משהו שמאשר שישוע בא מאלוהים הוא שהוא לעולם לא לימד דבר שהיה בניגוד למה שהאב כבר גילה באמצעות הנביאים בברית הישנה. אף חוק לא בוטל על ידו, גם אם היה קטן. להיפך, ישוע חיזק ותיקן את הטעויות של מנהיגי היהודים. האב והבן נשארו נאמנים ועקביים למה שלימדו מההתחלה. עם זאת, מיליונים בכנסיות מפרים בגלוי את חוקי אלוהים, ללא שמץ של תמיכה במילותיו של ישוע בארבעת הבשורות. הם נתנו ללבם להטות אותם לחטא וקיבלו בקלות דוקטרינות של בני אדם שהופיעו לאחר עלייתו של המשיח. האב לא שולח מורדים מוצהרים לבן. | “גיליתי את שמך לאנשים שנתת לי מהעולם. הם היו שלך, ואתה נתת אותם לי; והם צייתו למילתך [הברית הישנה].” (יוחנן 17:6)
לעולם לא נראה מנהיג מלמד שעלינו לעבור על חוקי אלוהים כדי להינצל. השטן רע, אך לא טיפש. ערמומיות הנחש טמונה בדיבור עם סתירה עדינה. מצד אחד, המנהיגים אומרים שחוקי אלוהים קדושים, צודקים וטובים, ומצטטים אפילו את התהילים. מהצד השני הם מגנים על הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה” ואומרים שציות לחוקי אלוהים לא יעזור בישועה. גרוע מכך, הם מלמדים שלהתעקש על כך פירושו ”לכפור בישוע” ושאדם כזה יורשע. ישוע לעולם לא לימד זאת ולא הרשה לאף אדם אחריו לדרוש דבר כזה. מה שישוע לימד הוא שאף אחד לא יבוא אליו אם האב לא ישלח אותו, והאב לעולם לא ישלח מורדים מוצהרים לבנו. | “איש לא יכול לבוא אלי אם לא יביא אותו האב, שהוא שלח אותי; ואני אקים אותו ביום האחרון.” (יוחנן 6:44)
אף לא נביא אחד מאלוהים בברית הישנה מזכיר משהו בנוגע לכך שהאדם ראוי או לא ראוי להינצל. גם ישו, באף אחד מארבעת הבשורות, לא אמר דבר על כך שמישהו ראוי להינצל. למרות זאת, רוב הכנסיות בונות את הוראותיהן סביב הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה”, ללא כל בסיס בנביאים או בדברי המשיח. זו המצאה אנושית, מושפעת מהאויב. אנשים מקבלים את ההוראה הזו מפני שהיא מציעה ביטחון כוזב, ומרמזת שהם יכולים להתעלם ממצוות אלוהים ועדיין לזכות בחיים נצחיים. אך זה לא יקרה. האב לא שולח את בנו למי שמכיר ובכל זאת מפר את חוקיו. | “ציווית את מצוותיך כדי שנקיים אותם בדיוק.” (תהילים 119:4)
המבחן של ציות שאנו, הגויים, עומדים בפניו קשה כמו זה שנתן אלוהים לישראל בדרכם לכנען. מתוך 600,000 גברים שחצו את ים סוף, מעטים הגיעו לסוף מאושרים. המבחן שלהם היה למען מולדת חומרית; שלנו הוא לחיים נצחיים, אך בשני המקרים, הקריטריון הוא ציות לציוויי אלוהים. ככל שיהיה משכנע, אין לנו לתת לשום טיעון להוביל אותנו לציית לחוקי אלוהים שנמסרו לנביאיו בברית הישנה. זהו המבחן שבצער רב, מיליוני נשמות בכנסיות נכשלו בו במשך מאות שנים. הם נפלו במלכודת הנחש ולכן לא נשלחים לישו לקבלת סליחה וישועה. האב לא שולח מורדים מוצהרים לבנו. | אלוהים, הוליך אותם בכל הדרך במדבר כדי להשפילם ולנסותם, כדי לדעת מה בלבם ובין אם תצייתו לציוויו או לא. דברים ח:ב
אין טיעון תקף המצדיק מישהו לחיות בצייתנות גלויה לחוקים שאלוהים העביר לנביאיו בברית הישנה. לומר שהטיעון מקראי לא עומד במבחן, כי ישוע, היחיד שיכול היה לעדכן אותנו על כל שינוי או ביטול בצווים של אביו, מעולם לא אמר זאת בארבעת הבשורות. הוא גם לא הזכיר שגברים יבואו אחריו עם הרשאה לשנות את חוקי האב. אין דרך לצדק את הצייתנות הזו. האמת היא שהאדם הוטעה על ידי שקרי הנחש, כמו חוה בגן. אף אחד לא יעלה בלי לנסות לעקוב אחר אותם חוקים שניתנו לישראל, חוקים שאותם ישוע ושליחיו עצמם עקבו אחריהם. | “גיליתי את שמך לאנשים שנתת לי מן העולם. הם היו שלך, ואתה נתת אותם לי; והם צייתו לדברך [הברית הישנה].” (יוחנן 17:6)
