“מי יעלה בהר ה'? או מי יעמוד במקום קדשו? נקי כפיים ובר לבב” (תהלים כ"ד:3–4).
השמים אינם מקום שנכנסים אליו במקרה או מתוך נוחות. זהו בית שהוכן על ידי אלוהים, שמור לאלה שאוהבים אותו באמת — ושהיו נאהבים ומחודשים על ידו. המשכנות השמימיים אינם נמסרים ללבבות אדישים, אלא לאלה שכבר כאן למדו לשמוח בדברים של מעלה. ה' מכין את השמים, אך גם מכין את לבו של מי שעתיד לשכון בהם, מעצב את הנפש כך שתחפוץ, תשתוקק ותתענג במה שהוא נצחי.
ההכנה הזו מתרחשת כאשר, בציות למצוותיו הנשגבות של האב, אנו מתחילים לאהוב את מה שהוא אוהב. השכל נעשה אצילי יותר, הלב קל יותר, והנפש מתחילה לנשום את האווירה הקדושה כאילו היא כבר שם. רוחניות אמיתית זו אינה דבר כפוי — היא נולדת מציות יומיומי, מהרצון הכנה לשמח את האב, ומהוויתור על מה שהוא ארצי וריק.
האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. ודווקא אלה, שכבר עוצבו מבפנים, ישכנו במשכנות הנצח בשמחה. מי יתן ונפשך תתכונן כבר כאן, כדי שתהיה מוכנה לבית שה' ייעד לך. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אב קדוש, הכן את לבי לשכון עמך. אינני רוצה רק לדעת על השמים — אני רוצה להשתוקק לשמים, לחיות למען השמים, להיות מעוצב עבור השמים. למדני לאהוב את מה שהוא נצחי.
יהי רצונך שתהפוך אותי מבפנים החוצה, ושאמצא עונג בדברים של מעלה. הרחיק ממני כל מה שקושר אותי לעולם ומלא אותי במתיקות קדושתך.
הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך על שהכנת גם את השמים וגם את לבי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא התבנית שמכוונת אותי לאווירה השמימית. מצוותיך הן כרוחות טהורות שמרימות אותי אל נוכחותך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.