"הראני, ה', דרכיך, למדני ארחותיך" (תהלים כ"ה:4).

יש משהו משנה חיים בלחיות בעיניים פקוחות לפרטים הקטנים של יומנו. כאשר אנו מבינים כי אלוהים דואג אפילו לצרכים הקטנים ביותר, לבנו מתמלא בהכרת תודה אמיתית. מאז הילדות, ידיו הנחו אותנו — תמיד בברכה. אפילו התיקונים שקיבלנו לאורך החיים, כאשר אנו רואים אותם באמונה, מתגלים כאחת המתנות הגדולות ביותר שחווינו.

אך תובנה זו לא אמורה להוביל אותנו רק להודות — היא צריכה לדחוף אותנו לציית. ככל שאנו מכירים בדאגתו המתמדת של האב, אנו מבינים כי התגובה הצודקת ביותר היא ללכת אחרי תורתו האדירה. המצוות המופלאות של הבורא אינן עול, אלא מתנה — הן מראות לנו את דרך החיים, החכמה והקשר עמו.

ההולך בדרך הציות חי תחת אור ה'. ובמקום הנאמנות הזה האב מברך אותנו ושולח אותנו אל בנו האהוב, כדי לקבל סליחה וישועה. אין דרך בטוחה, מלאה ואמיתית יותר מאשר לציית לאלוהינו. -מעובד מהנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא אהוב, תודה שהראית לי שנוכחותך נמצאת בכל פרט בחיי. תודה על כל מחווה קטנה של דאגה, על כל רגע שבו תמכת בי מבלי שאפילו הבחנתי בכך. אני מכיר היום שכל מה שיש לי בא מידיך.

אני רוצה לחיות יותר במודעות לרצונך. תן לי לב שומע וצייתן, שלא רק מהלל אותך במילים, אלא גם במעשים. שיהיו חיי מסומנים בנאמנות ובהחלטה איתנה ללכת בדרכיך הנפלאות.

ה', אני רוצה ללכת אחריך בלב שלם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כמלודיה איתנה ומתמדת שמנחה את צעדיי. מצוותיך הנפלאות הן פנינים יקרות שנשתלו בדרכי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"מי יעלה בהר ה'? ומי יקום במקום קדשו? נקי כפיים ובר לבב" (תהלים כ"ד:3-4).

היעד הסופי של כל הנשמות ההולכות בדרך השמים הוא המשיח. הוא נמצא במרכז, כי הוא קשור באותה מידה לכל השייכים לאלוהים. כל מה שבמרכז משותף לכולם — והמשיח הוא נקודת המפגש. הוא המקלט, ההר הבטוח שאליו כולם צריכים לעלות. ומי שעולה להר הזה, לא ירד ממנו עוד.

שם, בגובה, יש הגנה. המשיח הוא הר המקלט, והוא לימין האב, כי עלה לשמים לאחר שמילא בשלמות את רצון אלוהים. אך לא כולם בדרך להר הזה. ההבטחה אינה לכל אחד. רק המאמינים באמת והמצייתים זוכים לגשת אל המקלט הנצחי שהכין אלוהים.

להאמין שישוע נשלח על ידי האב הוא חיוני — אך אין זה הכל. הנשמה צריכה לציית לתורת אלוהים החזקה, שנגלתה על ידי נביאי התנ"ך ועל ידי ישוע עצמו. אמונה אמיתית הולכת יד ביד עם ציות כן. רק המאמינים והמצייתים מתקבלים על ידי המשיח ומובלים אל המקום שהכין. -מעובד מאוגוסטינוס מהיפו. נתראה מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך כי שמת את בנך במרכז הכל, כסלעי האיתן ומקלטי הנצחי. אני יודע שמחוץ למשיח אין ישועה, ואליו אני רוצה לפנות בכל ימי חיי.

חזק את אמונתי שאאמין באמת שישוע נשלח על ידך. ותן לי לב שומע וציות, כדי שאקיים בכנות את כל תורתך החזקה ואת המצוות שמסרת על ידי הנביאים ובנך עצמך. אינני רוצה רק לעלות להר — אני רוצה להישאר בו, איתן בציות ואמונה.

הו אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי הראית לי את דרך הישועה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא הדרך התלולה המובילה לפסגת נוכחותך. מצוותיך הקדושות הן מדרגות בטוחות שמרחיקות אותי מן העולם ומקרבות אותי לשמים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"לכן, כל אחד מכם שאינו מוותר על כל אשר לו, אינו יכול להיות תלמידי" (לוקס 14:33).

