיך הן כוכבים יציבים המאירים את דרכי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אורה לך ואורך בדרך זו תלך; אייעץ עליך עיני” (תהילים ל״ב:ח׳).

החיים הרוחניים הנעלים ביותר אינם אלו שמסומנים במאמץ מתמיד, אלא בזרימה — כמו הנהר העמוק שראה יחזקאל בחזון. מי שצולל לנהר הזה לומד להפסיק להיאבק בזרם, ומתחיל להיות מונהג על ידי כוחו. אלוהים רוצה שנחיה כך: מונהגים בטבעיות על ידי נוכחותו, מונעים על ידי הרגלים קדושים הנובעים מלב מאומן לציית.

אך קלילות זו אינה נולדת במקרה. ההרגלים הרוחניים שמחזיקים אותנו צריכים להיווצר בכוונה. הם מתחילים בבחירות קטנות, בהחלטות נחושות ללכת בדרך שאלוהים הראה. כל צעד של ציות מחזק את הבא אחריו, עד שהציות כבר אינו נראה כנטל, אלא כשמחה. מצוות ה׳ הנפלאות, כאשר מקיימים אותן בעקביות, הופכות לשבילים פנימיים שבהם נשמתנו מתחילה ללכת בביטחון ובשלום.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. לכן, התחל בנאמנות, גם אם אתה עדיין חש קושי. רוח הקודש מוכנה לעצב בך חיים של ציות יציב, שליו ומלא כוח שמגיע מלמעלה. -מעובד מאת א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אדוני, אני משתוקק ללכת איתך בקלילות ובעקביות. מי ייתן וחיי הרוחניים לא יתאפיינו בעליות ומורדות, אלא בזרימה מתמדת של נוכחותך בי. למדני להימסר לזרם רוחך.

עזור לי לעצב, באומץ, את ההרגלים הקדושים שאתה חפץ בהם. מי ייתן שכל מעשה של ציות, אף הקטן ביותר, יחזק את לבי לקראת הצעדים הבאים. הענק לי יציבות עד אשר הציות יהפוך לטבעי בי.

הו אלוהים אהוב, אני מודה לך כי רוחך פועל בי בסבלנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא אפיק העמוק בו זורם נהר החיים. מצוותיך הן דחפים קדושים המובילים אותי אל השלום. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ה' סלעי ומבצרי ומפלטי; אלי צורי בו אחסה, מגני וקרן ישעי, משגבי” (תהילים יח:ב).

ההולכים באמת עם אלוהים יודעים מניסיון שהישועה איננה רק אירוע בעבר. זו מציאות יומיומית, צורך מתמיד. מי שמכיר, ולו במעט, את חולשת לבו, את עוצמת הפיתויים ואת ערמומיות האויב, יודע שבלעדי עזרתו המתמדת של ה', אין אפשרות לנצח. המאבק בין הבשר לרוח איננו סימן לכישלון, אלא סימן היכר של בני המשפחה השמימית.

דווקא במאבק היומיומי הזה מתגלים מצוותיו הנשגבות של אלוהים ככלי חיים. הן לא רק מראות את הדרך — הן מחזקות את הנפש. הציות איננו מבחן חד-פעמי, אלא תרגול מתמשך של אמונה, בחירה ותלות. המשיח שקם לתחייה לא רק מת עבורנו; הוא חי כדי להחזיק אותנו כעת, רגע אחר רגע, בעודנו הולכים בעולם הזה המלא סכנות.

האב מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. והישועה שהוא מציע, מדי יום, זמינה לאלה שבוחרים ללכת בנאמנות, גם בתוך הקרב. מי ייתן והיום תכיר בצורך שלך ותחפש, בציות, את הישועה החיה והנוכחת הזו. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני, אני מהלל אותך כי אתה מראה לי שהישועה איננה רק דבר שקיבלתי בעבר, אלא דבר שאני זקוק לו היום — כאן, עכשיו. בכל בוקר אני מגלה עד כמה אני תלוי בך כדי להישאר יציב.

עזור לי להכיר בחולשתי מבלי להתייאש, ולפנות תמיד לעזרתך. מי ייתן ונוכחותך תחזיק אותי בתוך המאבק, והציות לדברך ידריך אותי בבטחה.

