יהוה הוא אלוהים שסולח ושוכח את העוונות של אלו שמתחרטים. להתחרט זה להכיר בטעות ולעשות הכל כדי לא לחזור עליה. מלכי ישראל הם דוגמה לכך, כי אלוהים סלח אפילו למושחתים ביותר כשהם הודו בחטאיהם. עם זאת, מיליונים בכנסיות חיים בניגוד גלוי לחוקי אלוהים שנגלו בברית הישנה ועל ידי ישוע בבשורות. הם לא מודים בשום טעות ולא רואים סיבה להתחרט. למרות זאת, הם מאמינים שיקבלו בנשיקות וחיבוקים בשמיים. עולם האשליה הזה הוא תוצאה של מאות שנים של שטיפת מוח שנגרמה על ידי הדוקטרינה השגויה של “טובה שלא מגיעה”. האב לא שולח את המורדים לבנו. | “את מצוותיך ציווית כדי שנקיים אותם בדיוק.” (תהילים 119:4)
אלוהים לא מקבל תחליפים. הוא נהנה מאלה שעושים בדיוק את מה שהוא מבקש ודוחה את אלה שמכירים את דרישותיו, אך עושים משהו שונה. ההוכחה הראשונה לכלל זה הייתה עם הבל וקין. קין לא הציע משהו רע לאלוהים; במחשבתו, פירות האדמה נראו הצעה טובה. עם זאת, אלוהים דחה זאת מפני שלא היה זה מה שהוא ביקש. אלוהים העביר לנו את חוקיו באמצעות הנביאים של הברית הישנה ושל ישו בבשורות כדי שיישמרו בדיוק כפי שהועברו. רק אלה שמוכנים לעקוב אחר מה שאלוהים ציווה עלינו, כפי שנאמר, מוצאים חן בעיני האב ונשלחים לבן לסליחה וישועה. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיים אותם במדויק.” (תהילים 119:4)
ישעיהו היה הגדול שבנביאי המשיח של הברית הישנה. הוא תיאר בפרטי פרטים את משימתו של המשיח, שיבוא כ-700 שנה לאחר כתביו. היה ברור שישוע יישא על עצמו את חטאיהם של אלו שזעקו לאלוהי ישראל לשחרור וישועה. בשום שלב לא אמר ישעיהו שהמשיח ימות כדי שאנשים לא יצטרכו לעקוב אחר חוקי אלוהים. הרעיון הפנטסטי הזה הוא חלק מהדוקטרינה השגויה של “טובה שלא מגיעה”, שאותה מקבלים בשמחה מיליונים בכנסיות. האמת היא שכדי להינצל, הגוי צריך להישלח לבן על ידי האב, והאב לעולם לא ישלח מישהו שמכיר את החוקים שהוא העניק לנו על ידי נביאיו, אך מפר אותם בחוצפה. | “כי לא יעשה אדוני ה’ דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.” עמוס ג:ז
רבים בכנסייה מאמינים בטעות כי חוקי האלוהים שיש לציית להם תלויים ברצון ובנסיבות של כל אדם. הם הורו שמאלוהים מבין את מצבו של כל אחד ומקבל את מעשי הציות שאדם בוחר לעשות, כל עוד הם מלב. “אלוהים” הזה (באותיות קטנות) הוא המצאה, מוצר של הדוקטרינה השגויה של ”טובה שלא מגיעה”, שאותה כולם אוהבים. מה שישוע באמת לימד הוא שהאב הוא זה ששולח אותנו לבנו, והאב שולח רק את אלה שעוקבים אחר החוקים שנתן לעם שהפריד לעצמו בברית נצחית. אלוהים צופה בציות שלנו וכשהוא רואה את נאמנותנו, הוא מחבר אותנו לישראל ומוסר אותנו לישוע. | “כל אשר יתן לי האב, יבוא אלי; ואת הבא אלי, לא אגרש החוצה.” (יוחנן 6:37)
התוכנית האמיתית של הישועה, שהיא בהסכמה מלאה עם מה שאלוהים גילה על ידי נביאי הברית הישנה ועל ידי ישו בבשורות, היא פשוטה וישירה: חפש להיות נאמן לחוקי האב, והוא ישלח אותך לבן לסליחת החטאים. לעומת זאת, התוכנית של הישועה המבוססת על הדוקטרינה השגויה של “טובה שלא מגיעה” אינה מצליחה לפתור את הקשיים והסתירות, גם אם הייתה מפורטת באלף ספרים. עם זאת, הדוקטרינה הזו אהובה על כולם, מכיוון שהיא מציעה את האשליה שאפשר ליהנות מעונגות העולם הזה ועדיין להתקבל בשמיים עם חיוכים וחיבוקים. הישועה היא אישית. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה בחיים. | “איש לא יכול לבוא אלי אם לא יביא אותו האב, ששלח אותי; ואני אקים אותו ביום האחרון.” (יוחנן 6:44)
