״אמרו לנואשים בלב: היו חזקים, אל תיראו! אלוהיכם יבוא״ (ישעיהו ל״ה:4).

כמה פעמים אנו נושאים צלבים שאלוהים עצמו מעולם לא נתן לנו? הדאגה לעתיד, הפחד ממה שעלול לקרות, חוסר המנוחה שמונע שינה — כל אלה אינם באים מאלוהים. כאשר אנו מנסים להקדים את המאורעות ולשלוט במה שעתיד לבוא, אנו אומרים, גם אם לא במילים, שאיננו בוטחים לגמרי בהשגחת ה׳. זה כאילו שאנו אומרים: ״אלוהים, תן לי לטפל בזה.״ אך העתיד אינו שייך לנו. וגם אם יגיע, ייתכן שיהיה שונה לגמרי ממה שדמיינו. ניסיוננו לשלוט הוא חסר תועלת, ולעיתים קרובות שורש הדאגה הזו הוא בחוסר מסירה אמיתית.

אך יש דרך למנוחה — והיא נגישה. הדרך הזו היא הציות לתורת אלוהים האדירה. כאשר אנו מחליטים להשתמש בכל כוחנו כדי לרצות את ה׳, ולציית בלב שלם למצוותיו הנפלאות, משהו משתנה בתוכנו. נוכחות אלוהים מתגלה בעוצמה, ויחד איתה מגיע שלום שאי אפשר להסביר. שלום שאינו תלוי בנסיבות, שלווה שממיסה את הדאגות כמו שהשמש מפזרת את הערפל של הבוקר. זו השכר של מי שחי בנאמנות לפני הבורא.

הנפש שבוחרת לציית אינה צריכה עוד לחיות במתח. היא יודעת שהאלוהים שהיא משרתת שולט בכל הדברים. לציית לתורת אלוהים הקדושה והנצחית לא רק משמח את ה׳, אלא גם ממקם אותנו בתוך זרם של שלומו ודאגתו. זהו מעגל מבורך: ציות יוצר נוכחות, ונוכחות אלוהים מגרשת את הפחד. למה להמשיך לשאת את משא המחר, אם כבר היום תוכל לנוח באמונתו של אלוהים שמכבד את אלה שמצייתים לו? -מעובד מפי פ. פנלון. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אב הרחמים, כמה פעמים ניסיתי לשלוט במה ששייך רק לך? סלח לי על הלילות ללא שינה, על ההחלטות שנעשו מתוך פחד, על המחשבות חסרות המנוחה שגנבו את השלום שאתה רוצה להעניק לי. היום אני בוחר לשחרר את המשא הזה. אינני רוצה עוד לחיות בניסיון לחזות או לשלוט בעתיד. אני רוצה לנוח בדאגתך.

אדוני, כעת אני מבין ששורש הדאגה הוא בחוסר ציות. כאשר אני מתרחק ממצוותיך הנפלאות, אני מתנתק מנוכחותך, ובכך מאבד את השלום. אך אני בוחר לשוב. אני רוצה לחיות בדרך שתשמח אותך, ולציית בכל ליבי לתורתך האדירה. שתהיה נשמתי מעוגנת בדברך, איתנה, שלווה ומוגנת.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומברך אותך כי בך אין צל של שינוי או חוסר יציבות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כמגן של אור שמקיף את הצייתן, מרחיק פחד ומבסס שלום. מצוותיך הן כחבלים של זהב הקושרים אותנו לליבך, מובילים אותנו אל החירות והמנוחה האמיתית. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“גם אם אשב בחושך, ה' יהיה לי לאור” (מיכה ז:ח).

כולנו, בשלב כלשהו, צריכים ללמוד לצאת ממרכז העניינים ולתת לאלהים לקחת את השליטה. האמת היא שלא נבראנו לשאת את משקל העולם על כתפינו. כאשר אנו מנסים לפתור הכל בכוח זרוענו, אנו מוצאים את עצמנו מתוסכלים, מותשים ומבולבלים. ההשתעבדות האמיתית מתחילה כאשר אנו מפסיקים לנסות להבין הכל ופשוט בוטחים. הוויתור על הרצון העצמי — ההשתעבדות המלאה הזו — הוא הדרך שמובילה אותנו לשלום אמיתי ולאיחוד עם אלהים.

