“כי הוא משביע נפש צמאה ונפש רעבה ימלא טוב” (תהילים ק"ז:9).

אלוהים, בחכמתו ובטובו האינסופיים, משתמש אפילו במצבים השגרתיים ביותר של החיים כדי להרחיב את יכולתנו לשמוח באהבתו — אם רק נרשה זאת. וכאן, "להרשות" אין פירושו שהבורא תלוי באישור ברואיו, אלא שהוא מכבד את הלב החפץ לרצות אותו, שמכיר במי שהוא ומבין שכל הברכות שבאמת חשובות ניתן לקבל רק כאשר אנו בוחרים לחיות לפי רצונו. אלוהים פועל בעוצמה, אך גם בכבוד להחלטת הנפש שבוחרת או דוחה את הציות.

חשוב על כך היטב: כולנו רוצים להתברך. כולנו משתוקקים לשלום, להכוונה, לפרנסה, לשמחה. אך לא כולם מתברכים — ולא משום שאלוהים נוהג בהעדפה, אלא כי רבים אינם מוכנים להקריב את רצונותיהם האנוכיים. רבים מעדיפים ללכת אחר רצונם, גם אם משמעות הדבר היא לחיות באי-ציות לתורת אלוהים העוצמתית. וכיצד יברך ה' מישהו שבוחר, במודע, לחיות בניגוד לרצונו המושלם והקדוש?

האמת פשוטה וישירה: לאלוהים אין כל תמריץ להרעיף ברכות על לב מרדן. הבטחותיו הן לנאמנים, לאוהביו באמת — ואהבת אלוהים היא קיום מצוותיו. מדוע, אם כן, להתנגד? מדוע לא להיכנע בענווה לבורא ולהתחיל לחיות בציות מלא למצוותיו הנפלאות? בו יש חיים, יש שלום, יש שפע. הברכה זמינה — אך רק בדרך הציות. -אדוארד ב' פוזי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי בחכמתך ובטובך אתה משתמש אף במצבים הפשוטים ביותר של החיים כדי ללמד אותי לשמוח באהבתך. אינך תלוי ברשותי כדי לפעול, אך אתה מכבד את הלב החפץ לרצותך, שמכיר בך כאדון ומבין שברכות אמתיות באות רק כאשר אנו בוחרים לחיות לפי רצונך. תודה על סבלנותך כלפיי, ועל שאתה מראה לי שכל רגע יכול להיות מדרגה אל השלמות, אם אבחר לציית.

אבי, היום אני מבקש ממך שתסיר ממני כל רצון אנוכי שמרחיק אותי מרצונך. עזור לי שלא לבקש את ברכותיך בעודני מתנגד למצוותיך. תן לי רוח ענווה, נכונה להקריב את רצונותיי כדי לחיות בציות מלא לתורתך העוצמתית. אני יודע שאינך מרעיף את ברכתך על מרדנות, אלא על האוהבים אותך באמת — ואני רוצה להימנות עימם. למדני לאהוב אותך בציות, גם כאשר הדבר דורש ויתור.

הו, אל קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי בך יש חיים, שלום ושפע לכל ההולכים אחריך באמת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כדרך איתנה המובילה למקום בו מתגשמות ההבטחות. מצוותיך הן כמפתחות הפותחים את אוצרות השלום, ההכוונה והשמחה האמיתית. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“למה אתם מפחדים כל כך? האם עדיין אין לכם אמונה?” (מרקוס 4:40).

ראו, אחים, תנו לחייכם הרוחניים להיות מעוצבים על ידי מה שבאמת חשוב: נאמנות בציות למצוות ה' ומסירות לחובות שהנסיבות הנוכחיות דורשות מכם. אל תתנו לחרדה לגבי המחר להשתלט עליכם. אותו אלוהים שתמך בכם עד כה, שהציל אתכם, לימד וחיזק אתכם, ימשיך להוביל אתכם באותה נאמנות עד הסוף. הוא אינו משתנה, ודאגתו לעולם אינה נכשלת. נוחו בביטחון הקדוש והאוהב הזה בהשגחתו האלוהית.

