״כמו שאדם מתנחם על ידי אמו, כך אנחם אתכם; ובירושלים תתנחמו״ (ישעיהו ס״ו:י״ג).

יש רגעים שבהם הלב כל כך עמוס בכאב, שכל מה שאנו רוצים הוא לשפוך את הלב, להסביר, לבכות… אך כאשר אלוהים עוטף אותנו בנוכחותו, משהו עמוק יותר מתרחש. כמו ילד ששוכח את כאבו כאשר הוא מתקבל בזרועות אמו, כך גם אנו שוכחים את סיבת המצוקה כאשר אנו נלקחים אל תוך הנחמה המתוקה של האב. הוא לא חייב בהכרח לשנות את הנסיבות — די בכך שהוא שם, ממלא כל פינה בישותנו באהבה ובביטחון.

במקום האינטימיות הזה אנו נזכרים בחשיבות ההליכה בדרכיו הנשגבות של אלוהים. כאשר אנו מצייתים לקולו ושומרים את תורתו, אנו פותחים מקום לכך שהוא בעצמו יבוא לבקר אותנו בשלום. נוכחות האב אינה מתערבבת במרדנות — בלב הצייתן הוא שוכן, מביא מרגוע בתוך המאבקים.

הציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה. אם היום לבך חסר מנוחה או פצוע, רוץ לזרועות האב. אל תיאחז בבעיה — אפשר לו לקחת את מקומו של הכאב ולמלא את נשמתך במתיקות נוכחותו. -מעובד מאת א. ב. סימפסון. נתראה מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אב יקר, כמה פעמים אני בא אליך עם לב מלא שאלות, ואתה עונה לי רק באהבתך. אינך צריך להסביר הכול — די בכך שאתה איתי, וכבר אני מוצא מנוחה.

למד אותי לבטוח יותר בנוכחותך מאשר בפתרונות שאני מצפה להם. שלא אחליף לעולם את נחמתך בחיפזון לפתור דברים בדרכי. נוכחותך מספיקה, ואהבתך מרפאה.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שאתה עוטף אותי בנחמתך ומזכיר לי שאתה מספיק. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא החיבוק שמיישר את לבי לרצונך. מצוותיך עדינים כגעגועי אם המנחמת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״לכן, חזרו בתשובה והיוּ הפכוים, כדי שיימחו חטאיכם, ויבואו עתות רוָוחה מלפני ה׳״ (מעשי השליחים ג:19).

הזיכרון הוא מתנה שניתנה מאת אלוהים — אך הוא גם יהיה עד ביום הגדול. רבים מנסים לשכוח את שגיאות העבר, לקבור את מה שעשו לא נכון, כאילו הזמן מסוגל למחוק. אך אם דמו של בן האלוהים לא מחק את הכתמים הללו, יבוא הרגע שבו אלוהים עצמו יאמר: ״זכור״, והכול ישוב ברגע, עם המשקל והכאב שניסינו להתעלם מהם בעבר.

לא יהיה צורך שמישהו יאשים אותנו — המצפון שלנו עצמו ידבר בקול רם. והדרך היחידה למצוא מנוחה אמיתית היא לציית לתורתו הנפלאה של אלוהים ולתת לו להוביל אותנו אל המושיע. אין זו ציות שטחית, אלא מסירה אמיתית, שמכירה בסכנת האשמה ובערך הבלתי־מדוד של הסליחה שרק הבן יכול להעניק. האב אינו שולח מורדים אל הבן — הוא שולח את אלה שנגעו באמת והחליטו ללכת בדרכיו הנשגבים.

היום הוא היום להתיישר עם מצוות ה׳ ולהכין את הלב לעמוד לפניו ללא פחד, עם נפש טהורה ובשלום. יהי זיכרוננו, ביום המיועד, לא כתב אישום — אלא עדות לחיים של ציות ושינוי. -מעובד מד״ל מוּדי. נתראה מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אלוהי, אתה מכיר את כל דרכי. אין דבר נסתר מעיניך, ואני יודע שיום יבוא וכל הדברים יובאו לאור. למד אותי לחיות בלב טהור לפניך, מבלי להוליך את עצמי שולל בתירוצים או בשכחה.