רוב חוסר השקט הפנימי שאנו חשים נובע מסיבה ברורה: הנפש עדיין לא החליטה להישמע לחלוטין לתורת אלהים החזקה. כל עוד קיימת היסוס, כל עוד אנו נשמעים רק באופן חלקי למצוותיו הנפלאות של הבורא, הלב יישאר מחולק והחוסר ביטחון ישלוט. ציות חלקי יוצר אי ודאות כי עמוק בפנים אנו יודעים שאנו מתקרבים לאלהים רק באופן שטחי. אך כאשר אנו מוותרים על הדאגה לדעת מה יחשבו אחרים ובוחרים להישמע בכל, אלהים מתקרב בעוצמה. ועם ההתקרבות הזו באים אומץ, מנוחה, ברכות וישועה.

אם אתה רוצה לחוות שלום אמיתי, שחרור אמיתי ולהיות מובל אל הבן למחילה, אל תדחה עוד. תן את עצמך לגמרי. שמע בכנות ובנחישות לתורת אלהים הקדושה והנצחית. אין דרך בטוחה יותר, אין מקור טהור יותר לשמחה ולהגנה. ככל שתתמסר יותר ללכת בנאמנות אחרי מצוותיו הקדושות של אלהים, כך תתקרב יותר ללבו. והקרבה הזו משנה הכל: היא משנה את כיוון החיים, מחזקת את הנפש ומובילה לחיי נצח. -מעובד מג'יימס הינטון. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב נצחי, אני מכיר בכך שפעמים רבות ניסיתי לפתור הכל לבד, כשהסתמכתי על כוחי, על ההיגיון שלי, על רגשותיי. אך כעת אני מבין שהמנוחה האמיתית קיימת רק כאשר אני נכנע לך לחלוטין. למד אותי למסור לידיך כל חלק מחיי, ללא הסתייגות, ללא פחד, ללא ניסיונות שליטה.

אדוני, אני מתחרט על כך שלא שמעתי לחלוטין לתורתך החזקה. אני יודע שציות חלקי מנע ממני לחוות את מלוא נוכחותך. היום אני כורע לפניך ובוחר להישמע לך בכל. איני רוצה עוד לחיות אמונה חצויה. אני רוצה ללכת אחרי כל מצוותיך הנפלאות בשמחה ובקנאות. יהי רצון שחיי יסומנו בנאמנות למה שקבעת מבראשית.

הו, אל קדוש, אני עובד ומשבח אותך על שאתה צדיק עם הנאמנים וסבלני עם המתחרטים באמת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כנהר של קדושה השוטף את הנפש ומביא חיים למי שנשמע לך. מצוותיך הן כעמודי אור הנושאים את דרך האמת ושומרים על רגלי אוהביך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע כי אתה עמדי; שבטך ומשענתך המה ינחמוני” (תהלים כ"ג:4).

הנפש הצייתנית אינה תלויה בנסיבות כדי להיות בטוחה — היא תלויה באדון. כאשר הכול מסביב נראה לא בטוח, היא נשארת איתנה כי הפכה כל מצב, טוב או רע, להזדמנות להשליך את עצמה לזרועות אלוהים. אמונה, ביטחון והִתמסרות אינם רק מושגים עבורה, אלא גישות יומיומיות. וזה מה שמביא יציבות אמיתית: לחיות כדי לרצות את אלוהים, בכל מחיר. כאשר ההתמסרות הזו אמיתית, אין משבר שיכול לזעזע את הלב שנח ברצון האב.

הנפש הזו, מסורה וממוקדת, אינה מבזבזת זמן על הסחות דעת או תירוצים. היא חיה במטרה ברורה להשתייך בשלמותה לבורא. ולכן, הכול פועל לטובתה. האור מוביל אותה להלל; החושך מוביל אותה לאמון. הסבל אינו משתק; הוא דוחף אותה קדימה. השמחה אינה מפתה אותה; היא מובילה אותה להודות. למה? כי היא כבר הבינה שהכול — ממש הכול — יכול לשמש את אלוהים כדי לקרב אותה אליו, כל עוד היא ממשיכה לציית לתורתו העזה.

