“אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם” (ישעיהו נ"ג:4).

ישוע מרגיש כל כאב וכל ייסורים שאנו מתמודדים עמם. דבר ממה שאנו עוברים אינו נסתר מעיניו הרחומות. כאשר היה בארץ, לבו נרגש לנוכח הסבל האנושי — הוא בכה עם הבוכים, ריפא את החולים ותמך בנפגעים. ולב זה נשאר אותו לב גם היום.

אך כדי לחוש מקרוב את הנוכחות החיה והמנחמת הזו, יש ללכת בדרכי תורת אלוהינו הנפלאה. האב מגלה את דאגתו לאלה שמצייתים לו בלב שלם, לאלה שבוחרים לחיות כפי שישוע והשליחים חיו: נאמנים, צדיקים וצייתנים לרצון האלוהי. ההולך באור הציות חווה את הרוך והעוז של אהבה זו שמנחמת ותומכת.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. מי ייתן ותבחר ללכת ברצון ה', בביטחון שכל צעד של ציות מקרב אותך אל המשיח, היחיד שיכול לרפא את הלב ולהפוך את החיים. מעובד על פי ג' ר' מילר. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון אהוב, אתה יודע את מכאוביי ואת המשא שלפעמים אני נושא בנפשי. אני יודע ששום סבל אינו נסתר מעיניך ושרחמיך עוטפים אותי גם כאשר אני מרגיש בודד.

אבי, עזור לי לחיות בנאמנות לרצונך וללכת לפי מצוותיך המופלאות. למד אותי להכיר בנגיעתך בדברים הקטנים ולבטוח שכל ציות מקרב אותי אליך.

הו, אלי, אני מודה לך על אהבתך שמרגישה את מכאוביי ומחזקת אותי במאבקים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא מגן אור על חיי. מצוותיך הם דרכי נחמה ותקווה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"חֲקֹר נָא אֱלֹהִים וּדְעָה לְבָבִי; בָּחֲנֵנִי וּדְעָה רְעָפָי" (תהילים קל״ט:כ״ג).

כמה שונה הייתה חיינו אילו בכל יום היינו מתפללים בכנות את התפילה הזו: "חֲקֹר נָא, ה'." קל להתפלל עבור אחרים, אך קשה לאפשר לאור האלוהי לחשוף את מה שמוסתר בתוכנו. רבים משרתים בפעילות במלאכת אלוהים, אך שוכחים לדאוג ללבם שלהם. דוד למד שהשינוי האמיתי מתחיל כאשר אנו מאפשרים לאדון לבדוק את עומק הנשמה, שם גם אנו עצמנו לא רואים.

כאשר אנו הולכים במצוותיו הנשגבות של העליון, אור אלוהים חודר עמוק אף יותר לתוכנו. תורתו מגלה את הנסתר, מטהרת כוונות ומתקנת את הדרך. הציות מפנה מקום לרוח הקודש לפעול כאש מטהרת, המסירה כל טומאה והופכת את הלב לרגיש לקול הבורא.

לכן, בקש מאלוהים שיבחן אותך באורו. אפשר לו להראות לך את התחומים שזקוקים לרפואה ולשינוי. האב מגלה את השגוי לא כדי להוקיע, אלא כדי לשקם — ומוביל את הנותנים לו לעצבם אל הבן, שם יש סליחה והתחדשות אמיתית. מעובד מתוך ד. ל. מודי. עד מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אבא אהוב, אני נעמד לפניך ומבקש שתבחן את ליבי. הראה לי מה עלי לשנות וטהר אותי באורך.

אדוני, הדריכני שאחיה לפי מצוותיך הנשגבות, ואאפשר לאמיתך לחשוף כל צל ולהובילני לקדושה.

הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה בוחן את ליבי באהבה ובסבלנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא המנורה המאירה את כוונותיי. מצוותיך הן המראה הטהורה המשקפת את עצמי האמיתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"אני הגפן, אתם השריגים; מי שנשאר בי, ואני בו, זה נושא פרי רב; כי בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר" (יוחנן ט"ו:5).

כאשר יעקב מזהיר אותנו לקבל בענווה את המילה הנטועה, הוא מדבר על תהליך חי, הדומה להרכבת צמח. כשם שהענף מחובר לגזע ומתחיל לקבל ממנו את השרף, כך גם הלב הנשבר שמקבל את עדות המשיח מתחיל להיות מוזן מהחיים הבאים מאת אלוהים. האיחוד הזה יוצר קהילה עמוקה ואמיתית, שבה הנשמה מתחילה לפרוח מבחינה רוחנית, ומפיקה מעשים שמגלים את נוכחות ה'.