עזור לי להעריך כל הזדמנות שיש לי לציית וללכת בדרכך. יהי רוחך מראה לי מה צריך לתקן ותן לי כוח להמשיך בעקביות, בכנות וביראת כבוד.

הו, אב נאמן, אני מודה לך על שהזהרת אותי לגבי כובד הזיכרון וערך הסליחה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא המראה שמגלה את האמת על מי שאני. מצוותיך הן הדרך הבטוחה למצפון שלֵו. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“וְהָיָה כָּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה יִמָּלֵט” (יואל ב:לב).

כאשר הקדושה והצדק של אלוהים מתגלים במצפוננו, אנו רואים בבירור את התהום שהחטא חצב בתוכנו. שום תקווה אמיתית לא יכולה לנבוע מלב מושחת, מסומן באי-אמונה שירשנו מנפילתו של אדם הראשון. ברגע העימות הזה עם מצבנו האמיתי, אנו מתחילים להביט החוצה מעצמנו — בחיפוש אחר מושיע, מישהו שיוכל לעשות את מה שלעולם לא נוכל לעשות בכוחות עצמנו.

ואז, באמונה חיה, אנו רואים את שה האלוהים — הבן שנשלח כמתווך בין שמים וארץ. הדם שנשפך על הצלב נעשה ממשי לעינינו, והכפרה שהוא ביצע חדלה להיות רק רעיון והופכת לתקוותנו היחידה. אך ככל שהישועה הזו מובנת לנו, אנו גם מבינים שהדרך אליה עוברת ברצון לרצות את האב — אותו אב שמוביל אותנו אל הבן כאשר אנו בוחרים לחיות על פי המצוות המופלאות שהוא גילה לנו.

ציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה. כשם שהקרבנות הקדומים דרשו נאמנות לתורה לפני מותו של בעל החיים התמים, כך היום האב שולח אל השה את ההולכים בדרכיו באמת. יהי רצון שליבנו יהיה נכון לציית, כדי שנובל על ידו אל מקור הגאולה. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלוהים קדוש, כאשר אני מביט פנימה, אני רואה עד כמה אני זקוק לישועה. שום מאמץ עצמי לא יספיק כדי להרים אותי מהמצב הנפול שבו אני נמצא. לכן אני מפנה את עיניי אליך, מקור כל טהור ואמת.

פתח את עיניי לראות את ערך הקרבן של בנך ולמדני ללכת בדרכיך בנאמנות. שלא אנסה להתקרב לישוע עם לב מרדן, אלא כמי שנכנע לרצונך ומבקש לרצותך בכל דבר.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שהראית לי שאין ישועה אלא בבנך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך שמכינה את נפשי לפגוש אותו. מצוותיך הן כשלבים שמובילים אותי אל הגאולה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“קרא אלי ואענה לך, ואגיד לך דברים גדולים ובצורים אשר לא ידעת” (ירמיהו ל"ג:3).

כאשר יש חיים בקרבנו, הם תמיד מתגלים — אפילו באנחות, גניחות או זעקות שקטות. הנפש שנגעה באלוהים החי אינה מסוגלת להסתגל לקור החטא או לאדישות הרוחנית. היא נלחמת, נאנחת, מחפשת אוויר. ואף כשהיא נחנקת על ידי הבשר ומשקל הטבע הישן, החיים שבאו מלמעלה מסרבים להישאר דוממים. הם מנסים לפרוץ, לקום, להשתחרר מהגוף המת שמנסה לחנוק אותם.