אם הקרבה לבורא היא מה שאתה מבקש, הרי שהתשובה לפניך: ציית. לא מחר. לא כאשר הכול יהיה קל יותר. ציית עכשיו. ככל שתהיה נאמן יותר למצוות ה', כך תחווה יותר שלום, הגנה והכוונה. זה מה שעושה תורת אלוהים — היא מרפאה, היא שומרת, היא מובילה לישועה. אין סיבה לדחות. התחל כבר היום ותחווה את פרי הציות: שחרור, ברכה והחיים הנצחיים במשיח ישוע. -מעובד מוויליאם לאו. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא, אני מודה לך כי ביטחון נפשי אינו תלוי במה שמתרחש סביבי, אלא בציותי לרצונך. אתה מקלטי בזמנים של אור ומשענתי בזמנים של חושך. למד אותי להפוך כל רגע בחיי להזדמנות חדשה להשליך את עצמי לידיך באמונה ובביטחון.

אדון, אני רוצה להשתייך לך בשלמות. ששום דבר בעולם הזה לא יסיח את דעתי מנוכחותך, ושנאמנותי לתורתך תהיה מתמדת, גם בימים קשים. תן לי לב נחוש, שרואה במצוותיך את הדרך הבטוחה ביותר. שלא אדחה עוד את ההתמסרות הזו. שאבחר לציית בשמחה ובנחישות.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומשבח אותך על היותך עוגן לנפשות הנאמנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כחומה בלתי ניתנת לערעור המגינה על הלב הצייתן. מצוותיך הם נהרות של שלום הזורמים אל חיי נצח. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“הודיעני נא את דרכיך, ה', למדני את נתיבותיך” (תהלים כ"ה:4).

אין דבר טהור כל כך, מרגש כל כך, כמו הלחישות הראשונות של קול אלוהים בליבנו. ברגעים אלו החובה ברורה — ללא בלבול, ללא צל של ספק. אך לעיתים קרובות אנו מסבכים את מה שהוא פשוט. אנו נותנים לרגשות, לפחדים או לרצונות האישיים להיכנס בדרך, וכך מאבדים את הבהירות של ההכוונה האלוהית. אנו מתחילים "לשקול", "להרהר", "להמתין עוד קצת"… כאשר בעצם אנו רק מחפשים תירוץ לא לציית. ציות מאוחר הוא, למעשה, אי-ציות במסווה.

אלוהים לא השאיר אותנו בחושך. מאז גן עדן, הוא הבהיר מה הוא מצפה מברואיו: נאמנות, ציות, קדושה. תורתו העזה היא המדריך לאושר האמיתי. אך הלב המורד מנסה להתווכח, מנסה לעוות את הכתובים, מנסה להצדיק את הטעות — ומבזבז זמן. אלוהים לא ניתן להטעות. הוא רואה את הלב. הוא מכיר את הפנימיות. והוא אינו מברך את המסרבים לציית. הברכה נמצאת על הנכנעים, על אלו שאומרים: "לא רצוני, אלא רצונך, ה'."

אם אתה רוצה שלום, אם אתה משתוקק להירפא ולמצוא מטרה אמיתית, הדרך היא אחת: ציות. אל תחכה להרגיש מוכן, אל תחכה להבין הכל — פשוט התחל. התחל לציית, התחל ללכת בדרכי הבורא בלב כן. אלוהים יראה את הנכונות הזו ויבוא לקראתך. הוא יקל על סבלך, ישנה את לבך וישלח אותך אל בנו האהוב למחילה ולישועה. זמן ההיסוס נגמר. זמן הציות הוא עכשיו. -מעובד מפרדריק ויליאם רוברטסון. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב נצחי, תודה כי אתה עדיין מדבר אל ליבם של המחפשים אותך בכנות. קולך ברור לאלו הרוצים לציית. אינני רוצה עוד להצטדק או לדחות את מה שכבר הראית לי. תן לי לב עניו, המגיב במהירות להכוונתך. למדני לציית בעוד הקריאה עדיין טרייה, לפני שרגשותיי יפריעו לאמיתך.