רבים מהנוצרים חיים בחוסר מנוחה מתמיד כי נתנו עדיפות לדברים ולרצונות שאין להם כל משקל בנצח. ולכן נשמתם נשארת סוערת וחסרת ביטחון. אך החיים הרוחניים מוצאים מנוחה כאשר הם פונים אל מה שלעולם לא ייגמר: רצון אלוהים המתבטא בתורתו האדירה. שם אנו מוצאים כיוון, יציבות ותכלית. כאשר אנו שמים את הציות לה' כמוקד הראשי שלנו, כל השאר מסתדר.

ישוע עצמו לימד שאם נבקש תחילה את מלכות אלוהים ואת צדקתו [דיקיוסיני], כל שאר הדברים יתווספו לנו. כך היה תמיד, וכך יהיה תמיד. אלוהים מכבד את המכבדים אותו. וכאשר אנו עושים את הציות עדיפות עליונה, אנו מגלים ששום דבר לא חסר — לא שלום, לא פרנסה, לא כיוון. הנשמה הופכת ליציבה, והחיים מקבלים משמעות. זהו דרכם של הנאמנים, דרך הברכה, והדרך שמובילה בסופה לחיי נצח. -פרנסיס דה סאל. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי אתה קורא לי להתמקד במה שבאמת חשוב: ציות נאמן למצוותיך ומסירות לחובות שהצבת לפניי היום. אתה הוא שתמכת בי עד כה, שלימדת, הצלת וחיזקת אותי, ואני יודע שתמשיך להיות איתי עד הסוף. אינך משתנה, ודאגתך לעולם אינה נכשלת. לכן היום אני נח בהשגחתך הקדושה, בביטחון אוהב במבטך הערני על כל פרט בחיי.

אבי, היום אני מבקש ממך לעזור לי להניח בצד את הדאגות לדברים חולפים. הצילני מהחרדה שנובעת מהמרדף אחרי מעמד, רכוש או הכרה, והפנה את ליבי אל מה שהוא נצחי: אהבת האב, ישוע ותורתך האדירה. למדני לחיות כל יום בנאמנות, בידיעה שכאשר אני מכבד אותך בציות, אתה בעצמך מסדר כל מה שאני צריך. מי ייתן וחיי הרוחניים ימצאו מנוחה ברצונך ונשמתי תתחזק באמתך.

הו, אל עליון קדוש, אני עובד ומשבח אותך כי לעולם אינך מחסיר דבר מהנאמנים לך בלב שלם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך המופלאה היא כיסוד איתן שמחזיק את נשמתי מול רוחות הספק וחוסר היציבות. מצוותיך הם סימנים נצחיים שמצביעים תמיד אל מלכותך, ומובילים אותי צעד אחר צעד אל החיים שאין להם סוף. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אבל הנזרע על האדמה הטובה הוא השומע את הדבר ומבין אותו; הוא זה הנושא פרי ומניב מאה, שישים ושלושים לאחד” (מתי י"ג:23).

אלוהים אינו צריך להעביר אותנו לתרחיש חדש או לשנות את כל הנסיבות סביבנו כדי להתחיל את עבודתו בנו. הוא מסוגל לחלוטין לפעול בדיוק במקום שבו אנו נמצאים, עם התנאים שמקיפים אותנו היום. שם, באדמת חיינו הנוכחית, הוא גורם לשמשו לזרוח ולטל שלו לרדת. מה שבעבר נראה כמכשול עשוי להפוך בדיוק לכלי שבו ישתמש כדי לחזק, להבשיל ולשנות אותנו. שום מגבלה, שום תסכול, שום עיכוב במסענו אינם יכולים לסכל את תוכניות ה', כל עוד אנו מוכנים להישמע לו.

רבים סבורים שעברם הרחיק אותם מדי מאלוהים, שכישלונותיהם הקודמים הפכו את הצמיחה הרוחנית לבלתי אפשרית. אך זו שקר של האויב. כל עוד יש חיים, יש תקווה. לא משנה כמה נשמתנו יבשה או כמה פגמים צברנו — אם נחליט היום להישמע בנאמנות לתורת ה' החזקה, השינוי מתחיל מיד. הציות הוא נקודת הפתיחה של השיקום. זו ההחלטה המעשית והאמיצה ללכת עם אלוהים, גם כאשר הכול סביב נראה מבלבל.