בשום מקום בכתבים אין אנו קוראים על ברית נאמנות שעשה אלוהים עם הגויים; אין הבטחות לעתיד לבוא של ברכות, שחרור או ישועה לעמים הגויים. הברית הנצחית היחידה בכתבים נעשתה עם אברהם ועמו, ונחתמה בסימן של מילה. הרעיון שישוע ייסד דת לגויים, עם דוקטרינות חדשות, מסורות וללא חוקי ישראל, אין לו כל תמיכה במילותיו של המשיח. אל תיפול בטעות הזו. הגוי שמחפש ישועה חייב לעקוב אחר אותם חוקים שהאב נתן לעם הנבחר לכבודו ולתהילתו. האב רואה את אמונתו ואת אומץ ליבו, למרות המכשולים, מחבר אותו לישראל ומוביל אותו לישוע. זהו התכנית הישועה שמתקבלת על הדעת, מפני שהיא אמיתית. | הגוי שיתחבר אל ה’ לשרת אותו, ובכך יהיה עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותו אביא אל הר קודשי. (ישעיהו נו:ו-ז)
רבים אינם יודעים שבין אברהם לישוע היה מרווח של כאלפיים שנה, אותו הפרק זמן שבין ישוע וההווה. התרחשו שינויים חברתיים רבים לאורך הזמן בין היום שבו אלוהים קבע את הברית עם אברהם ועד לכריסטוס, אך למרות זאת, ישוע, בני משפחתו, חבריו ושליחיו נשארו נאמנים לחוקים שהאב העניק לעמו. באף אחד מהבשורות ישוע לא לימד שהגויים שיאמינו בו ייוושעו בלי לעקוב אחר אותם חוקים שהוא ושליחיו עקבו אחריהם, וגם לא ניבא שמישהו יבוא אחריו ללמד תוכנית ישועה ללא חוקי אביו. אל תלך אחרי הרוב מפני שהם רבים. ציית לחוקי אלוהים כל עוד אתה חי. | “אשרי השומעים את דבר אלוהים [ברית הישנה] ומקיימים אותו.” לוקאס 11:28
אחת הסיבות הגדולות ביותר שתביא מיליוני גויים לאגם האש היא הדחף הכמעט אירציונלי להאמין שההמון צודק. הישועה היא אישית, וזהו ברכה, כי אם היא הייתה קולקטיבית, אף אחד לא היה עולה, כיוון שרובם מתרחקים מהדרך הצרה המובילה לשער הישועה. נדיר למצוא, בתוך הכנסייה, נשמה שרוצה לרצות את אלוהים עד כדי ציות לחוקים שהוא בבירור ציווה עלינו. שוב, הישועה היא אישית. אף גוי לא יעלה בלי לחפש לעקוב אחר אותם חוקים שניתנו לישראל, חוקים שאותם ישו בעצמו ושליחיו עקבו אחריהם. אל תלך אחרי הרוב רק כי הם רבים. ציית כל עוד אתה חי. | הגוי שיתחבר אל ה’, כדי לשרת אותו, ויהיה בדרך זו עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותו אביא אל הרי הקודש. (ישעיהו 56:6-7)
טעות קטלנית בין הגויים היא לחשוב שישו נגיש לכל אחד בלי לעבור קודם את אישורו של אביו של ישו. כאשר גוי מביע את הרצון לקבל סליחה, ברכות וישועה, אלוהים בודק את ליבו של אותו אדם כדי לבדוק אם הרצון אמיתי. אותו גוי עובר אז את מבחן הציות לחוקים שניתנו לעם שאלוהים בחר לעצמו בברית נצחית. אם הוא מאושר, האב משלב אותו בישראל, מברך אותו ושולח אותו לבנו. תוכנית הישועה הזו הגיונית מפני שהיא האמת. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה חי. | “מסיבה זו אמרתי לכם שרק מי שמובא על ידי האב יכול לבוא אלי.” יוחנן 6:65
מוקד תשומת הלב של אלוהים האב ושל ישו תמיד היה ישראל, האומה שאלוהים הפריד לכבודו ולתהילתו. כל ההבטחות לברכות היו מיועדות לישראל. הפעמים הבודדות שבהן אלוהים בירך עמים אחרים היו כשכר על כך שעזרו לישראל, כמו שקרה עם המיילדות במצרים. להכחיש זאת זה להכחיש את העובדות שנחשפו בבירור בברית הישנה ובדברי ישו בבשורות. כל גוי יכול להצטרף לישראל ולהתברך מאלוהים, כל עוד הוא מקיים את אותן החוקים שבני ישראל קיבלו מהאדון. האב רואה את האמונה והאומץ של הגוי הזה, למרות הקשיים. הוא שופך את אהבתו עליו, מצרף אותו לישראל ומוביל אותו לבנו לקבלת סליחה וישועה. זהו תכנית הישועה שמתקבלת על הדעת מפני שהיא אמיתית. | “כשם שחוקי השמש, הירח והכוכבים אינם משתנים, כך גם צאצאי ישראל לעולם לא יפסיקו להיות האומה לפני אלוהים לעולמי עד.” ירמיהו 31:35-37