ה', אני מודה כי פעמים רבות לא הייתי כן עם עצמי, ניסיתי להצדיק את אי-ציותי בתירוצים. אך היום אני ניצב לפניך בלב נשבר. אני רוצה לנטוש את רצוני, את גאוותי, וללכת בדרכיך ביראה ובאהבה. הדריכני בתורתך, חזקני למלא את כל אשר צוית, וטהרני באמתך.

הו, אל עליון קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך על היותך צדיק, קדוש ובלתי משתנה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כמאור בלב החושך, המדריך את הנאמנים בדרכי חיים. מצוותיך הן כאבנים מוצקות תחת הרגליים, התומכות בבוטחים בך ומגלות את דרך השלום האמיתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״אלוהים הנצחי הוא מחסיך, וזרועותיו הנצחיות תומכות בך״ (דברים ל״ג:27).

יש רגעים שבהם כל מה שאנו זקוקים לו הוא מנוחה — מנוחה שמעבר לגוף, שמגיעה עד הנפש. ובמקום הזה זרועותיו הנצחיות של אלוהים מקבלות אותנו. אין דימוי עוצמתי יותר לדאגה האלוהית מזו: זרועות שלעולם אינן מתעייפות, לעולם אינן מוותרות, לעולם אינן עוזבות. גם כאשר אנו מתמודדים עם כובד הקרבות והספקות, הוא תומך ברוך באלה שבחרו לציית. זרועות ה׳ הן מחסה, הן כוח, הן חיים — אך רק לאלה החיים על פי רצונו.

ההבטחה למנוחה ודאגה אינה שייכת לכולם — היא שייכת לנאמנים. אלוהים מגלה את עצמו ושופע את חסדו על אלה השומרים את מצוותיו. תורתו העוצמתית היא האדמה הפורייה שבה שוכנת טובו, ומחוצה לה נותרת רק עצבות. כאשר אתה מחליט לחיות על פי התורה הזו, גם בתוך הקשיים, אתה מראה שאתה תלוי רק בו — וזה משמח מאוד את לב האב. ציות היא השפה שהוא מבין; זו הברית שהוא מכבד.

אז בפעם הבאה שתרגיש עייף או אבוד, זכור: יש זרועות נצחיות הפרושות לנאמנים. זרועות אלו לא רק מעניקות נחמה, אלא גם כוח להמשיך. אלוהים אינו תומך במורד — הוא תומך בצייתן. הוא מדריך ומחזק את המתענגים בתורתו. ציית, בטח, ותראה — השלום הבא מה׳ הוא אמיתי, המנוחה עמוקה, והאהבה שהוא שופע על שֶׁלו היא נצחית ובלתי מנוצחת. -מעובד מאדליין ד. ט. ויטני. נתראה מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אב אהוב, כמה יקר לדעת שזרועותיך הנצחיות תומכות באלה הצייתים לך. בימים קשים, בלילות של שתיקה, זו דאגתך ששומרת עלי ואמונתך שמחדשת אותי. תודה שאתה עוטף אותי בנוכחותך ומראה לי שמי ששומר את מצוותיך לעולם לא יהיה לבד. למד אותי לנוח בך, בלב יציב בציות.

אדוני, חדש בי את היראה הקדושה שמביאה לנאמנות. הסר ממני כל גאווה וכל רצון ללכת בדרכי עצמי. אני בוחר לשמח אותך. רוצה ללכת ביושר, כי שם מתגלה ברכתך. יהי חיי הוכחה חיה לכך שהליכה בתורתך היא הדרך היחידה לשלום אמיתי ולישועה אמיתית.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומברך אותך על היותך מחסה לצדיקים ואש אוכלת למורדים. בנך האהוב הוא נסיך ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כחומה של צדק המגינה על יראיך ודוחה את הבזים לך. מצוותיך ככוכבים קבועים בשמים: איתנים, בלתי משתנים ומלאי תהילה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“התפלל כדי שה' אלוהיך יראה לנו מה עלינו לעשות ולאן עלינו ללכת” (ירמיהו מ"ב:3).