האמת פשוטה ועצמתית: ברכות, שחרור וישועה ממתינים לאלה שבוחרים להיות נאמנים. הזהות הרוחנית החדשה אינה נובעת מרגשות, ולא ממילים ריקות, אלא מלב שמחליט להישמע למצוות ה'. אלוהים אינו רחוק. הוא מוכן לפעול — וכל מה שהוא צריך הוא לב נכון לחיות לפי רצונו. הישמע, ותראה את החיים פורחים במקום שבו קודם לכן היה נדמה כי אין אפשרות. -האנה וויטול סמית. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי אינך צריך לשנות את התרחיש של חיי כדי להתחיל את עבודתך בי. אתה רב-כוח לפעול בדיוק כאן, באדמה שעליה אני עומד היום, עם כל המגבלות, התסכולים והאתגרים שמקיפים אותי. תודה כי גם כאשר הכול נראה תקוע או קשה, שמשך עדיין יכולה לזרוח והטל שלך עדיין יכול לרדת על נשמתי. אתה הופך מכשולים לכלים, ושום דבר אינו יכול לסכל את תוכניותיך כאשר אני בוחר להישמע באמונה.

אבי, היום אני מבקש ממך לשבור כל שקר שגורם לי להאמין שהעבר הרחיק אותי ממך מדי. אני יודע שכל עוד יש חיים, יש תקווה — ושהציות לתורתך החזקה הוא תחילת הכול. תן לי אומץ ללכת איתך גם כאשר הכול נראה מבלבל. טהר את לבי, השב את חזוני וגרום לפריחה, באדמה היבשה הזו, של חיים שרק אתה יכול להעניק. מי ייתן והשינוי שלי יתחיל היום, במעשה הפשוט של להישמע לך בכנות.

הו, אל עליון קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי אתה מציע שיקום וחיים חדשים לאלה שמחליטים ללכת אחריך בנאמנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כגשם עדין שמחדש את האדמה העייפה ומכין את הקרקע לקציר הנצחי. מצוותיך הן כזרעי אור הנובטים גם במדבר, ומצמיחים שמחה, שלום וזהות חדשה בך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“הבוטחים בה' הם כהר ציון, אשר לא ימוט, יישב לעולם” (תהלים קכ"ה:1).

כאשר אלוהים נוכח במרכז ממלכה או עיר, הוא הופך אותה לבלתי ניתנת לזעזוע, איתנה כהר ציון, העומד לעד. באותו אופן, כאשר ה' שוכן בלב נפש, גם אם היא מוקפת באסונות, רדיפות או ניסיונות, שוכנת בתוכה שלווה עמוקה — שלום שהעולם לעולם לא יוכל להציע או לקחת. זוהי יציבות שאינה תלויה בנסיבות החיצוניות, אלא בנוכחות המתמדת של אלוהים השולט על כס הלב.

הבעיה הגדולה היא שלרבים אין את המקלט הפנימי הזה. הם מאפשרים לעולם לתפוס את המקום השייך לאלוהים בלבד, ולכן חיים בחוסר ביטחון, פגיעים ומלאי פחד. כאשר העולם שולט בלב, גם האיום הקטן ביותר הופך לרעידת אדמה. אך כאשר אלוהים שולט, אפילו הסערות החזקות ביותר אינן יכולות לזעזע את הנפש. נוכחות ה' בתוכנו אינה מתרחשת במקרה — היא מופעלת על ידי מעשה מודע ומעשי של ציות לרצונו שנגלה בכתובים.

ורצון זה נגלה בצורה ברורה: באמצעות התורה העוצמתית שנתן לנו אלוהים על ידי נביאיו ובאמצעות ישוע בבשורות. כאשר נפש מחליטה, בנחישות, להתעלם מקול האויב ולהתנגד ללחץ העולם כדי לציית למצוות ה', רוח הקודש מתחילה לשכון בה באופן ממשי וקבוע. אך זאת לעולם לא תתרחש אצל אלו, שגם אם מכירים את התורה, בוחרים להתעלם ממנה. נוכחות אלוהים שמורה לצייתנים. הם אלה שחווים את השלום האמיתי, את הכוח הפנימי ואת היציבות ששום דבר לא יכול לערער. -רוברט לייטון. עד מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי כאשר אתה שוכן במרכז הנפש, שום סערה אינה יכולה להחריבה. אתה הוא שמחזק את מה שהעולם מנסה להפיל. גם בתוך רדיפות, כאבים ואי-ודאות, נוכחותך בתוכי היא מקלט בלתי ניתן לזעזוע, שלום עמוק שאיש לא יוכל לגזול. תודה שאתה הר ציון שלי, בטוח, נצחי ויציב, כאשר כל השאר סביבי קורס.