הקשר החיוני הזה מתחזק כאשר אנו חיים בציות למצוותיו הנשגבות של העליון. הציות הוא הערוץ שדרכו זורם השרף האלוהי — הוא זה שמחזיק את ההרכבה יציבה, מוזנת ונושאת פרי. החיים הבאים מן האב מתגלים אז בתקווה, בקדושה ובמעשים שמפארים את שמו.

לכן, קבל בענווה את המילה שה' נוטע בלבך. אפשר לה להתאחד עם חייך ולהניב פירות הראויים לקהילה עם אלוהים. האב מצליח את אלה שנשארים מחוברים לרצונו ומוביל אותם אל הבן, שם החיים האמיתיים צומחים ופורחים לעד. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, אני מהלל אותך כי אתה מרכיב אותי בך באמצעות דברך החי. תן לשרף רוחך לזרום בי כדי שאניב פירות הראויים לשמך.

אדון, עזור לי לחיות לפי מצוותיך הנשגבות, להישאר מחובר אליך, יציב ונושא פרי בכל מעשה טוב.

הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה הופך אותי לחלק מהגפן הנצחית שלך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הגזע שמחזיק את אמונתי. מצוותיך הן השרף שנותן חיים וגורם ללבי לפרוח. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"ואתה, כאשר תתפלל, היכנס אל חדרך, וסגור את דלתך, התפלל לאביך אשר בסתר; ואביך הרואה בסתר ישלם לך בגלוי" (מתי 6:6).

בתפילה אנו חווים את נוכחותו החיה של אלוהים ומתבוננים בתפארתו. כאשר אנו עוזבים את רעש העולם ומחפשים את השקט של הקשר עם אלוהים, השמים נוגעים בנשמתנו. ברגעים אלו הלב נרגע, רוח הקודש מדבר אלינו ואנו מעוצבים בדמות הבן. התפילה היא המקלט שבו אנו מוצאים כוח והכוונה לכל יום.

אך תפילה אמיתית פורחת יחד עם הציות. מי שמבקש קירבה עם הבורא צריך ללכת בעקבות תורתו העזה ומצוותיו הנפלאות. האב אינו מתגלה למורדים, אלא לאלה המבקשים למלא באהבה את כל אשר ציווה. הדברים שנמסרו לנביאים ולישוע ממשיכים להיות חיים והם המפה לחיים קדושים.

הברכה באה כאשר אנו מאחדים תפילה וציות. כך האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. התפלל בלב נכון לציית, וה' יאיר את אורו על דרכך. מעובד על פי J. R. Miller. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב יקר, בשקט אני בא לפניך. אני מרחיק את רעש העולם כדי לשמוע את קולך ולהרגיש את נוכחותך. חזק אותי במאבקיי ולמד אותי לחפש עוד רגעים של קשר איתך.

אדוני, עזור לי להבין שתפילה היא גם ציות, ושתכליותיך הן חיים ושלום. פקח את עיניי לראות את יופיה של תורתך ואת ערכן של מצוותיך.

הו אלוהים אהוב, אני מודה לך על כך שאתה מאפשר לי להרגיש את נוכחותך בתפילה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא אור לדרכי. מצוותיך הן אוצרות המובילים לחיים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"שמעתי את קולך בגן, ויירא כי ערום אנכי, ואחבא" (בראשית ג:י).

מאז הנפילה, האנושות חיה רחוקה מהבית — מוסתרת מאלוהים, כמו אדם בין עצי גן עדן. היה זמן שבו קולו של האל מילא את לב האדם בשמחה, והאדם, בתורו, שמח את לב הבורא. אלוהים רומם אותו מעל כל הבריאה ורצה להעלותו עוד יותר, אל תהילות שגם המלאכים לא מכירים. אך האדם בחר לא לציית, שבר את הקשר הקדוש והתרחק מזה שרצה רק לברכו.

ובכל זאת, העליון ממשיך לקרוא. הדרך חזרה נסללת בציות למצוותיו הנפלאות של ה'. הן השביל לשוב אל הבית האבוד, הנתיב שמחדש את הקשר שנקטע. כאשר אנו מפסיקים לברוח ונכנעים לרצון האלוהי, האב שוב עוטף אותנו בנוכחותו, ומשיב לנו את הכבוד והשמחה של חיים לצידו.

לכן, אם הלב חי רחוק, מוסתר בין "העצים" של אשמה או גאווה, שמע את קול ה' הקורא בשמך. הוא עדיין רוצה להתהלך איתך ברוח הגן ולהובילך חזרה אל מלוא הקשר שנמצא רק במשיח. מעובד מד. ל. מודי. נתראה מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא אהוב, אני מהלל אותך כי גם כשאני מתחבא, קולך קורא לי ברוך. אני רוצה לשוב לגן שלך וללכת שוב איתך.

אדוני, למדני ללכת אחר מצוותיך הנפלאות, שהן הדרך חזרה לנוכחותך ולחיים שאיבדתי בשל אי-ציות.