האושר איננו דבר שנכבש במאמץ אנושי או נכפה על אחרים בעצות ריקות. הוא תוצאה טבעית של בחירות נכונות — בחירות שלא תמיד נעימות לרגע, אך מכבדות את אלוהים. ההנאה החולפת אולי מפתה, אך תמיד גובה מחיר כבד בסוף. לעומת זאת, הציות, גם כשהוא דורש ויתור, מביא עמו שלום, משמעות ויותר מכל — אישור אלוהי. כאשר אנו בוחרים להקשיב לקול אלוהים במקום לדחפינו, אנו עושים צעד אל עבר אושר אמיתי, מתמשך ונצחי.

כאן נכנסת הנוסחה של אלוהים: הציות לתורתו האדירה. זה אולי ייראה מיושן בעיני חלק, אך זהו סוד האושר האמיתי. אלוהים אינו מבקש מאיתנו דבר בלתי אפשרי. מצוותיו אינן עול, אלא הגנה. הן שבילים בטוחים לנשמות כנות. כל שדורש מאיתנו הוא הצעד הראשון — ההחלטה לציית. כאשר צעד זה נעשה באמונה ובכנות, הוא מתערב. הוא מחזק, מעודד ותומך. אלוהים לעולם אינו עוזב את מי שבוחר בדרך הציות.

ומה סופה של הדרך הזו? הוא מפואר. האב מלווה אותנו, מברך, פותח דלתות, מרפא פצעים, משנה את סיפורנו ומוביל אותנו אל המתנה הגדולה ביותר: ישוע, מושיענו. אין דבר המשתווה לשמחה של חיים בברית עם אלוהים, בקיום מצוותיו בשמחה ובביטחון. הנוסחה בהישג ידנו — והיא עובדת. ציית, ותראה. -מעובד מג'ורג' אליוט. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא, אני מודה לך על שאינך מסתיר מאיתנו את הדרך לאושר האמיתי. אני יודע שהעולם מציע קיצורי דרך שנראים טובים, אך רק דברך בטוח. היום אני מוותר על ההנאה הרגעית שמרחיקה אותי ממך ובוחר לציית לך, כי אני מאמין שרצונך תמיד טוב יותר. למד אותי לבטוח בנוסחה שלך, גם כאשר ליבי מתלבט.

אדוני, אני מכיר בכך שאני זקוק לעזרתך. לפעמים תאוות הבשר מדברות חזק יותר, אך אינני רוצה להיות עבד להן. אני רוצה להיות חופשי — חופשי לציית, חופשי לשמח אותך, חופשי לחיות בקשר איתך. ברא בי לב יציב, שאוהב אותך יותר מאשר את רצונותיו. ושיביא אותי הציות הזה קרוב יותר לתוכניתך ולנוכחותך.

הו, אלוהים קדוש, אני משבח ומרומם אותך על שגילית דרך כה ברורה לאושר האמיתי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כבושם שמימי המטהר את הנשמה וממלא את החיים בתכלית. מצוותיך הן קרני שמש שמחממות את הלב ומאירות כל צעד בתוך החושך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“כל דרכי ה' הם חסד ואמת לשומרי בריתו ועדותיו” (תהילים כ"ה:י).

אם אלוהים שם אותנו במקום מסוים, עם אתגרים מסוימים, זה מפני שדווקא שם הוא רוצה להתפאר דרכנו. שום דבר אינו מקרי. פעמים רבות אנו רוצים לברוח, לשנות את הסביבה, להמתין שהכול יסתדר ורק אז לציית. אך אלוהים קורא לנו לציית עכשיו, בדיוק במקום שבו אנו נמצאים. מקום הכאב, התסכול, המאבק — שם הוא המזבח שבו אנו יכולים להקריב לו את נאמנותנו. וכשאנו בוחרים לציית דווקא בתוך הקושי, שם מלכות אלוהים מתגלה בעוצמה.

יש אנשים החיים בעצב מתמיד, לכודים במעגלי סבל, וחושבים שהכול אבוד. אך האמת פשוטה ומשנה חיים: לא חסרה להם כוח, כסף או הכרה. חסרה להם ציות. ציות לתורת אלוהים החזקה — זהו הסוד של האנשים והנשים שהותירו חותם בתנ"ך. לא הייתה להם היעדרות של מאבקים, אלא נוכחות של נאמנות. כשאנו מצייתים, אלוהים פועל. כשאנו מצייתים, הוא משנה את מהלך חיינו.