אבי, היום אני מבקש שתיקח את מקומך על כס לבי. אינני רוצה עוד שהעולם ישלוט במחשבותיי או ברגשותיי. תן לי אומץ להתעלם מקול האויב, לעמוד בלחצי הדור הזה ולציית בנאמנות לתורתך העוצמתית. אני יודע שבמעשה מודע זה של כניעה לרצונך, רוח קודשך תבוא לשכון בי באופן ממשי ומחדש. חזק אותי כדי שלעולם לא אבחר להתעלם ממה שכבר גילית לי בבירור.

הו, אלוהים קדוש, אני סוגד ומשבח אותך כי אתה מעניק שלום שהעולם לעולם לא יוכל לתת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כחומה סביב נפשי, מגנה עלי מהתקפות הפחד והאי-ודאות. מצוותיך הן כשורשים עמוקים שמחזיקים אותי כאשר הכל רועד, מעניקים לי יציבות, כיוון ומנוחה בך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“צעדי האדם מוּנחים על ידי ה'; ואיך יבין האדם את דרכו?” (משלי כ:כד).

לעיתים קרובות אנו נגררים להתלונן על שגרת החיים, על פשטות תפקידנו בעולם, או על היעדר הזדמנויות גדולות או הכרה. אנו מרגישים כאילו מאמצינו מתבזבזים, כאילו השנים עוברות ללא מטרה. כאשר אנו מאמצים גישה כזו, בפועל אנו מכחישים את נוכחותו הדואגת של אב אוהב שמכוון כל צעד שלנו. זה כאילו שאנו אומרים שאלוהים שכח אותנו — כאילו שאנו יודעים טוב ממנו מהו סוג החיים האידיאלי עבורנו.

סוג כזה של מחשבה נולד בלב שעדיין לא נכנע לחלוטין לציות להוראות הבורא. כל עוד האדם דוחה את תורת ה' החזקה, הוא נשאר רחוק ממקור האור שלו, מה שמוביל בהכרח לעיוורון רוחני. ובתוך החשכה הפנימית הזו, לא משנה כמה נתאמץ — לעולם לא נדע בבירור לאן אנו הולכים. ללא אור הציות, החיים נראים מבלבלים, מתסכלים וחסרי כיוון. אך יש מוצא, והוא מתחיל בהחלטה: לציית.

כאשר אנו פונים בכנות אל מצוות ה', קורה דבר מה מפואר. החושך מפנה מקום לאור, הבלבול מפנה מקום לבהירות. אנו מתחילים לראות בעיני האמונה ומבינים שאלוהים מעולם לא עזב אותנו. הוא מדריך אותנו בחכמה, גם בדרכים הפשוטות והנסתרות. בראייה החדשה הזו אנו מוצאים שלום, שלווה וביטחון בכך שהטוב ביותר שמור לאלו שנשארים נאמנים. והיעד הסופי של המסע המואר על ידי הציות הוא מפואר: חיי נצח במשיח ישוע, שם הכל סוף סוף יקבל משמעות. -סטופפורד א. ברוק. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך כי גם כאשר ראייתי מוגבלת ולבי שוקע בתלונות שקטות, אתה נשאר נאמן ומכוון את צעדי באהבה. כמה פעמים ערערתי על שגרתי, התלוננתי על פשטות חיי או ייחלתי להכרה, ושכחתי שכל פרט נמצא בשליטתך.

אבי, היום אני מבקש ממך שתיתן לי לב נכנע, שיוותר על כל תלונה ויתבסס בציות להוראותיך הקדושות. שלא אלך עוד בחשכת אי-הציות, אלא אבחר ללכת באור תורתך החזקה. פקח את עיניי לראות בבירור את מה שכבר אתה עושה, גם כשאינני מבחין בכך. תן לי שלום לקבל את הדרכים הפשוטות וכוח להישאר נאמן, בידיעה שאתה מדריך בחכמה גם את הצעדים הנסתרים ביותר.