אהוב אלוהים, אני מודה לך על שאתה מעניק לי ישועה חיה, נוכחת ועצמתית. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא המגן שמגן עלי בקרבות היומיום. מצוותיך הן זרמי חיים שמחברים אותי אל הניצחון. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“באמונה, אברהם, כאשר נקרא, שמע בקול ויצא אל המקום אשר עתיד היה לקבל לנחלה; ויצא מבלי לדעת אנה הוא הולך” (עברים יא:8).

אמונה אמיתית אינה דורשת מפות מפורטות ולא הבטחות נראות לעין. כאשר אלוהים קורא, הלב הבוטח עונה בציות מיידי, גם מבלי לדעת מה יבוא אחר כך. כך היה עם אברהם — הוא לא ביקש ערבויות, ולא דרש לדעת את העתיד. הוא פשוט עשה את הצעד הראשון, מונע מדחף נאצל ונאמן, והותיר את התוצאות בידיו של אלוהים. זהו סוד ההליכה עם ה': לציית בהווה, מבלי לדאוג למה שצפוי לבוא.

ובאותו צעד של ציות, מצוות ה' הנשגבות הופכות למצפן שלנו. האמונה אינה נבנית על היגיון אנושי, אלא על נאמנות למה שכבר גילה אלוהים. אין צורך להבין את כל התוכנית — די ללכת לאור שהוא מדליק כעת. כאשר הלב נכנע בכנות לרצון האלוהי, הכיוון והיעד נמסרים בידי האב, וזה מספיק.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. היום, ההזמנה פשוטה: עשה את הצעד הבא. בטח, ציית, והשאר את השאר בידי אלוהים. האמונה שמוצאת חן בעיני ה' היא זו שפועלת בנאמנות, גם כאשר הכול סביב עדיין נסתר מן העין. -מעובד מג'ון ג'ואט. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון, עזור לי לבטוח בך מבלי שאצטרך לראות את כל הדרך. שהאמונה שלי לא תהיה תלויה בתשובות, אלא תתחזק בציות למה שאתה מראה לי היום.

שלעולם לא אדחה נאמנות מתוך רצון לשלוט במחר. למד אותי להקשיב לקולך וללכת בדרכיך בביטחון ובשלום, גם מבלי להבין את היעד.

אבא אהוב, אני מודה לך שקראת לי ללכת איתך כפי שעשית עם אברהם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא הדרך הבטוחה מתחת לרגלי. מצוותיך הן האורות שמאירים כל צעד לעבר תכניתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“מי יעלה בהר ה'? או מי יעמוד במקום קדשו? נקי כפיים ובר לבב” (תהלים כ"ד:3–4).

השמים אינם מקום שנכנסים אליו במקרה או מתוך נוחות. זהו בית שהוכן על ידי אלוהים, שמור לאלה שאוהבים אותו באמת — ושהיו נאהבים ומחודשים על ידו. המשכנות השמימיים אינם נמסרים ללבבות אדישים, אלא לאלה שכבר כאן למדו לשמוח בדברים של מעלה. ה' מכין את השמים, אך גם מכין את לבו של מי שעתיד לשכון בהם, מעצב את הנפש כך שתחפוץ, תשתוקק ותתענג במה שהוא נצחי.

ההכנה הזו מתרחשת כאשר, בציות למצוותיו הנשגבות של האב, אנו מתחילים לאהוב את מה שהוא אוהב. השכל נעשה אצילי יותר, הלב קל יותר, והנפש מתחילה לנשום את האווירה הקדושה כאילו היא כבר שם. רוחניות אמיתית זו אינה דבר כפוי — היא נולדת מציות יומיומי, מהרצון הכנה לשמח את האב, ומהוויתור על מה שהוא ארצי וריק.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. ודווקא אלה, שכבר עוצבו מבפנים, ישכנו במשכנות הנצח בשמחה. מי יתן ונפשך תתכונן כבר כאן, כדי שתהיה מוכנה לבית שה' ייעד לך. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב קדוש, הכן את לבי לשכון עמך. אינני רוצה רק לדעת על השמים — אני רוצה להשתוקק לשמים, לחיות למען השמים, להיות מעוצב עבור השמים. למדני לאהוב את מה שהוא נצחי.

יהי רצונך שתהפוך אותי מבפנים החוצה, ושאמצא עונג בדברים של מעלה. הרחיק ממני כל מה שקושר אותי לעולם ומלא אותי במתיקות קדושתך.

הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך על שהכנת גם את השמים וגם את לבי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא התבנית שמכוונת אותי לאווירה השמימית. מצוותיך הן כרוחות טהורות שמרימות אותי אל נוכחותך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“הדריכני בשבילי צדק למען שמך. גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע כי אתה עמדי” (תהילים כ"ג:3–4).

