הגורם העיקרי להצלה הוא לרצות את הבורא. אף יהודי או גוי לא יכנס לגן עדן אם אלוהים לא ירצה באותו אדם. אף אחד לא יצול רק מפני שהוא חושב, מדבר או שר דברים יפים על אלוהים וישו, בעוד שהוא מתעלם מחוקיו הנצחיים. עם זאת, כאשר הגוי מחליט לציית לבורא, בכל מחיר, הכל משתנה בינו לבין אלוהים. הגוי שמחפש את הישועה בישו חייב לעקוב אחר אותם חוקים שהאדון העניק ללאומה שהוא בחר לעצמו בברית נצחית. האב רואה את האמונה והאומץ של אותו גוי, גם מול אתגרים, שופך את אהבתו עליו, מחבר אותו לישראל ומוביל אותו לבן לסליחה וישועה. תוכנית הישועה הזו הגיונית מפני שהיא אמיתית. | “קיבלנו ממנו את כל מה שביקשנו מפני שציינו למצוותיו ועשינו את מה שמוצא חן בעיניו.” יוחנן א’ 3:22
בשום מקום בבשורות ישו לא אמר שהוא בא לעולם כדי שלא נצטרך לציית לחוקי אביו לשם הישועה. אף על פי שתורה זו מוטיפה בכנסיות רבות, היא לא באה ממשיח, אלא הייתה המצאה שנוצרה מיד לאחר שישו חזר לאב. לאחר שישו נתן את הפקודה לשליחים ללכת ולבשר את בשורתו לעולם, השטן בנה מספר תרמיות כדי להסיט את הגויים ממה שישו באמת לימד. מה שישו אמר הוא שהאב שולח אותנו לבן, והאב שולח רק את אלה שעוקבים אחר החוקים שהוא נתן לעם שהוא קידש לעצמו בברית נצחית. תוכנית הישועה הזו הגיונית, מפני שהיא האמת. | “גיליתי את שמך לאנשים שנתת לי מהעולם. הם היו שלך, ואתה נתת אותם לי; והם צייתו לדברך [הברית הישנה].” (יוחנן 17:6)
האב אינו שולח מורדים לבנו. להתמרד נגד אלוהים זה להתנגד ביודעין לחוקיו הקדושים והנצחיים. לוציפר ומלאכיו הנופלים התנגדו והפכו למורדים. אדם וחוה גם הם התנגדו ובחרו במורדות. אלו שבכנסייה מכירים את חוקי אלוהים, שניתנו לנביאיו בברית הישנה ולישו בבשורות, ועדיין בוחרים שלא לציית, נשארים במורדות נגד האדון עד שיחליטו לחפש ציות, גם אם יתעוררו מכשולים. לאלו, האדון מברך ושולח אותם לישו לברכות וישועה. | “איש לא יכול לבוא אלי אם לא יביא אותו האב, ששלח אותי; ואני אקים אותו ביום האחרון.” (יוחנן 6:44)
אם היה נכון שישוע שלח את בנו היחיד כדי לשחרר את האנשים מהחובה לציית לחוקיו ולהינצל רק באמונה, בוודאי שהיה מתנבא על כך בבירור. אך המציאות היא ההפך. בבשורות, אנו רואים שישוע, במקום לבטל את החוקים שניתנו לנו על ידי אלוהים בברית הישנה, הפך אותם לחמורים יותר: אנו מנאפים רק במבט, הורגים ברצון רע, וכאשר איננו סולחים לאחרים, לא נסלח. האמת היא שהדלת היא, למעשה, צרה. הישועה היא אישית. אף נפש לא תעלה בלי לחפש לעקוב אחר אותם חוקים שניתנו לישראל, חוקים שאותם ישוע ושליחיו עצמם עקבו. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה בחיים. | “מי יתן ויהיה לבם כזה תמיד ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי, כדי שיהיה טוב להם ולצאצאיהם לעולם!” דברים ה:כט
כל האירועים הקשורים לישועה שאמורים היו להתרחש לאחר מלאכי ניבאו בברית הישנה, כולל לידתו של המשיח, יוחנן המטביל, משימתו של המשיח ומותו התמים. אין שום נבואה המזכירה אדם כלשהו לאחר עלייתו של ישו, בתוך התנ“ך או מחוצה לו, המביא את הדוקטרינה של ”טובה שלא מגיעה”. עם זאת, מיליוני גויים חיים בניגוד גלוי לחוקי אלוהים, ועדיין מצפים לקבלתם בשמיים על בסיס הלימוד האנושי הזה. אף גוי לא יעלה בלי לחפש לעקוב אחר אותם חוקים שניתנו לישראל, חוקים שאותם ישו בעצמו ושליחיו עקבו אחריהם. אל תלך בעקבות הרוב מפני שהם רבים. ציית בעודך בחיים. | “כי לא יעשה אדוני יהוה דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.” עמוס ג:ז