הו, אל עליון קדוש, אני עובד ומשבח אותך כי בציות הכל מתבהר ומקבל משמעות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כלפיד בוער בלילה, שמגלה את יפי דאגתך גם בעמקים השקטים ביותר. מצוותיך הן כמצפנים שמימיים שמכוונים אותי בדיוק אל הבטחת חיי הנצח, שם כל מאמץ יתוגמל וכל ספק, סוף סוף, יקבל מענה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ישקלו זאת החכמים ויתבוננו בטוב ה'” (תהילים ק"ז:מ"ג).

איזה עיקרון בלתי נראה עשוי לפעול, אפילו ברגעים הכאוטיים ביותר של הטבע, כך שהכול, בדרך כלשהי, מוביל ליופי? התשובה טמונה במהותו של אלוהים עצמו: הקדושה. יופיה של הקדושה הוא החוט הבלתי נראה השזור בכל הבריאה. אלוהינו הוא טהור, טוב ואוהב עד אין קץ, וכל מעשה ידיו נושא את חותם אופיו המושלם. אפילו הרעם האלים ביותר, הים הסוער ביותר או השמים העמוסים ביותר נושאים בתוכם יופי ייחודי — כי הכול בא ממנו ובידו מעוצב. כל הטבע, במגוון ובמורכבות שלו, הוא קנבס חי שבו יד הבורא השאירה סימנים גלויים מתפארתו.

מחשבה זו ממלאת את לבנו ביראה ובנחמה. הידיעה שקדושתו של אלוהים לא רק שולטת, אלא גם מייפה, משנה את הדרך בה אנו רואים את העולם. שום דבר אינו מחוץ לשליטה, שום דבר אינו באמת אקראי. כל פרט, אפילו בסביבות הצחיחות ביותר או במצבים האינטנסיביים ביותר, תורם ליצירת מופת אחת גדולה: גילוי היופי האלוהי. והדבר המופלא ביותר הוא שגם אנחנו, בני האדם, נבראנו כדי לשקף את אותו יופי כאשר אנו מתיישרים עם הבורא.

כאשר אנו בוחרים לציית לתורת אלוהים החזקה, מתרחש מיזוג בין הבורא לנברא. אהבת אלוהים, שלומו וקדושתו מתחילים לשכון בתוכנו. איחוד זה מביא אושר עמוק ומוצק כל כך, שהוא מעבר לנסיבות — זו הוודאות שהכול טוב וימשיך להיות טוב, כעת ולעד. היופי שאנו רואים בבריאה מתחיל, אם כן, להתגלות גם בנו. -ג'ורג' מקדונלד. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלי היקר, גם בסצנות הכאוטיות ביותר של הבריאה, קדושתך ממשיכה להיות העיקרון הבלתי נראה שמחזיק ומייפה את הכול. הרעם שמפחיד, הים השואג, השמים המחשיכים — הכול מגלה משהו ממך, כי הכול בא מידיך הטהורות והמושלמות. תודה שהשארת סימנים גלויים מתפארתך בכל פינה של הטבע, והפכת את מה שנראה כחוסר סדר לביטוי של יופי עמוק ומכוון.

אבי, היום אני מבקש שתעזור לי לראות את העולם בעיניים המעוצבות על ידי קדושתך. שאבחין, גם במצבים קשים או בסביבות הצחיחות ביותר של חיי, בפעולתך היפה והריבונית. ומעל הכול, אזכור כי נבראתי לשקף את אותו יופי באמצעות ציות כן לתורתך הנפלאה. שכל החלטה שלי תהיה השתקפות של אופייך וכל צעד ביטוי לנוכחותך בי.

הו, אל עליון קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי קדושתך לא רק שולטת ביקום, אלא גם מייפה את נשמתי כאשר אני נכנע לרצונך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כמו מכחול אלוהי שמעצב את חיי בקווים של אור, טוהר ותכלית. מצוותיך הן כמו צבעים שמימיים הצובעים את דרכי ביופי שיכול לבוא רק ממך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

כי אני סבור שסבלות הזמן הזה אינם שקולים אל מול התהילה שעתידה להיגלות בנו (רומים ח:18).

כל התנגדות לרצוננו, כל אי נוחות יומית, כל אכזבה קטנה – כל אלה יכולים להפוך לברכה אמיתית, אם תגובתנו מונחית על ידי אמונה. גם בעולם מלא אתגרים זה, אנו יכולים לחוות הצצה לשמים כאשר אנו בוחרים להגיב בענווה, בסבלנות ובביטחון באלוהים. מצב רוח רע של אחרים, מילים קשות, בעיות בריאות, הפתעות בלתי צפויות – כל אלה, אם יתקבלו בלב הפונה אל ה', יכולים להעמיק עוד יותר את השלום שהוא רוצה להעניק לנו.

