אם הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה” הייתה נכונה, אף מצווה של אלוהים לא הייתה הגיונית: מדוע אלוהים היה דורש משהו מאיתנו אם, בעיניו, הציות לא משנה כלל? ההוראה הזו, הנפוצה בכנסיות, אין לה בסיס בברית הישנה, ובוודאי שלא במילותיו של ישו בבשורות. הזכאות היא משהו שאלוהים מחליט, מפני שהוא בוחן את הלבבות ויודע את המניע של כל אחד. עלינו לשאוף לציית לכל חוקי אלוהים. אם נעשה זאת במסירות, האדון יראה את מאמצינו, יברך אותנו ויוביל אותנו אל ישו לסליחה וישועה. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית לחוקי האדון כל עוד אתה חי. | “אל תוסיפו ואל תגרעו דבר מן המצוות שאני נותן לכם. פשוט צייתו למצוות האדון, אלוהיכם.” (דברים 4:2)
הראוי הוא משהו ששייך לבורא להחליט. אלוהים שפט שנח ראוי להינצל מהמבול, שחנוך ואליהו יילקחו לשמיים בלי לעבור את המוות, ושמשה לא צריך לחכות למשפט הסופי. הוא חשב שדוד ראוי לכס המלכות של שאול ושמרים ראויה להיות אמו של המשיח. הדוקטרינה שלפיה אף אחד לא ראוי לכלום מאלוהים היא המצאה אנושית, שהושפעה מהנחש. לאנשים מוצאת חן המשפט הזה כי הוא נראה כמו הפגנת צניעות, אך למעשה, הם נמנעים מלציית לחוקי אלוהים, שיהודים וגויים כאחד נקראו לקיים. האב לא שולח את הלא-צייתנים לבנו. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיימם במדויק.” (תהילים 119:4)
לטעון שכל בן אנוש, בתוך או מחוץ לתנ“ך, יש לו סמכות לשנות או לבטל את חוקי אלוהים מהברית הישנה, זו חוצפה לשלטון האלוהי. מי שמאמין בטעות זו דוחה את בלתי המשתנה של קול אלוהים. אף יצור לא יש לו סמכות כזו, אלא אם כן ניתנה לו במפורש על ידי אלוהים. אך בשום מקום בברית הישנה או בבשורות אין אנו מוצאים נבואות המכריזות על אנשים עם סמכות זו לאחר המשיח. בענייני ישועה, עלינו להיות נאמנים רק למה שאלוהים גילה לנו לפני ישו ועל ידי ישו עצמו, כדי שלא נתעה על ידי הנחש. הישועה היא אישית. ציית לחוק אלוהים כל עוד אתה חי. | “לא תוסיפו ולא תגרעו דבר מן הדברים אשר אני מצווה אתכם, שמור את מצוות ה’ אלוהיכם.” (דברים ד:ב)
לאחר עדן, ההצלחה הגדולה ביותר של הנחש הייתה ליצור דת עצמאית עבור הגויים, להפריד אותם מהדת של ישו ושל אבותיו, שמתמשכת עד אברהם. אין בדבריו של ישו שום רמז לכך שהגויים צריכים להיות בעלי דת משלהם, עם הדוקטרינות והמסורות שלהם, ובעיקר, ללא הצורך לציית לחוקיו של אביו לשם הישועה. השטן הגיע למטרתו, כי כמעט אף אחד לא מציית לחוקי אלוהים. זו אולי ההזדמנות האחרונה להפוך את הסיפור הטרגי הזה, לפחות בחייך. הגוי שרוצה להינצל חייב לעקוב אחר אותם חוקים שהאב נתן לעם הנבחר לכבודו ולתהילתו. האב רואה את האמונה והאומץ של הגוי הזה ומוביל אותו לבן לסליחה וישועה. | הגוי שיתחבר לבורא, לשרת אותו, ויהיה בדרך זו עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותם אביא להרי הקודש שלי. (ישעיהו 56:6-7)
מיליוני גויים טוענים שהם עוקבים אחרי ישו, אך כאשר שואלים אותם, כמעט אף אחד מהם לא מזדהה כחלק מישראל, אלא כחלק מדת אחרת. הבעיה היא שבשום בשורה, ישו לא קרא לגויים להקים דת חדשה, נפרדת מדת אבותיו. הרעיון של דת מחוץ לישראל הוא ממקור אנושי, שהחל מיד לאחר שישו חזר לאביו. הגוי שרוצה להינצל צריך לעקוב אחרי אותן חוקים שהאב נתן לעם הנבחר לכבודו ולתהילתו. אלה החוקים שאותם ישו עצמו ואפוסטליו עקבו אחריהם. כאשר אנו מצייתים, האב רואה את אמונתנו ואומץ לבנו, מחבר אותנו לישראל ומוביל אותנו לישו. תוכנית הישועה הזו הגיונית, מפני שהיא האמיתית. | הגוי שיתחבר אל ה’, לשרת אותו, ויהיה בדרך זו עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותו אביא אל הרי הקודש. (ישעיהו 56:6-7)