ישוע היה ברור ביותר: מי שרוצה להיוושע חייב לכפור בעצמו. פירוש הדבר הוא לדחות את הרצון האישי ולהיכנע לחלוטין לרצון אלוהים. האדם כבר אינו מחפש לרצות את עצמו, ואינו מתרומם על עצמו, אלא רואה את עצמו כנזקק ביותר לרחמי הבורא. זהו קריאה לנטוש את הגאווה ולהתנתק מהכול — מתוך אהבה למשיח.

הכפירה בעצמך כוללת גם ויתור על קסמי העולם הזה: מראהו, תאוותיו, והבטחותיו הריקות. החכמה האנושית והכישרונות הטבעיים, ככל שייראו מרשימים, אינם צריכים להיות בסיס לאמון. העבד האמיתי לומד להסתמך אך ורק על אלוהים, ודוחה כל ביטחון בבשר או בברואים.

השינוי הזה אפשרי רק כאשר ישנה ציות לחוקו העוצמתי של אלוהים ודבקות כנה במצוותיו הקדושות. בדרך ההכנעה והמסירה הזו, הנפש לומדת לדחות את הגאווה, התאווה, הרצונות הבשריים וכל נטיות האדם הישן. לחיות לאלוהים הוא למות לעצמך, ורק מי שמת לעולם יכול לרשת את הנצחי. -מעובד מיוהאן ארנדט. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על שקראת לי לחיים של מסירה מוחלטת. אתה יודע עד כמה רצוני חלש ונוטה לשגיאה, ואף על פי כן אתה מזמין אותי לחיות למענך.

עזור לי לכפור בעצמי בכל יום. שלא אחפש את טובתי האישית, ולא אבטח בכישרונותיי, ולא אתאווה להבלי העולם הזה. למדני לוותר על מי שאני ועל מה שיש לי, למען אהבת בנך, ולציית בכל ליבי לחוקך העוצמתי ולמצוותיך הקדושות.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי אתה מעניק לי חיים חדשים, הרחק מעבדות האגו שלי וקרוב אל לבך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. חוקך העוצמתי הוא הדרך הצרה המובילה לחירות האמיתית. מצוותיך המושלמות הן כחרבות החותכות את האדם הישן וחושפות את יופיה של הציות. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״לזה שהוא יכול למנוע מכם ליפול ולהציג אתכם בפני כבודו ללא דופי ובשמחה רבה״ (יהודה 1:24).

על אברהם כתוב שהוא לא הת动דד מול ההבטחה. זהו סוג היציבות שאלוהים רוצה לראות בכל אלה שבוטחים בו. ה׳ רוצה שעמיו ילכו ביציבות כזו, שלא יורגש כל רעד בשורותיהם, גם כאשר הם מתמודדים מול האויב. עוצמת ההליכה הרוחנית טמונה בהתמדה — אפילו בדברים הקטנים.

אך דווקא אותם ״דברים קטנים״ הם שמכשילים ביותר. רוב הנפילות אינן נובעות מניסיונות גדולים, אלא מהסחות דעת וגישות שנראות חסרות חשיבות. האויב יודע זאת. הוא מעדיף להפיל משרת של אלוהים בפרט קל כנוצה, מאשר במתקפה גדולה. זה מסב לו יותר סיפוק — לנצח כמעט בלא כלום.

לכן, חיוני שהנפש תהיה מבוססת על תורת אלוהים האדירה ועל מצוותיו היפים. באמצעות ציות נאמן, אפילו בהחלטות הקטנות ביותר, משרתו של אלוהים נשאר יציב. כאשר החיים מתואמים עם רצון הבורא, המכשולים נעשים נדירים, וההליכה הופכת לעקבית, אמיצה ומנצחת. -מעובד מאת א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך כי אתה קורא לי להליכה יציבה, בטוחה, ללא היסוסים. אתה רוצה שאתקדם בביטחון, מבלי להיגרר אחר דברים קטנים.

עזור לי להיות קשוב לפרטים של יומי-יום, כדי ששום דבר לא יכשיל אותי. תן לי לב ממושמע, שמעריך גם את מעשי הציות הקטנים ביותר. שלא אזלזל לעולם בפיתויים הקטנים, אלא אתמודד עם הכל באומץ, בביטחון בתורתך ובציות נאמן למצוותיך.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומשבח אותך כי אתה מחזיק אותי בכל צעד. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כקרקע מוצקה של אבן תחת רגלי. מצוותיך היפות הן כסימנים בדרך, מונעות ממני לטעות ומדריכות אותי באהבה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח:י"ט).