הבעיה, אם כן, אינה בנסיבות עצמן, אלא באופן בו אנו רואים אותן. חוסר ראייה רוחנית הוא שמונע מאיתנו להבחין שגם המכשולים הם כלי רחמים של אלוהים. ועיוורון רוחני זה אינו מקרי – הוא תוצאה ישירה של אי ציות לחוקו העוצמתי של אלוהים. כאשר אנו דוחים את מצוות ה', אנו מתרחקים מן האור שנותן משמעות לדברים. אנו מאבדים את היכולת להבחין בין זמני לנצחי, בין שטחי לעמוק.

ראייה רוחנית אמיתית אפשרית רק כאשר יש קירבה עם הבורא. וקירבה זו אינה תוצאה של רגשות, אלא של ציות. רק מי שהחליט בנחישות ללכת בדרכי מצוותיו של אלוהים – גם אם זה מנוגד לנטייה הרווחת, גם אם זה עולה במחיר כלשהו – באמת מכיר את אלוהים. לציית זה לראות. לציית זה לחיות בבהירות, במטרה ובשלום. מחוץ לציות, הכל הופך למבולבל, כבד ומתסכל. אך בתוך רצון אלוהים, גם הקשיים הופכים לכלי תהילה. -אדוארד ב. פיוזי. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי אתה מגלה לי שגם אי הנוחות היומית והאכזבות יכולות להפוך לברכות כאשר אני בוחר להגיב נכון. תודה כי גם בניסיונות הקטנים אתה נוכח, מעצב את נשמתי ומעמיק בי את השלום שרק אתה יכול לתת.

אבי, היום אני מבקש ממך שתיתן לי ראייה רוחנית לראות מעבר לנסיבות. הצילני מן העיוורון הנובע מאי ציות והחזר אותי אל אור מצוותיך. למדני לקבל כל אתגר ככלי רחמיך, בידיעה שהכל פועל לטובת אוהביך ומצייתיך. שלא אברח מרצונך, אלא אתמיד בו באמונה ובמסירות, גם אם זה מנוגד למה שמקובל בעולם.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומשבח אותך כי בציות אני מתחיל לראות בבהירות ולחיות במטרה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. חוקך העוצמתי הוא כעדשה טהורה המאפשרת לי לראות את הבלתי נראה, להבין את הנצח ולמצוא שלום גם בתוך הכאב. מצוותיך הם כשלבים קדושים המעלים אותי מבלבול העולם הזה אל תהילת נוכחותך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״אשיר לה', כי גמל עלי״ (תהלים י״ג:ו׳).

בלב שמוסר את עצמו באמת לאלהים ומלא מנוכחותו, אין צורך לחפש אותו במקומות רחוקים או בחוויות יוצאות דופן. אין צורך לבקש אותו בשמים, במעמקי האדמה או בסימנים חיצוניים — כי הוא נמצא בכל מקום, בכל דבר, ומגלה את עצמו ללא הרף, רגע אחר רגע. אלהים הוא המציאות הגדולה של היקום, ונוכחותו מתגלה בעכשיו הנצחי — זרימה מתמדת שגם הנצח עצמו אינו יכול לכלות. כל רגע הוא הזדמנות חדשה להיפגש איתו, להכיר אותו יותר ולחוות את נוכחותו החיה והעכשווית.

אבל איך אפשר לחיות את המציאות הזו בבהירות, בלי בלבול או אשליות? המפתח פשוט ועמוק: להסתנכרן עם אלהים באמצעות ציות לתורתו הקדושה, הנצחית והחזקה. זו הגשר בין הנשמה לבורא. רבים משתוקקים ליחסים קרובים עם אלהים, אך מתעלמים ממצוותיו — וזו טעות קטלנית. אי אפשר ללכת עם אלהים כאשר מתנגדים למה שהוא עצמו קבע כהבעת רצונו. אי הציות סוגר את עיני הנשמה ומונע ממנה להבחין בנוכחות החיה של ה' ביום יום.