המאבק הפנימי הזה הוא סימן לכך שמשהו יקר שוכן בתוכנו. ודווקא במאבק הזה מתגלה חשיבות הציות למצוותיו הנשגבות של אלוהים. הציות לתורתו האדירה מחזק את החיים שנטע בליבנו. בעוד הטבע הבשרי מנסה להחזיק אותנו לארץ, מצוות ה' מושכות אותנו למעלה, מזכירות לנו מי אנחנו ולאן עלינו ללכת.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אל תתייאש מול המאבקים הפנימיים — אם יש חיים, יש תקווה. המשך לחפש, לזעוק, לציית… וה' הרואה בסתר, ישמע ויפעל. הוא עצמו יחזק את החיים שנטע בך, עד שינצחו כל מה שמנסה לחנוק אותם. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון אלוהים, רק אתה יודע את המאבקים שמתחוללים בתוכי. לפעמים אני מרגיש כאילו אני מנסה לנשום תחת משקל כבד מאוד, אך למרות זאת אני ממשיך לזעוק, כי אני יודע שיש בי חיים, והחיים האלה באו ממך.

תן לי כוח להילחם בכל מה שמנסה לקשור אותי למה שהוא ארצי, קר וריק. חדש בי את הרצון לציית לך, גם כאשר כוחותיי נראים קטנים. שלא אסכים לעולם לשתיקת הנפש, אלא אמשיך לבקש אותך בכנות.

הו, אב אהוב, אני מודה לך שהדלקת בי את הניצוץ של החיים האמיתיים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הנשימה שמחיה את רוחי הדואבת. מצוותיך הן חבלי אור שמושכים אותי החוצה מן החשכה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אל תפסיק לדבר את דברי ספר התורה הזה ולהגות בהם יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו. אז תצליח דרכיך ואז תשכיל” (יהושע א:8).

הרהור בדבר ה' הוא הרבה מעבר להקדשת רגע ביום לתפילה או קריאה. ההרהור האמיתי מתרחש תוך כדי החיים — כאשר אנו מאפשרים לאמיתות האלוהיות לעצב את החלטותינו, תגובותינו וגישותינו במהלך היומיום. הצדיק אינו פועל מתוך דחף, אלא מגיב לחיים על פי החכמה שמן המרום, כי מחשבותיו מתואמות עם מה שכבר גילה ה'.

גם כאשר התנ"ך אינו מספק הוראות ישירות למצבים מסוימים, מי שניזון מדי יום באמתות ה' יודע להבחין בדרך הנכונה ללכת בה. זאת משום שהוא חקק את מצוות ה' הנפלאות בליבו, ושם הן נושאות פרי. התורה האלוהית אינה רק ידועה — היא נחיה בכל צעד, בין אם בשגרה הפשוטה ובין אם ברגעים קשים.

ה' מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. וכאשר אנו נותנים למצוותיו המופלאות של ה' לשלוט בבחירותינו היומיומיות, אנו פותחים פתח להיות מונהגים, מחוזקים ונשלחים אל הבן. מי ייתן והיום ובכל יום מחשבותינו יישארו מחוברות לדבריו של האב, ומעשינו יאשרו את האמונה שאנו מודים בה. -מעובד מג'וזף בלנקינסופ. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב נצחי, מי ייתן ודברך יחיה בי בכל פרט קטן של שגרת יומי. שלא אבקש אותך רק ברגעים נפרדים, אלא אלמד להאזין לקולך לאורך כל יומי, בכל צעד שאעשה.

למדני להגיב לחיים בחכמה, לזכור תמיד את אשר כבר אמרת. כתוב את תורתך בליבי, כדי שלא אסור מדרכך, גם כאשר אין תשובות קלות.

הו, אלי האהוב, אני מודה לך שלימדת אותי שלהגות בדברך הוא לחיות איתך בכל רגע. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא אוצר יומי שמאיר את מחשבותיי. מצוותיך הם מגדלורים השומרים עליי בכל החלטה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"יהוה רועי, לא אחסר. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני" (תהלים כ"ג:1-2).

אלוהים לעולם אינו טועה בהובלתנו. גם כאשר הדרך נראית קשה והנוף שמלפנים מפחיד, הרועה יודע בדיוק היכן נמצאים המרעה שיחזק אותנו ביותר. לפעמים הוא מוביל אותנו למקומות לא נוחים, שם אנו מתמודדים עם התנגדויות או ניסיונות. אך בעיניו, מקומות אלו הם שדות פוריים — ושם, אמונתנו ניזונה ואופיינו מעוצב.