אלוהים מחפש אנשים שאפשר לסמוך עליהם. זה מה שהוא אמר על אברהם: "כי ידעתיו" — הצהרת אמון כה חזקה, שאפשרה לכל ההבטחות שניתנו לאברהם להתגשם. אלוהים נאמן לחלוטין, והוא רוצה שגם האדם יהיה יציב, איתן ואמין.

זה בדיוק מה שהאמונה האמיתית מייצגת: חיים של החלטה ויציבות. אלוהים מחפש לבבות שבהם יוכל להניח את משקל אהבתו, כוחו והבטחותיו הנאמנות. אך הוא מפקיד את ברכותיו רק בידי אלה שבאמת מצייתים לו ונשארים נאמנים גם כאשר אינם מבינים הכול.

נאמנות מעשית מתחילה בציות לתורת אלוהים החזקה ובקיום מצוותיו הנפלאות. כאשר נשמה נמצאת נאמנה, אלוהים אינו מגביל את מה שהוא מוכן לעשות עבורה. אמונו של אלוהים שוכן על מי שהולך בדרכיו ביושר, ואף הבטחה לא תישאר בלתי ממומשת. -מעובד מתוך א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על שאתה אל שרוצה לבטוח בי. אתה נאמן לגמרי, ואתה מצפה שגם אני אחיה ביציבות ובציות לפניך.

עשה אותי לאדם יציב, אמין, נחוש לציית לך בכל. שלא אהיה מובל על ידי רגשות או חוסר יציבות, אלא שחיי יהיו מבוססים על תורתך החזקה ועל מצוותיך הנפלאות. אני רוצה שתוכל לומר: "כי ידעתיו", כפי שאמרת על עבדך אברהם.

הו, אל עליון קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך על שאתה רוצה שותפות עמי במעשיך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא היסוד האיתן שעליו אני בונה את נאמנותי. מצוותיך הן עמודי האמת שעליהם אוכל לחיות ביציבות ובשלום. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

"מי יעלה בהר יהוה? ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב" (תהילים כ"ד:3-4).

בוודאי אין זה שגוי לחשוב ולדבר על השמים. טבעי לרצות לדעת יותר על המקום שבו הנשמה תחיה לנצח נצחים. אילו היה אדם עובר לעיר חדשה, היה שואל על האקלים, על האנשים, על הסביבה — היה מנסה לברר כל מה שאפשר. והרי כולנו עומדים לעבור לעולם אחר, עולם נצחי שבו אלוהים מולך.

יש היגיון, אם כן, לשאוף להכיר את היעד הנצחי הזה. מי כבר נמצא שם? איך נראה המקום הזה? ומעל לכל, מהו הדרך המובילה אליו? שאלות אלו חשובות, שכן איננו מדברים על מסע זמני, אלא על משכן נצחי. השמים אמיתיים — והם שמורים לאלה שאושרו על ידי ה'.

אך אישור זה אינו מגיע מתוך הנחות או כוונות טובות, אלא מתוך ציות לתורת אלוהים החזקה ולקיום מצוותיו השלמות. אלה שיירשו את העולם המפואר הזה הם שבחרו לחיות כאן לפי דרכי הבורא. לשאוף לשמים דורש לחיות בכבוד לפני אלוהים, בנאמנות וביראה. -מעובד מד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך שהכנת מקום נצחי לאלה שאוהבים אותך ושומרים את מצוותיך. השמים אמיתיים, ואני רוצה להיות איתך בעולם המפואר הזה שבו אתה מולך בקדושה.

שים בלבי רצון אמיתי להכיר אותך יותר, ללכת בדרכיך ולהתכונן ברצינות לנצח. אינני רוצה לחיות מוסח על ידי דברים חולפים, אלא להיות ממוקד ברצונך ויציב בתורתך החזקה ובמצוותיך הקדושות.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומברך אותך על שנתת לי תקווה לחיים נצחיים לצדך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא המפה שמנחה את צעדיו של הצדיק עד שערי משכנך. מצוותיך השלמות הן כשלטים בטוחים המצביעים על הדרך לשמים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"למדני לעשות רצונך, כי אתה אלוהי; רוחך הטובה תנחני בארץ מישור" (תהלים קמ"ג:י').

המצב הרוחני הגבוה ביותר הוא כאשר החיים זורמים באופן ספונטני וטבעי, כמו המים העמוקים של הנהר בחזון יחזקאל, שם השחיין כבר אינו נאבק, אלא נישא בעוצמה על ידי הזרם. זהו המצב שבו הנפש אינה צריכה להתאמץ כדי לעשות טוב — היא נעה בקצב החיים האלוהיים, מונהגת על ידי דחפים שמגיעים מאלוהים עצמו.