לעומת זאת, כאשר הנשמה מעזה לדחות את הנטייה הרגילה — שמעדיפה את הדרך הקלה של אי הציות — ופונה בכנות לציית לרצון אלהים, הכול משתנה. החיים הרוחניים פורחים. הקשר עם אלהים הופך מוחשי, חי וקבוע. הנשמה חווה מערכת יחסים עם הבורא שבעבר נראתה רחוקה או בלתי אפשרית. מה שהיה יבש הופך לפורה; מה שהיה חשוך מתמלא אור. הציות הוא הסוד — לא רק כדי לשמח את אלהים, אלא כדי לחיות איתו באמת. -תומס קוגסוול אפהם. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי אתה נוכח בכל מקום, בכל רגע, ואיני צריך לחפש אותך בחוויות גדולות או רחוקות. כאשר ליבי נמסר לך ומלא מנוכחותך, אני קולט שאתה תמיד כאן, מגלה את עצמך באופן חי, מתמיד ושקט.

אבי, היום אני מבקש ממך שתעזור לי לחיות את האמת הזו בבהירות ובנאמנות. שלא אפול לאשליה של רצון להיות קרוב אליך תוך התעלמות ממצוותיך. למד אותי ליישר את נשמתי עם תורתך הקדושה, הנצחית והחזקה, שהיא הגשר הבטוח בינינו. תן לי אומץ לדחות את הדרך הקלה של אי הציות וכוח לבחור, יום אחר יום, ברצונך. שהציות שלי יהיה כן, איתן ומלא אהבה.

הו, אל עליון קדוש, אני משתחווה לך ומשבח אותך כי כאשר אני מציית לך, הכול סביבי משתנה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כנהר של אור הזורם בנשמתי, מצמיח את מה שהיה יבש ומאיר את מה שהיה חשוך. מצוותיך הן כשלבים יציבים שמובילים אותי למערכת יחסים חיה, מתמדת ואמיתית איתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״לכן, אל תדאגו למחר, כי מחר ידאג לעצמו; די ליום רעתו״ (מתי ו:34).

נלמד לחיות במלואנו בהווה ולהתנגד לפיתוי לתת למחשבות לנדוד בחרדה אל העתיד. העתיד עדיין לא שייך לנו — ואולי לעולם לא יהיה שלנו. כאשר אנו מנסים להקדים את תכנית אלוהים, ולבנות אסטרטגיות למצבים שאולי לעולם לא יתרחשו, אנו מציבים את עצמנו על קרקע מסוכנת, יוצרים דאגות מיותרות ופותחים דלתות לפיתויים שלא היו צריכים להתקיים. אם משהו יבוא, אלוהים ייתן לנו את הכוח והאור הדרושים כדי להתמודד איתו ברגע הנכון — לא לפני, לא אחרי.

אז מדוע להעמיס על עצמנו קשיים שאולי לעולם לא יגיעו? מדוע לסבול היום בגלל מחר לא ודאי, במיוחד כאשר עדיין לא קיבלנו לא את הכוח ולא את ההכוונה להתמודד איתו? במקום זאת, עלינו למקד את תשומת ליבנו בהווה — בנאמנות היומיומית שלנו לכל מה שאלוהים כבר הורה לנו בבירור דרך הנביאים וישוע. תורת אלוהים החזקה ניצבת לפנינו, חיה ונגישה, כדי שנציית לה בענווה ובקביעות.

אם נהיה מיושרים עם התורה הקדושה והנצחית הזו, באמת אין לנו סיבה לחשוש ממה שעתיד לבוא. עתידו של ההולך עם אלוהים בטוח. אך למי שחי במרד גלוי נגד מצוות הבורא, העתיד הוא סיבה לדאגה מוצדקת. שלום וביטחון אינם בידיעה מה יקרה מחר — הם נמצאים בכך שהיום אנו בשלום עם אלוהים, מצייתים ברצינות לרצונו. זה מה שמציל אותנו מהפחד ומבטיח לנו תקווה. -מעובד מתוך פ' פֶנֶלוֹן. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי אתה מראה לי שההווה הוא הזמן היחיד שבו אני באמת יכול לשרת אותך. אינך קורא לי לשלוט במחר, אלא לחיות בנאמנות את היום, מתוך ביטחון שבזמן הנכון תיתן לי את הכוח והאור שאני צריך. תודה שאתה מזהיר אותי מפני הסכנה של מחשבה חרדה, שתמיד מדמיינת תרחישים עתידיים שאולי לעולם לא יהיו.