כאשר אנו בוחרים לחיות בציות ובמסירות, משהו יקר מתחיל לצמוח בליבנו: אמונה מתמדת, שקטה אך איתנה — שמביאה את נוכחות אלוהים למציאות, גם כשהיא בלתי נראית. הוא הופך לחלק מכל דבר. וגם כאשר הדרך הופכת קשה, מלאה בצללים ובכאבים שאיש אינו רואה, הוא ממשיך להיות שם, עומד לצידנו, מדריך כל צעד באהבה.

המסע הזה אינו קל. לפעמים אנו עוברים ייסורים עמוקים, עייפות נסתרת, כאבים שקטים שאפילו הקרובים ביותר אינם מבחינים בהם. אך מי שהולך בעקבות מצוות ה' הנפלאות מוצא בהן הכוונה, נחמה וכוח. האב מדריך ברוך את הצייתנים, וכאשר אנו סוטים, הוא מוכיח אותנו בתקיפות, אך תמיד באהבה. בכל דבר, מטרתו אחת: להוביל אותנו למנוחה הנצחית עמו.

האב אינו שולח מורדים אל הבן. אך לאלה שמניחים לו להדריכם, גם בתוך הכאב, הוא מבטיח נוכחות, הכוונה וניצחון. מי ייתן והיום תמסור את לבך לדרכו של ה' — כי עמו, גם הדרכים האפלות ביותר מובילות אל האור. -מעובד מהנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני, גם כאשר הדרך נראית ארוכה ובודדה, אני בוטח שאתה עמי. אתה רואה את מאבקיי הסודיים, את כאביי השקטים, ובכל דבר יש לך מטרה של אהבה.

תן לי לב עניו וצייתן, שאדע לשמוע אותך ברוח השקטה או בקול התוכחה התקיף שלך. שלא אלך לאיבוד ברצוני, אלא אכנע להכוונתך, בידיעה שסופך תמיד מנוחה ושלום.

הו, אלוהים אהוב, אני מודה לך שאתה מדריך אותי בכזו תשומת לב, גם כשאיני מבין. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא משענתי בדרכים הקשות. מצוותיך הן הדרך הבטוחה שמביאה אותי אל מנוחתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אשרי טהורי הלב, כי הם יראו את אלוהים” (מתי ה:8).

השמים אינם רק יעד רחוק — זהו המקום שבו נוכחותו של אלוהים תיתפס במלואה, בכל יופיו והודו. כאן בארץ, אנו חווים הבזקים של התהילה הזו, אך שם, היא תתגלה ללא גבולות. ההבטחה שיום אחד נעמוד לפני הבורא, נראה אותו כפי שהוא, לא רק מנחמת אותנו, אלא גם מרוממת אותנו. הידיעה שנבראנו להופיע לפני מלך המלכים, לצד יצורים שמימיים, משנה את האופן שבו אנו חיים כאן.

ולכן עלינו לחיות כבר עכשיו עם לב המכוון אל מצוותיו היפות של ה'. הציות למה שאלוהים גילה לנו אינו הופך אותנו רק לאנשים טובים יותר — הוא מכין אותנו ליום המפואר ההוא של מפגש נצחי. השמים אינם למתעניינים בלבד, אלא לצייתנים. אלו שמבקשים את האב בכנות, הולכים בדרכים שהוא עצמו קבע, יועלו מעפר העולם הזה כדי להתבונן בתפארת העליון.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. יהי רצון שחייך היום יהיו הכנה מודעת למפגש הנצחי הזה. חיה כמי שנקרא להופיע לפני הכס — בענווה, ביראת כבוד ובנאמנות. -מעובד מתוך ה. מלוויל. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון עליון, כמה גדולה ההבטחה שיום אחד אעמוד לפניך! גם מבלי להבין כיצד יהיה, ליבי מתמלא תקווה בידיעה שאזכה לראות את תפארתך מתגלה בשלמותה.

למדני לחיות כמי שמצפה לך. שכל בחירה שאבחר כאן בארץ תשקף את הרצון להיות איתך. שיהיה הציות שלי היום הסימן לתקווה שיש לי למחר.

הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך שקראת לי ליעד המפואר הזה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך שמכינה אותי למפגש עם פניך. מצוותיך הן המדרגות שמובילות אותי לנצח איתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.