אך חירות רוחנית זו אינה נולדת מתוך רגש חולף. היא נבנית בעמל, משמעת ונאמנות. ההרגלים הרוחניים העמוקים מתחילים, כמו כל הרגל אמיתי, במעשה ברור של רצון. יש לבחור לציית — גם כאשר זה קשה — ולחזור על הבחירה הזו עד שהציות הופך לחלק טבעי מהוויית האדם.

הנפש השואפת לחיות כך צריכה להיאחז בתורת אלוהים החזקה ולנהוג במצוותיו הנפלאות. באמצעות נאמנות חוזרת זו, הציות מפסיק להיות מאמץ מתמיד והופך לתנועה ספונטנית של הנפש. וכאשר זה קורה, האדם מונהג על ידי רוח ה' עצמו, חי בקשר עם השמים. -מעובד מתוך א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על כך שאתה רוצה שחיי הרוחניים יהיו איתנים, חופשיים ומלאים בנוכחותך. אינך קורא לי לחיים של מאמץ ריק, אלא להליכה שבה הציות הופך לשמחה.

עזור לי לבחור בטוב, גם כאשר זה קשה. הענק לי משמעת לחזור על המעשה הטוב עד שיהפוך לחלק ממי שאני. אני רוצה לעצב בתוכי את ההרגלים הקדושים שמוצאים חן בעיניך, ורוצה להיאחז יום יום בתורתך ובמצוותיך, כי אני יודע שבהם נמצאים החיים האמיתיים.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי אתה בעצמך מחזק אותי לציית. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא הדרך שבה נפשי לומדת ללכת ללא פחד. מצוותיך הנפלאות הן כזרמי נהר שמיימי, המקרבים אותי תמיד אליך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״בלי אמונה אי אפשר לרצות את אלוהים, כי מי שמתקרב אליו צריך להאמין שהוא קיים ושהוא גומל לשואלים אותו״ (עברים י״א:6).

אברם החל את מסעו מבלי לדעת לאן אלוהים יוביל אותו. הוא ציית לקריאה נעלה, גם מבלי להבין מה יביא הדבר. הוא עשה רק צעד אחד, מבלי לדרוש הסברים או ערבויות. זו אמונה אמיתית: לעשות את רצון אלוהים בהווה ולהפקיד את התוצאות בידיו.

האמונה אינה צריכה לראות את כל הדרך — די לה להתרכז בצעד שאלוהים ציווה כעת. אין זה עניין של הבנת כל התהליך המוסרי, אלא של נאמנות במעשה המוסרי שמונח לפניך. אמונה היא ציות מיידי, גם ללא בהירות מלאה, כי היא בוטחת לחלוטין באופיו של האדון שציווה.

אמונה חיה זו מתבטאת בציות לתורת אלוהים האדירה ולמצוותיו הנפלאות. המאמין באמת מציית ללא היסוס. הנפש הנאמנה פועלת לפי רצון הבורא ומפקידה בידיו את הכיוון והגורל. זו האמון שהופך את הציות לקל, ואת הדרך לבטוחה. -מעובד על פי ג׳ון ג׳ואט. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על שקראת לי ללכת איתך, גם כשאיני רואה את כל הדרך. אינך מגלה לי הכול בבת אחת, אלא מזמין אותי לבטוח צעד אחר צעד.

עזור לי לחיות את האמונה האמיתית הזו — לא רק במילים, אלא במעשים. תן לי אומץ לציית גם כשאיני מבין הכול, ונאמנות למלא את מה שכבר גילית לי בתורתך ובמצוותיך. יהי לבי לא יוסח לעתיד, אלא יעמוד איתן במה שאתה דורש ממני היום.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומברך אותך כי אתה ראוי לכל אמון. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המסילה הבטוחה שעליה אוכל לצעוד ללא פחד. מצוותיך הנפלאות הן כאורות דולקים בכל צעד, המנחים אותי באהבה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“יהיו דברי פי והגיון לבי לרצונך, ה', צורי וגואלי!” (תהילים י"ט:15).

ישנו סוג של שתיקה שעולה על אי-דיבור לשון הרע: זוהי השתיקה הפנימית, במיוחד כלפי עצמך. שתיקה זו דורשת מהאדם לשלוט בדמיונו — להימנע מלחזור שוב ושוב על מה ששמע או אמר, או מלהיאבד במחשבות דמיוניות, בין אם על העבר ובין אם על העתיד. זהו סימן להתקדמות רוחנית כאשר המחשבה לומדת להתרכז רק במה שאלוהים שם לפניה ברגע הנוכחי.