הבסיס של היחסים עם אלוהים תמיד היה הציות לחוקיו. להתפלל, לצום ולקרוא את התנ“ך יש ערך משלהם, אך הם חסרי תועלת אם האדם לא מחפש, מעל הכל, לציית בכל כוחו לכל אחת מהחוקים הקדושים שאלוהים נתן לנו דרך הנביאים בברית הישנה ודרך ישו בבשורות. הגישה לכס המלכות של אלוהים נשארת חסומה כל עוד הנפש חיה בחוסר ציות גלוי. אך, כאשר הפרט מחליט לציית לכל חוק אלוהים, בכל מחיר, הוא זוכה בגישה לשקי-הכול, שינחה אותו וישלח אותו לישו לקבלת סליחה וישועה. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה חי. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיים אותם במדויק.” (תהילים 119:4)
הנחש זרע אחת משקריו הגדולים ביותר כאשר טען שאלוהים, ברצונו להציל את הגויים בכנסיות, כבר אינו דורש ציות לחוקיו, כפי שדרש בעבר. רבים קיבלו את הרעיון השגוי הזה שהאב הבין את הקושי לעקוב אחר חוקיו והחליט להקל על הגויים בשליחת בנו לעולם. הרעיון המטעה הזה אין לו בסיס בדברי ישו בבשורות. כל החוקים שאלוהים העניק לנו בברית הישנה הם נפלאים וקלים לעקוב אחריהם למי שאוהבים אותו באמת וחוששים ממנו. אלוהים אינו זקוק לאף אחד, במיוחד לא לאלו שמתעלמים בפומבי מחוקיו. מי שחי בתוך אשליה זו יגלה במרירות את האמת בשיפוט הסופי. | אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים… כי אם בתורת ה’ חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. תהילים 1:1-2
הדוקטרינה השגויה של “טובה שלא מגיעה” מרמזת שישוע מציל את מי שלא ראוי, כאילו הציוויים שלו ניתנו כדי להפר אותם. כלומר, מי שמפר לא ראוי להצלה, אך כאשר מחפשים הצלה ללא זכאות, אזי אלוהים מציל אותו. ישוע מעולם לא לימד שטות כזו. האמת היא שהשאלה של זכאות שייכת לאלוהים, שבוחן את הלבבות, ולא לנו. הגוי שמחפש הצלה בישוע חייב לעקוב אחר אותם חוקים שהאדון נתן ללאום שהוא בחר לעצמו בברית נצחית. האב רואה את האמונה והאומץ של הגוי הזה, למרות האתגרים. הוא שופך את אהבתו עליו, מחבר אותו לישראל ומוביל אותו לבן לסליחה והצלה. זהו התכנית ההצלה שמתקבלת על הדעת מפני שהיא אמיתית. | “ציווית את מצוותיך כדי שנקיים אותם בדיוק.” (תהילים 119:4)
כאשר ישו אומר שמי שמאמין בו ייוושע, הוא מתכוון להאמין שהוא שליחו של האב ולהאמין בכל מה שהוא לימד, הן במילים והן בדוגמה. מוקד תשומת הלב של ישו תמיד היה אביו. מזונו היה לעשות את רצון האב ולסיים את מלאכתו. משפחתו היו אלו שצייתו לאב. הגוי שאומר שהוא מאמין בישו, אך מפר ביודעין את חוקי אביו של ישו, אינו חלק ממשפחתו. הוא זר לישו, גם אם הוא מתעקש שהוא תלמיד. כל גוי יכול להיות חלק מעם הבחיר של אלוהים ולהצטרף למשפחתו של ישו, כל עוד הוא עוקב אחר אותם חוקים שהאדון נתן לישראל. | הגוי שיתחבר לבורא, כדי לשרת אותו, ובכך יהיה עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותם אביא להר קודשי. (ישעיהו נו:ו-ז)
אלוהים לא מעריך אותנו על בסיס מערכת ניקוד, שבה כל חוק שנציית לו מעניק לנו נקודות וכל חוק שמתעלמים ממנו גורם לנו לאבד נקודות, ובסוף, אם צברנו מספיק, אנו מאושרים. הבנה זו שגויה ואין לה בסיס בכתבים. אישורו של אלוהים מתרחש כאשר הנפש מחליטה, בכל כוחה, להיות נאמנה לכל החוקים שהלורד חשף באמצעות הנביאים ובנו. זה דורש נחישות גדולה לרצות את אלוהים וזה לא לחלשים, ולכן מעטים מקבלים החלטה זו. רק אלה המעטים מוצאים את השער הצר שאליו התייחס ישו. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה חי. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיים אותם במדויק.” (תהילים 119:4)