הו אלוהים יקר, אני מודה לך שלא ויתרת על בריאתך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך שמובילה אותי הביתה. מצוותיך הן עקבות האור שמביאות אותי לקשר איתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"כן תהיה דברי אשר יצא מפי: לא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח באשר שלחתיו" (ישעיהו נ"ה:י"א).

הכתובים משווים את דבר ה' לזרע הנזרע באדמה טובה. כאשר הלב נחרש על ידי חרטה ומתרכך בענווה, הוא הופך לאדמה פורייה. זרע עדות ישוע חודר לעומק, שולח שורשים אל תוך המצפון ומתחיל לצמוח בשקט. תחילה בא הנצר, אחר כך השיבולת, עד שהאמונה מבשילה בקשר חי עם הבורא. התהליך איטי, אך מלא חיים — זהו אלוהים המנביט בתוכנו את נוכחותו שלו.

שינוי זה מתרחש רק כאשר אנו בוחרים לחיות בהרמוניה עם מצוותיו הנשגבות של העליון. הציות מכין את אדמת הנפש, מסיר אבני גאווה וקוצים של הסחת דעת. כך מוצאת העדות האלוהית מקום להשריש ולשאת פרי, ומולידה אהבה, טוהר ותשוקה מתמדת לאלוהים החיים.

לכן, אפשר לזרע הדבר להתבסס בלבך. תן לרוח לטפח בו שורשים עמוקים ופרי נצחי. האב מכבד את השומרים את דבריו ומובילם אל הבן, שם האמונה פורחת והלב הופך לשדה פורייה לחיי נצח. ע"פ J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב אהוב, אני מהלל אותך כי דברך הוא זרע חי המהפך לב נכון. הכן בי אדמה פורייה לקבלו באמונה ובציות.

אדוני, הדריכני לחיות לפי מצוותיך הנשגבות, ולהסיר ממני כל שמונע את צמיחת אמתך.

הו אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה מנביט את חייך בי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא האדמה שמחזיקה את שורשיי. מצוותיך הן הגשם המפריח את אמונתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"בטח בה' בכל לבבך, ואל תשען על בינתך; בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך" (משלי ג:5–6).

רבים מודאגים בניסיון לגלות את מטרת חייהם הסופית, כאילו אלוהים הסתיר סוד גדול שיש לפענחו. אך האב מעולם לא ביקש שנדע את העתיד — רק שנציית לו בהווה. תכניתו של אלוהים מתגלה שלב אחר שלב, ככל שאנו הולכים באמונה ובנאמנות. מי שנאמן בדברים הקטנים יובל, בזמן הנכון, אל הגדולים.

העבד החכם אינו הולך לאיבוד בדאגות לגבי המחר. הוא שואף לחיות כל יום לפי מצוותיו הנשגבות של העליון, וממלא באהבה את החובה שלפניו. כאשר האב ירצה להרחיב את תחום פעולתו, הוא עצמו יעשה זאת — ללא בלבול, ללא חיפזון וללא טעות. רצון אלוהים לעתיד מתחיל בציות של היום.

לכן, הרגע את לבך. כל יום של נאמנות הוא שלב בסולם המשימה האלוהית. מי שבוטח ומציית יכול לנוח, כי אלוהי השמש והכוכבים גם מכוון את צעדיהם של אוהביו. מעובד מ-J. R. Miller. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא אהוב, אני מהלל אותך כי תכניתך מושלמת וזמנך תמיד הטוב ביותר. למדני ללכת בשקט ובביטחון, לציית לך היום מבלי לפחד מהמחר.

אדון, עזור לי לחיות לפי מצוותיך הנשגבות, כדי שכל צעד שלי יגלה אמונה וסבלנות בדרכיך.

הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה מכוון את דרכי בחכמה ובאהבה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא מפת מסעי. מצוותיך הן עקבות בטוחות שמובילות אותי לרצונך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז:1).

מדברים רבות על קדושה, אך מעטים מבינים את מהותה האמיתית. להיות קדוש פירושו להתהלך עם אלוהים, כפי שעשה חנוך — לחיות למען מטרה אחת: לרצות את האב. כאשר הלב מתמקד במטרה הייחודית הזו, החיים הופכים לפשוטים ומלאי משמעות. רבים מסתפקים רק בכך שנסלחו להם, אך מפסידים את הזכות להתהלך יד ביד עם הבורא, לחוש את שמחת נוכחותו בכל צעד.

הקשר העמוק הזה פורח כאשר אנו בוחרים לחיות על פי מצוותיו הנפלאות של העליון. קדושה איננה רק תחושה פנימית, אלא תרגול מתמיד של ציות, הליכה יומיומית בהרמוניה עם רצון אלוהים. השומר את דבריו מגלה שכל מעשה של נאמנות הוא צעד נוסף אל לב האב.