אבי, היום אני מבקש ממך לעזור לי לעמוד בפני הפיתוי לחיות שבוי בעתיד. תן לי לב קשוב לתורתך החזקה, נאמן בהחלטות הקטנות של היומיום. מי ייתן ומחשבותיי יתמקדו במה שכבר הורת לי דרך הנביאים וישוע, ושחיי יהיו שיקוף מתמיד של ציות זה. אל תיתן לי להישאב לדאגות שאינן שלי, אלא למד אותי לבטוח שאם משהו יבוא, אתה תהיה איתי ותחזיק בי.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי בך אני מוצא את השלום שמחר לא יכול לתת לי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כסלע איתן תחת רגליי, נותנת לי ביטחון גם כאשר העתיד אינו ודאי. מצוותיך הן כאור מתמיד שמדריך אותי היום ומכין את ליבי לכל מה שיבוא. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״התרוממו, שערים נצחיים, כדי שיבוא מלך הכבוד״ (תהילים כ״ד:ט׳).

עליך להבין שנפשך היא, מטבעה, מרכז קדוש — משכן שהוכן על ידי אלוהים, ממלכה פוטנציאלית שבה המלך עצמו חפץ לשכון. אך כדי שהריבון יוכל באמת לשבת על כס המלכות הזה, חיוני שתשמור על מרחב זה בקפדנות. נפשך צריכה להיות נקייה מאשמות שלא הוּדָוּוּ, שלווה מול הפחדים ויציבה בעת פיתויים וייסורים. ניקיון פנימי זה, שלום מתמיד זה, אינם באים מן העולם ואינם תוצאה של מאמצים אנושיים — הם באים ממשהו נעלה ועצמתי בהרבה.

ואיך נוכל להשיג שלום זה בעולם כה סוער, שבו האויב שולט בלבבות רבים? התשובה פשוטה יותר ממה שרבים חושבים, אף שהיא דורשת נאמנות: די להחליט לציית לתורת אלוהים העוצמתית. בה טמון סוד היציבות הרוחנית. יש כוח ממשי ופעיל במצוות ה׳ — כוח שממיר, מחזק ומגן. אך כוח זה נודע רק לאלה שממש משעבדים עצמם לרצון אלוהים בכנות ובעקביות.

דווקא בציות אנו מוצאים כל טוב שהבורא שמר לברואיו: שלום, הכוונה, נחמה, ביטחון, ומעל לכל — קִרבה עמו. לצערנו, רבים, המולכים שולל על ידי אשליות האויב, דוחים דרך זו ומפסידים את הברכות הנפלאות הכרוכות בציות. אך אתה יכול לבחור אחרת. תוכל להחליט כבר היום להפוך את נפשך למקום ראוי לנוכחות המלך, פשוט על ידי ציות לתורתו — איתנה, נצחית ומלאת חיים. -מעובד ממיגל מולינוס. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי גילית לי שנפשי היא מקום קדוש, שנברא להיות משכנך. אך כדי שזה יקרה, עלי לשמור על מרחב זה בקפדנות — לטהר את האשמות, להתמודד עם הפחדים באמונה ולהישאר יציב בפיתויים. תודה שאינך משאיר אותי לבד במשימה זו, אלא מעניק לי דרך ברורה ועצמתית כדי שנפשי תהיה ראויה לנוכחותך.

אבי, היום אני מבקש ממך שתטע בי רוח נאמנה ועקבית, שתחפוץ לציית לתורתך העוצמתית בכל ליבי. למדני לחפש את השלום האמיתי שנמצא רק בציות, ועזור לי לדחות את אשליות העולם הזה שמנסות להסיט את מבטי ממך. מי ייתן ונפשי תתחזק על ידי מצוותיך, תיטהר ברצונך ותיתמך בנוכחותך. תן לי אומץ ללכת בדרך זו בעקביות, גם כשקשה, והפוך את פנימי לכס ראוי למלך המלכים.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי יצרת את נפשי בתכלית וחשפת לי את סוד הקִרבה האמיתית אליך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כנהר חיים השוטף, מטהר וממלא את ליבי בשלום ובהכוונה. מצוותיך הן כחומות אור, השומרות על נפשי והופכות אותה ליציבה, בטוחה ומלאה בנוכחותך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.