אמון אמיתי אינו דורש הסברים. תפקידנו אינו להבין את כל הסיבות, אלא לציית להכוונת ה', גם כאשר המים סביבנו נראים סוערים. תורת אלוהים הנפלאה מראה לנו שכאשר אנו הולכים בנאמנות בדרך שהוא מצביע עליה, אפילו גלי הכאב יכולים להפוך למקורות רענון. הביטחון נמצא בהליכה — בלב נחוש — בדרכים שגילה לנו מי שברא אותנו.

הציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה. אלוהים יודע מה כל נפש צריכה, והוא מוביל בשלמות את מי שבוחר להקשיב לקולו. אם אתה רוצה לגדול, להתחזק ולהישלח אל הבן, קבל את המקום שבו האב שם אותך היום — ולך בביטחון, תוך שאתה ניזון מהוראותיו הנצחיות של ה'. -מעובד מהאנה וויטול סמית. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב נאמן, גם כשאיני מבין את הדרך, אני בוחר לבטוח בך. אתה הרועה היודע כל צעד לפני שאעשה אותו, ואני יודע ששום דבר אינו מוביל אותי אלא מתוך מטרה של אהבה. למד אותי לבטוח יותר, גם מול הקשיים.

למד אותי לרבוץ ליד המים שבחרת לי, יהיו שקטים או סוערים. תן לי לראות בעיניך וללמוד לקבל כל מה שהכנת לצמיחתי. שלא אטיל ספק לעולם בהכוונתך, אלא אלך בציות ובהכרת תודה.

הו, אלוהים אהוב, אני מודה לך על היותך הרועה המושלם, שמוביל אותי גם בעמקים החשוכים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא מרעה ירוק המזין את נפשי. מצוותיך הם מים חיים המטהרים ומחזקים אותי. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“המְכִּירִים אֶת שִׁמְךָ בּוֹטְחִים בְּךָ, כִּי אַתָּה, יְיָ, לֹא תַּעֲזֹב אֶת הַדּוֹרְשִׁים אוֹתָךְ” (תהילים ט:י).

הסערה שבעולם סביבנו מנסה כל הזמן להסיח את דעתנו ולהרחיק אותנו ממה שבאמת חשוב. אך ישנה הזמנה אלוהית להיכנס אל שערי לבנו ולהתמיד שם. במקום האינטימי והשקט הזה אנו מצליחים לשמוע בבהירות את ההכוונה המתוקה של אלוהים לחיינו. כאשר אנו מפסיקים לרדוף אחר תשובות מבחוץ ומתחילים לחפש בפנים, בהובלת נוכחות ה', אנו מגלים שתמיד היה לו משהו להראות לנו — דרך, בחירה, מסירה.

וכאשר הוא מראה לנו את הדרך, עלינו לעשות את הצעדים הנכונים. יש יופי ועוצמה בלהיות נאמנים להכוונות של בוראנו — הכוונות שכבר גילה לנו במצוותיו הנשגבות. כאשר אנו מקבלים את רצונו ביום-יום שלנו, אנו מוכיחים שליבנו פונה אל הדברים של מעלה. לא מדובר בחיפוש אחר חוויות רגשיות, אלא בחיים המבוססים על ציות שמחדש, מחזיק ומכבד את מי שיצר אותנו.

אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. בכל יום חדש יש לנו הזדמנות להיות מונהגים על ידו בביטחון ובתכלית. אם אנו רוצים להגיע אל ישוע ולקבל את כל מה שהאב הכין לנו, עלינו ללכת בכנות לפני דברו. האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. בחרו לציית, והתכוננו לראות את הבטחות ה' מתגשמות. -מעובד על פי ג'ון טאולר. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב יקר, עזור לי להשתיק את הקולות החיצוניים שמנסים לבלבל את צעדי. קח אותי למקום של שלום פנימי שבו אוכל לשמוע את קולך בבהירות ולמצוא ביטחון בתוכניותיך. תן לנשמתי ללמוד לנוח בך.