אתה יכול לחוות את השינוי הזה כבר היום. אין צורך להבין הכול, וגם לא לפתור הכול. די להחליט בלב לציית למצוות ה'. כפי שקרה עם אברהם, משה, דוד, יוחנן המטביל ומרים, אלוהים יתחיל לפעול בחייך. הוא ישחרר אותך, יברך אותך, ומעל הכול, ישלח אותך אל ישוע למחילה וישועה. ציות הוא הדרך. -מעובד על פי ג'ון המילטון תום. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מכיר בכך שאיני תמיד מבין את דרכיך, אך אני בוטח שלכל דבר יש מטרה. אני יודע שהמקום שבו אני נמצא היום אינו מקרי. לכן אני מבקש שתעזור לי להיות נאמן וצייתן גם במצבים קשים. שלא אפספס את ההזדמנויות שאתה נותן לי לגלות את מלכותך דרך חיי.

אבא אהוב, הסר ממני כל ייאוש, כל עיוורון רוחני. תן לי לב צייתן, מוכן לעשות את רצונך גם כשקשה. איני רוצה להסתובב במעגלים או לחיות בקיפאון. אני רוצה לחיות את מטרתך ולחוות את השינוי שרק דברך יכול להפיק.

הו אלוהים קדוש, אני סוגד ומשבח אותך על היותך אב חכם ורחום כל כך. גם כשאיני מבין, אתה פועל למעני. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כנהר של צדק המטהר, מחזק ומוביל אל החיים. מצוותיך הן שבילי אור בעולם של חושך, מדריכים מושלמים למי שרוצה לחיות בך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“הצדיקים זועקים, וה' שומע ומציל אותם מכל צרותיהם.” (תהילים ל"ד:י"ז).

בתוך שגרה מואצת, קל להזניח את מה שבאמת חשוב: הקשר שלנו עם אלוהים. אך אל תטעו, אחים ואחיות יקרים — אין קידוש ללא זמן איכות עם ה'. הקשר היומיומי הזה אינו מותרות למי שרוחניותו גבוהה במיוחד, אלא צורך חיוני לכולנו. בו אנו מוצאים כוח להמשיך, חכמה להחליט ושלווה לשאת. וכל זה מתחיל בבחירה: ציות. לפני שנחפש מילים יפות בתפילה או נחמה במדיטציה, עלינו להיות מוכנים לציית למה שכבר גילה לנו אלוהים.

אין טעם לנסות לדלג על שלבים. הציות למצוות ה' אינו תוספת לאמונה — הוא היסוד עצמו. רבים חושבים שיוכלו להתקרב לאלוהים בדרכם, תוך התעלמות מהוראותיו, כאילו הוא אב סלחן שמקבל הכול. אך דבר ה' ברור: אלוהים מתגלה לאלה שמצייתים לו. כאשר אנו מראים, באמצעות מעשים ממשיים, שאנו לוקחים ברצינות את רצונו, הוא עונה. הוא אינו מתעלם מלבבות צייתנים. להפך, הוא פועל במהירות לרפא, לשנות ולהוביל אותנו אל ישוע.

אם אתה רוצה חיים משתנים, עליך להתחיל בציות. זה לא קל, אני יודע. לפעמים זה אומר לוותר על משהו שאנו אוהבים או להתמודד עם ביקורת מהסביבה. אך אין שכר גדול יותר מלהרגיש את אלוהים קרוב, פועל בחיינו בעוצמה. הוא אינו מתגלה בתוך מרד, אלא במסירה כנה. כאשר אנו בוחרים לציית, גם מבלי להבין הכול, השמים נעים. וכאן מתחיל תהליך הקידוש האמיתי — במעשי הנאמנות שנוגעים בלב האב. -מעובד מהנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אבא יקר, בעולם מלא הסחות דעת ולחצים, אני מכיר בכך שעלי לשוב למרכז: לנוכחותך. עזור לי להפוך את הציות לצעד הראשון במסע היומי שלי. שלא אתפתה לצורות ריקות של דתיות, אלא שלבי יהיה תמיד נכון ללכת אחר מצוותיך בכנות. למד אותי להעדיף את הזמן איתך ולא להתפשר על רצונך בעבור שום דבר בעולם הזה.