לכן, החלט היום להתהלך עם אלוהים. בקש לרצות אותו בכל, ונוכחותו תהיה שמחתך הגדולה ביותר. האב שמח באלו שמצייתים לו ומוביל אותם אל הבן, שם הקדושה האמיתית הופכת לקשר נצחי. מעובד מד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב אהוב, אני מהלל אותך כי אתה קורא לי להתהלך איתך בקדושה ובאהבה. למד אותי לחיות בלב הפונה רק אליך.

אדוני, הדרכני למען אקיים את מצוותיך הנפלאות ואלמד לרצות אותך בכל מחשבה, מילה ומעשה.

הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה קורא לי לא רק להיסלח, אלא להתהלך איתך בכל יום. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא דרך הקדושה. מצוותיך הם הצעדים הבטוחים שמקרבים אותי אל לבך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"ברא בי, אלוהים, לב טהור וחַדֵּשׁ בקרבי רוח נכון" (תהילים נא:י).

כמה פעמים אנו חשים את כובד החטא ומבינים כי בכוחות עצמנו איננו מצליחים אפילו להתחרט באמת. המחשבה מתמלאת בזיכרונות של מחשבות טמאות, מילים ריקות ומעשים שטותיים — ובכל זאת, הלב נראה יבש, חסר יכולת לבכות לפני אלוהים. אך יש רגעים שבהם ה' בטובו נוגע בנשמה באצבעו הבלתי נראית ומעורר בנו חרטה עמוקה, שגורמת לדמעות לפרוץ כמים הזורמים מן הסלע.

המגע האלוהי הזה מתגלה במיוחד באלה ההולכים על פי מצוותיו הנשגבות של העליון. הציות פותח פתח לפעולת הרוח, שוברת את קשיות הלב והופכת אותנו לרגישים לקדושת אלוהים. הוא הפוצע כדי לרפא, הוא שמעורר את החרטה האמיתית שמטהרת ומשקמת.

לכן, אל תתייאש אם הלב נראה קר. בקש מה' שיגע שוב בנשמתך. כאשר האב מרים את שבט תוכחתו, אין זה אלא כדי להפריח את נהר החיים — חרטה, סליחה ושינוי — שמובילים אותנו אל הבן ואל הישועה הנצחית. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב אהוב, אני ניגש אליך בהכירי את חולשתי ואת חוסר יכולתי להתחרט בכוחות עצמי. גע בי בידך ועורר בי לב נשבר.

אדון, הדריכני לחיות לפי מצוותיך הנשגבות ולהיות רגיש לקולך, כדי שרוחך תיצור בי חרטה אמיתית ושיקום.

הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה הופך את ליבי הקשה למקור של חרטה וחיים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הפטיש שמנפץ את לב האבן. מצוותיך הן הנהר שמנקה ומחדש את נשמתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"כי ה' איננו בלתי צדיק לשכוח את מעשיכם ואת עמל האהבה אשר הראיתם לשמו" (נחמיה י"ג:י"ד).

אין לנו צורך לשמור רשימות של מעשינו הטובים או לנסות לבנות סיפור שיצדיק את מסירותנו. ה' רואה כל שירות עניו, כל מחווה שקטה, כל הקרבה נסתרת. דבר אינו נעלם מעיניו. ביום הנכון, הכול יתגלה בצדק ובבהירות. זה משחרר אותנו מהדאגה להכרה ומזמין אותנו לשרת בכנות, בידיעה שאלוהים עצמו הוא הכותב את סיפור חיינו.

הביטחון הזה מתחזק כאשר אנו הולכים במצוותיו הנשגבות של העליון. כאשר אנו בוחרים לציית מבלי לחפש מחיאות כפיים, אנו נעשים דומים יותר לאופיו של המשיח, אשר חי כדי לרצות את האב ולא את בני האדם. שירות אמיתי נולד מלב נאמן, לא מחשבון של מעשים.

לכן, חיו כדי לרצות את ה' ותנו לו להיות המספר של חייכם. ביום שבו הכול יתגלה, אפילו המעשים הפשוטים ביותר יהיו בעלי ערך נצחי לפני הכס. ההולך בדרך הציות מגלה שכל פרט, ולו הקטן ביותר, הופך לאוצר בנצח עם ישוע. מעובד מ-J. R. Miller. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא אהוב, אני ניגש אליך בלב נכון לשרת מבלי לבקש הכרה אנושית. אני יודע שכל מחווה שנעשית בשמך שמורה בספרך.

אדוני, הדריך אותי לחיות בציות למצוותיך הנשגבות, לשרת בענווה ובנאמנות, גם אם איש אינו רואה.

הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה רושם כל מעשה שנעשה באהבה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדף שעליו נכתבים חיי. מצוותיך הן שורות של אור שמנציחות את מעשיי. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.