מחשבות מפוזרות תמיד יצוצו, אך ניתן למנוע מהן לשלוט בלב. אפשר לדחות אותן, לדחות את הגאווה, הכעס או התשוקות הארציות שמזינות אותן. הנשמה שלומדת משמעת כזו מתחילה לחוות שתיקה פנימית — לא ריקנות, אלא שלווה עמוקה, שבה הלב נעשה רגיש לנוכחות אלוהים.

שליטה זו על המחשבה, עם זאת, אינה מושגת בכוח אנושי בלבד. היא נולדת מתוך ציות לתורת אלוהים החזקה ולקיום מצוותיו השלמות. הן אלה שמטהרות את המחשבות, מחזקות את הלב ויוצרות בכל נשמה מקום שבו הבורא יכול לשכון. מי שחי כך מגלה קירבה אינטימית עם אלוהים שמשנה את הכול. -מעובד על פי ז'אן ניקולא גרו. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: ה' אלוהי, אני מודה לך כי אכפת לך לא רק ממעשיי, אלא גם ממחשבותיי. אתה יודע כל מה שמתחולל בתוכי, ואף על פי כן אתה קורא לי להיות איתך.

למד אותי לשמור על שתיקה פנימית. עזור לי לשלוט במחשבתי, לא ללכת לאיבוד בזיכרונות חסרי תועלת ולא בתשוקות ריקות. תן לי ריכוז במה שבאמת חשוב — הציות לרצונך, השירות הנאמן שהצבת לפניי, והשלום שמגיע כאשר אני מבקש אותך בכנות.

הו, אלוהים קדוש, אני סוגד ומשבח אותך כי אתה מקרב אותי אליך, גם כאשר מחשבתי מתפזרת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כחומה מגינה השומרת על מחשבותיי ומטהרת את לבי. מצוותיך הנפלאות הן כחלונות פתוחים המכניסים את אור השמים לנשמתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אשמח ואגיל באהבתך, כי ראית את עוניי, ידעת בצרות נפשי” (תהילים ל"א:ז').

אלוהים מכיר כל אדם לעומק. אפילו המחשבה הנסתרת ביותר, זו שהאדם עצמו נמנע מלהתמודד עמה, אינה נעלמת מעיניו. ככל שאדם לומד להכיר את עצמו באמת, הוא מתחיל לראות את עצמו כפי שאלוהים רואה אותו. ואז, בענווה, הוא מתחיל להבין את מטרות ה' בחייו.

כל מצב — כל עיכוב, כל משאלה שלא נענתה, כל תקווה שנכזבה — יש לו סיבה מדויקת ומקום מסוים בתכניתו של אלוהים. שום דבר אינו מקרי. הכול מותאם בשלמות למצבו הרוחני של האדם, כולל חלקים פנימיים שהוא עצמו לא הכיר עד כה. עד שיגיע ההבנה הזו, יש לבטוח בטובו של האב ולקבל באמונה את כל מה שהוא מרשה שיקרה.

המסע הזה של הכרת העצמי צריך ללכת יד ביד עם הציות לתורתו האדירה של אלוהים ולמצוותיו הנפלאות. כי ככל שנשמה מתמסרת למה שה' מצווה, כך היא מתיישרת עם האמת, מכירה את עצמה יותר, ומתקרבת אל הבורא. להכיר את עצמך, לציית בנאמנות ולבטוח בשלמות — זהו הדרך להכיר את אלוהים באמת. -מעובד על פי אדוארד ב' פוסי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מהלל אותך כי אתה מכיר אותי לעומק. אין בי דבר נסתר ממך, אפילו לא המחשבות שאני מנסה להימנע מהן. אתה בוחן את ליבי בשלמות ובאהבה.

עזור לי לציית לך באמת, גם כשאיני מבין את דרכיך. תן לי ענווה לקבל את תיקוניך, סבלנות להמתין לזמניך, ואמונה לבטוח שכל מה שאתה מרשה הוא לטובתי. שכל קושי יגלה לי משהו על עצמי שעלי לשנות, ושכל צעד של ציות יקרב אותי אליך.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומשבח אותך כי גם כשאתה מכיר כל חלק בי, אינך מוותר עליי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המראה החושפת את נשמתי ומדריכה אותי בבטחה באורך. מצוותיך הן כמפתחות זהב הפותחים את סודות קדושתך והחירות האמיתית. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.