אדוני, חזק אותי לחיות בנאמנות, גם כאשר זה אומר לשחות נגד הזרם. אני יודע שאתה שמח באלה שמצייתים לך בלב שלם, וזה מה שאני רוצה להיות: מישהו שמשמח את לבך במעשים, לא רק במילים. עצב אותי, שנה אותי, הוצא ממני כל עקשנות רוחנית והולך אותי לקשר אמיתי איתך, כזה שמרענן ומחדש.

הו, אלוהים קדוש, אני סוגד ומשבח אותך על שאתה נאמן, צדיק וסבלני. חכמתך מושלמת ודרכיך נעלות מדרכי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כמו מקור אור בתוך החושך, שמגלה את דרך החיים. מצוותיך הן כתכשיטים יקרים, שמייפים את הנשמה ומובילים לשלום אמיתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ה' הוא ההולך לפניך; הוא יהיה עמך, לא ירפך ולא יעזבך; לא תירא ולא תחת” (דברים ל"א:ח').

כאשר החיים נראים כבדים מדי, זכור: אינך מתמודד עם שום דבר לבד. אלוהים לעולם אינו עוזב את שֶׁלו. גם כאשר אינך רואה אותו, ידו נשארת איתנה ומדריכה אותך דרך הקשיים. במקום לשקוע בכאב או בפחד, עגן את נפשך בביטחון שהוא שולט בכל. מה שהיום נראה בלתי נסבל, יהפוך בעתו, על ידו, לדבר טוב. הוא פועל מאחורי הקלעים בשלמות, ואמונתך היא שתחזיק אותך יציב, גם כאשר הכול סביבך נראה מתמוטט.

אך האם שאלת את עצמך אי פעם מהי בדיוק אותה עבודה שאלוהים עושה בחייך? התשובה פשוטה ובלתי משתנה: אלוהים מוביל אותך לציית לתורתו האדירה. זו העבודה שהוא עושה בכל אוהביו האמיתיים. הוא אינו כופה על איש, אלא מושך באהבה את אלה שלבם נכון להקשיב. ולאלה, הוא מגלה את תורתו הנשגבת — תורה שמְשַׁנָּה, שמְשַׁחְרֶרֶת, שמגִנָּה, שמְבָרֶכֶת ושמובילה לישועה. דרך הציות מתחילה הבריאה להבין את ייעודה.

וכאשר מתקבלת ההחלטה לציית, הכול משתנה. אלוהים שולח את הנפש הנאמנה הזאת אל בנו, ולבסוף החיים מתחילים לקבל משמעות. הריקנות נעלמת, הכיוון מגיע, והלב מתחיל ללכת בשלום. לכן אין דבר חשוב יותר בחיים האלה מאשר לשמוע את קול אלוהים וללכת אחרי כל מצווה שגילה על ידי נביאיו ועל ידי ישוע. זהו הדרך הצרה, אך הבטוחה. בסופה — חיי נצח. -מעובד מיצחק פנינגטון. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: ה' אלוהי, כאשר החיים נראים כבדים וצעדי מתערערים, עזור לי לזכור שאתה איתי. גם כאשר עיניי אינן רואות אותך, אני רוצה לבטוח שידך מדריכה אותי באהבה ובנאמנות. אל תיתן לכאב או לפחד להשתלט עליי. חזק את אמונתי, כדי שאשאר יציב גם בתוך הסערות. אני יודע ששום דבר אינו נעלם משליטתך, ושאתה משתמש בכל קושי כדי לעצב אותי ולהוביל אותי לרצונך.

גלה לי, אבא, את המעשה שאתה עושה בחיי. אני יודע שהוא מתחיל בציות לתורתך הקדושה — אותה תורה אדירה שמְשַׁנָּה, משחררת, מגִנָּה ומושיעה. אני רוצה לב שיהיה רך לקולך, נכון לשמוע ומוכן לציית. הרחק ממני כל גאווה, כל התנגדות, ותן לי את שמחת החיים לפי מצוותיך. אני יודע שבדרך זו אמצא שלום, ייעוד וכיוון אמיתי.