תן לי הבחנה לזהות את רצונך בכל החלטה קטנה של יומי. למד אותי להעריך את הדרכים שה' התווה מראש, כי אני יודע ששם נמצא הטוב האמיתי לחיי. שלא אלך מתוך דחף, אלא ביציבות וביראת כבוד.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שהראית לי שסוד השלום הוא להקשיב וללכת אחר קולך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כנהר של חכמה המשקה את ליבי. מצוותיך הן שבילים בטוחים שמובילים את נשמתי אל החיים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"תשמור בשלום שלם את מי שמחשבתו נשענת עליך; כי בוטח הוא בך" (ישעיהו כ"ו:3)

טבעי שליבנו יפחד נוכח השינויים וחוסר הוודאות שבחיים, אך אלוהים מזמין אותנו לגישה אחרת: ביטחון מלא בכך שהוא, אבינו הנצחי, ידאג לנו בכל נסיבות החיים. ה' לא רק איתנו היום — הוא כבר נמצא במחר. היד שתמכה בך עד כה תישאר איתנה, תוביל את צעדיך, גם כאשר ייחלשו כוחותיך. וכאשר לא תוכל עוד ללכת, הוא עצמו יישא אותך בזרועות אהבתו.

כאשר אנו בוחרים לחיות בביטחון הזה, אנו מגלים כיצד החיים הופכים קלים ומסודרים יותר. אך שלום זה אפשרי רק כאשר אנו מוותרים על ההנחות המלאות בדאגה ופונים אל מצוותיו הנשגבות של ה'. באמצעותן אנו לומדים לחיות באיזון ובאומץ. תורת אלוהים הנפלאה לא רק מדריכה אותנו — היא מחזקת ומעצבת אותנו לעמוד בניסיונות בכבוד, ללא ייאוש.

בטח, אם כן, באלוהים שאינו נכשל לעולם. עשה את הציות לו למקלטך הבטוח. האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אל תיתן לפחדים ולדמיונות המשביתים להשתלט עליך. מסור את עצמך להנהגת ה', והוא עצמו ידאג לך, היום ולתמיד. -מעובד מפרנסיס דה סאל.

התפללו איתי: אב נאמן, כמה פעמים אפשרתי למחשבות דאגה ולפחדים ממה שעדיין לא קרה להשתלט עליי. היום אני מצהיר שאני בוטח בך. דאגת לי עד כה, ואני מאמין שתמשיך לתמוך בי בכל צעד במסעי.

הדריכני, ה', בחוכמתך. עזור לי להשליך כל מחשבה שאינה ממך, כל דאגה השוללת את שלומי. אני רוצה לנוח בביטחון שבכל דבר, אתה תהיה איתי, תחזק אותי ותוביל אותי בבטחה.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על טובך הרב כלפיי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא חומה סביבי ואור בשביל החשוך. מצוותיך הן מקלט בטוח, נחמה לנפגעים ועוגן לנאמן. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"לכן אל תדאגו למחר, כי המחר ידאג לעצמו; די ליום רעתו" (מתי 6:34).

כאשר אנו נותנים לחרדה לגבי העתיד להשתלט על לבנו, אנו מאבדים את היכולת לראות בבהירות את מה שההווה דורש מאיתנו. במקום למצוא כוח, אנו נותרים משותקים. אלוהים מזמין אותנו להתמקד בהיום — לבטוח בכך שלחם יומנו יינתן, שנטל היום כבר מספיק. אין צורך להעמיס ימים, ולא לשאת את כאבי זמן שעדיין לא הגיע. יש חכמה בלהעניק לכל יום את מידת תשומת הלב והמאמץ שלו.