הנשמה לעולם לא תמצא שלום עם אלוהים כשהיא חיה בציות גלוי לפקודות שהוא נתן לנו דרך הנביאים בברית הישנה, אותן פקודות שישוע ושליחיו עקבו אחריהן בנאמנות. לנסות לדלג על האב ולחפש את הבן בחיפוש אחר שלום הוא חסר תועלת, כי ישוע הבהיר שלאף אחד אין אליו גישה בלי שהאב ישלח אותו. אדם יכול להתפתות על ידי הנחש ולהאמין, לזמן מה, שהוא מצא שלום בחוסר ציות, אבל בקרוב הוא יבין את המציאות, והבעיות יחזרו. האדון לעולם לא יסרב לשלום, ברכות וישועה לכל נשמה, אבל היא תצטרך להיכנע לו לחלוטין, בנאמנות מלאה לחוקיו. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק כי הם רבים. | “האדון מנחה באהבה בלתי נכשלת ובנאמנות את כל המקיימים את בריתו ומקיימים את דרישותיו.” תהלים 25:10
הציות הוא הכל לאלוהים. כולם בכנסייה יודעים זאת, וכששואלים אותם, הם יאמרו שציות הוא קריטי. אבל הרוב לא מצייתים, והמעטים שכן, מצייתים באופן חלקי. זה נובע משלוש סיבות עיקריות. ראשית, קל לעקוב אחר דחפי הלב, שברצונם להיות עצמאיים מאלוהים. שנית, קשה ללכת נגד זרם ההמון. ולבסוף, לציית באמונה לדרישות של אלוהים גורם לקונפליקטים ולהתנגדות חזקה בתוך המשפחה. זו הסיבה שברכות גדולות שמורות למעטים ש, למרות כל זה, החליטו לציית לכל החוקים שאלוהים העביר לנביאים בברית הישנה ולישו בבשורות. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיים אותם במדויק.” (תהילים 119:4)
התנ“ך מצהיר שהנחש היה החכם ביותר מבין היצורים בגן, ולא הטיפש ביותר. זה מודגם בבירור על ידי הדרך שבה השטן משכנע מיליונים לעבור על חוקי אלוהים, שנמסרו על ידי הנביאים, עם שקרים פשוטים וברורים, בדיוק כפי שעשה עם חוה. אף אחד מהטיעונים של שטן אינו מקבל תמיכה במילותיו של ישו, אך זה לא משנה, העם מקבל בשמחה את שקריו. ישו מעולם לא לימד שהמוות שלו יפטור אנשים מלעקוב אחר חוקי אביו, כפי שהעם מאמין. מה שהוא באמת לימד הוא שאף אחד לא יגיע לבן אם האב לא ישלח אותו, והאב לא שולח מורדים מוצהרים לישו; הוא שולח את אלה שמחפשים לעקוב אחר חוקיו, שנמסרו לישראל, חוקים שאותם ישו ושליחיו עצמם עקבו אחריהם. | “מסיבה זו אמרתי לכם שרק מי שמובא על ידי האב יכול לבוא אלי.” יוחנן 6:65
אחד היתרונות הגדולים ביותר בציות לחוקי האלוהים הוא המחסום הרוחני שהאל מציב סביב מי שמציית לו. כל עוד האדם נשאר בדרך הציות לכל החוקים שניתנו לנביאים ולישו, הוא נמצא תחת ההגנה האלוהית, רחוק מההונאות של הנחש. לעומת זאת, מי שמסרב לציית, בכל סיבה שהיא, אין לו את ההגנה הזו, והשטן יכול להיכנס חופשי לחייו. אלוהים עדיין יכול להגן עליו כבורא, אך לא כאב. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה בחיים. | “מי יתן והיה לבם זה תמיד ליראה אותי ולציית לכל מצוותי. כך היה טוב להם ולצאצאיהם לעולם!” דברים ה:כט
הדרך היחידה להגיע לישו היא דרך אביו של ישו, והדרך היחידה להגיע לאב היא להתאחד עם העם שהוא בחר לעצמו בברית נצחית. בין אם אנו אוהבים זאת ובין אם לא, אלוהים לא בחר בעמים רבים, אלא רק באחד: ישראל. זו הדרך היחידה והאמיתית התהליך האלוהי להשיג את הישועה, כי כפי שישו הבהיר, הישועה באה מהיהודים. לנסות לעקוף את התהליך שהאב קבע כדי לקבל גישה לבן הוא חסר תועלת. הישועה היא אישית. אף גוי לא יעלה בלי לנסות לעקוב אחר אותן חוקים שניתנו לישראל, חוקים שאותם ישו ושליחיו עצמם עקבו אחריהם. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה חי. | הגוי שיתאחד עם ה’, כדי לשרת אותו, ובדרך זו יהיה עבדו… ושישמור בקפדנות בבריתי, גם אותם אביא אל הרי הקודש. (ישעיהו 56:6-7)