הולך אותי, אדוני, אל בנך האהוב. מי ייתן ונאמנותי אליך תוביל אותי להכיר לעומק את המושיע, זה שנותן משמעות לחיים ופותח את שערי הנצח. מי ייתן ולעולם לא אסור מהדרך הצרה הזו, אלא אלך בהתמדה, באהבה ובמסירות שלמה. בשם ישוע, אמן.

“ישקוט כל בשר מפני יהוה” (זכריה ב:יג).

לעיתים נדירות יש שקט מוחלט בתוכנו. אפילו בימים הכי מבלבלים, תמיד יש לחישה שמגיעה מלמעלה — קולו של אלוהים, עדין ויציב, שמנסה להדריך, לנחם ולכוון אותנו. הבעיה איננה שאלוהים שותק, אלא שהמרוץ, הרעשים וההסחות של העולם משתיקים את הלחישה האלוהית הזו. אנו כל כך עסוקים בלנסות לפתור הכל בדרכנו, עד שאנו שוכחים לעצור, להקשיב ולהיכנע. אך כאשר הכאוס נחלש, ואנו עושים צעד לאחור — כאשר אנו מאטים ונותנים ללב להירגע — אז אנו מצליחים לשמוע את מה שאלוהים תמיד אמר.

אלוהים רואה את כאבנו. הוא מכיר כל דמעה, כל ייסורים, ושמח להציע לנו הקלה. אך יש תנאי שאי אפשר להתעלם ממנו: הוא לעולם לא יפעל בעוצמה לטובת אלה שמתעקשים לא לציית למה שכבר גילה בבירור כה רב. המצוות שה' מסר באמצעות נביאיו ובאמצעות ישוע בבשורות הן נצחיות, קדושות ובלתי ניתנות למשא ומתן. לבזות אותן זה ללכת אל תוך החושך, גם אם נדמה לנו שאנו בדרך הנכונה. אי הציות מרחיק אותנו מקולו של אלוהים ומעמיק את הסבל.

אך דרך הציות משנה הכל. כאשר אנו בוחרים להיות נאמנים — כאשר אנו שומעים את קול ה' והולכים בעקבותיו באומץ — אנו פותחים מקום לפעולתו החופשית בחיינו. באדמה הפוריה של הנאמנות, אלוהים זורע גאולה, שופך ברכות ומגלה את דרך הישועה במשיח. אל תטעה: רק מי שמציית שומע את קול אלוהים. רק מי שנכנע לרצונו משתחרר. ורק מי שהולך בדרך הצרה של הציות לתורת עליון נושע. -מעובד מפרדריק ויליאם פייבר. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון, בתוך הרעשים של העולם הזה ובלבול מחשבותיי, למד אותי להשתיק כל דבר שמונע ממני לשמוע את קולך. אני יודע שאינך מפסיק לדבר — אתה יציב, נאמן ונוכח — אך אני, פעמים רבות, הולך לאיבוד בהסחות הדעת. עזור לי להאט, לעצור מול נוכחותך ולהכיר בלחישה העדינה של רוחך שמדריכה אותי באהבה. שלא אברח מקולך, אלא אחשוק בו יותר מכל דבר אחר.

אבא, אני מכיר בכך שרצונך כבר התגלה בבירור, דרך הנביאים ודרך בנך האהוב. ואני יודע שאיני יכול לבקש הדרכה, נחמה או ברכה אם אמשיך להתעלם ממצוותיך. אל תיתן לי להטעות את עצמי, לחשוב שאני הולך אחריך, כשאני בעצם לא מציית לתורתך. תן לי לב טהור, איתן ונאמן — מוכן לציית ללא סייג, ללכת בדרך הצרה שמובילה לחיים.

פעל בי בחופשיות, אדון. שתול בליבי את אמתך, השקה ברוחך והפרה נאמנות, שלום וישועה. שהחיים שלי יהיו אדמה פוריה למעשיך, ושהציות יהיה ה"כן" היומי שלי לרצונך. דבר, אדון — אני רוצה לשמוע אותך, אני רוצה ללכת אחריך. בשם ישוע, אמן.