ולחיות כך, בשלווה וביציבות, אנו זקוקים לעוגן בטוח. מצוות ה' הנפלאות לא רק מנחות אותנו, אלא גם מסדרות את מחשבותינו ומביאות שלום לרוחנו. כאשר אנו מונחים על פי התורה היפה שהאב גילה לעבדיו, אנו מגלים קצב חיים בריא, מלא ואמיתי. זו הציות המעשי שמאפשר לנו למלא כל משימה של היום באומץ, מבלי להתיש את עצמנו בפחדי המחר.

אם אתה רוצה להתחזק ולחיות עם מטרה, פנה למה שאלוהים ציווה. האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אל תחיה כמי שהולך בעיוורון, נכשל במה שעדיין לא הגיע. לך בביטחון, מבוסס על רצון הבורא, ותראה כיצד הוא מגלה את תוכניותיו לאלה שמאזינים לו והולכים אחריו. -מעובד מג'ון פרדריק דניסון מוריס. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא יקר, אני יודע שכל כך הרבה פעמים אני דואג למה שעתיד לבוא ובסופו של דבר איני חי היטב את היום שנתת לי. למד אותי לבטוח בך בעומק רב יותר. מי ייתן ואוכל לנוח בדאגתך, בידיעה שאתה כבר נמצא במחר שלי.

תן לי חכמה להשתמש היטב בזמני היום. מי ייתן ואמלא בנאמנות כל מה שהפקדת בידי, ללא דחייה, ללא פחד, ללא תלונה. הובל אותי ברוחך כדי שחיי יהיו פשוטים, פוריים וכנים לפניך.

הו, אלי, אני מודה לך על הכול. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא דרך בטוחה לרגלי ומקלט בטוח לנפשי. מצוותיך הן אוצרות של צדק, חיים ושלום. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"הנאמן במעט, גם במרובה נאמן; והמעול במעט, גם במרובה מעול" (לוקס 16:10).

אין דבר קטן או חסר ערך כאשר הוא בא מידי אלוהים. מה שהוא מבקש, גם אם נראה בעינינו כקטן, הופך לגדול — כי גדול הוא זה שמצווה. המצפון המתעורר על ידי קול ה' אינו יכול להיעלם. כאשר אנו יודעים שאלוהים קורא לנו לדבר מה, אין זה מתפקידנו למדוד את חשיבותו, אלא פשוט לציית בענווה.

דווקא כאן מתגלה יופיה של הציות לתורת אלוהים הנשגבת. כל מצווה, כל הוראה שנגלתה בכתובים, היא הזדמנות להימצא נאמנים. גם מה שהעולם מבזה — הפרט, המחווה השקטה, הדאגה היומיומית — יכול להפוך למקור ברכה אם ייעשה בנאמנות. מצוותיו הנשגבות של בוראנו אינן תלויות בשיפוטנו: יש להן ערך נצחי.

אם נבחר לציית באומץ ובשמחה, ה' ידאג לכל השאר. הוא ייתן כוח לאתגרים הגדולים כאשר ימצא אותנו נאמנים במשימות הפשוטות. יהי רצון שנימצא היום צייתנים, ושהאב, כאשר יביט בנאמנותנו, ישלח אותנו אל בנו האהוב כדי שנקבל את חיי הנצח. -מעובד על פי ז'אן ניקולא גרו. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אבינו שבשמים, פעמים רבות שפטתי כקטנות את הדברים שהנחת לפניי. סלח לי על שלא הכרתי בכך שכל מה שבא ממך יקר הוא. למדני להקשיב לקולך ולא לבזות אף משימה שתפקיד בידי.

תן לי לב אמיץ, נכון לציית לך בכל דבר, גם במה שנראה פשוט או נסתר מעיני אחרים. שאזכה להעריך כל מצוותיך כהוראה ישירה מן השמים. אל תיתן לי למדוד את רצונך על פי הגיוני המוגבל.

רוצה אני לחיות בנאמנות מתמדת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא שלהבת המאירה את צעדי הצדיק, גם בדרכים הצרות ביותר. מצוותיך הנשגבות הן זרעים נצחיים הנטועים באדמת הציות הפורה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.