אחד ההיבטים ההרסניים ביותר של הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה” הוא הרעיון שאף אחד לא יכול לתרום להצלתו ולכן אין צורך לציית לחוקים שנתן אלוהים בברית הישנה. ההוראה הזו אין לה בסיס במילותיו של ישו והיא מובילה מיליוני גויים בכנסיות לטעות חמורה של לחיות בניגוד גלוי לחוקי אלוהים. האדון היה ברור כשהעביר את חוקיו: הם ליהודים ולגויים. אין הצלה בניגוד. ההצלה מגיעה כאשר האב שולח את הנשמות לבן לסליחת החטאים, אך הוא לעולם לא ישלח את אלה שמכירים את חוקו, אך בוחרים בכוונה לא לעקוב אחריו. ציית כל עוד אתה חי! | “הקהילה תהיה באותם חוקים, שיחולו גם עליכם וגם על הגוי החי איתכם; זהו צו חוקי לעולם.” (במדבר 15:15)
התוכנית להצלה שהם מלמדים אותנו, הגויים, היא יצירה אנושית. היא לא תואמת כלל לברית הישנה, ובוודאי שלא למילים של ישו בבשורות, ולכן היא שקרית מראשיתה ועד סופה. בשום שלב לא לימדו הנביאים או ישו שעבירה על החוקים שאלוהים נתן לישראל לא משפיעה על הסליחה וההצלה. הגויים שרוצים להציל את עצמם על ידי ישו צריכים לעקוב אחר אותם חוקים שהאב נתן לעם שהופרד על ידי אלוהים בברית נצחית, שישו היה חלק ממנה. האב רואה את אמונתנו ואומץ ליבנו, למרות ההתנגדות הגדולה. הוא אז מחבר אותנו לישראל ושולח אותנו לבנו. זו התוכנית להצלה שיש בה היגיון מפני שהיא אמיתית. | “זו רצון האלוהים: שאני לא אאבד אף אחד ממי שנתן לי, אלא שאקים אותם ביום האחרון.” (יוחנן 6:39)
ישוע טען שהוא דיבר רק את מה שאביו ציווה לו לדבר – לא יותר ולא פחות. ואם ישוע, שהוא אחד עם האב, לא העז ללמד משהו שונה, מאיפה הגיעה הרעיון שבאיגרות, השליחים קיבלו רשות ליצור תוכנית ישועה לעמים שכוללת אפילו ביטול חוקי אלוהים? משהו ברמה הזו היה צריך מעברים רבים ומפורטים בברית הישנה ובדברי ישוע כדי להוכיח שזה בא מאלוהים! אבל אין! מי שרוצה להמשיך בשגיאה הקטלנית הזו שימשיך, אבל האמת המצילה היא להאמין ולציית: להאמין שישוע הוא המשיח של ישראל ולציית לחוקים שאלוהים נתן לישראל, חוקים שאותם ישוע עצמו וכל השליחים עקבו אחריהם. | “הדבר שאני מטיף, זה ישפוט אותו ביום האחרון. כי לא דיברתי מעצמי; אלא האב, ששלח אותי, הוא נתן לי צו כיצד לדבר ומה לומר.” יוחנן 12:48-49
כיוצר, אלוהים דואג לכל האנושות, אך כאב, הוא דואג רק לישראל, העם שבחר לעצמו בברית נצחית. הגוי שמחפש גאולה וברכות מחוץ לישראל מבקש כמי שאינו חלק מהעם של אלוהים, ולכן תפילותיו נענות לעיתים רחוקות. הבשורה הטובה היא שכל גוי יכול להצטרף לישראל ולהתברך מאלוהים, כל עוד הוא עוקב אחר אותן החוקים שנתן האדון לישראל, חוקים שכל השליחים עקבו אחריהם. האב רואה את האמונה והאומץ של הגוי הזה, למרות הקשיים. הוא שופך את אהבתו עליו, מצרף אותו לישראל ומוביל אותו לבנו לסליחה וישועה. זהו התכנית של הישועה שמתקבל על הדעת מפני שהיא אמיתית. | הגוי שיתחבר לאדון, לשרת אותו, ויהיה בדרך זו עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותו אביא להרי הקודש. (ישעיהו 56:6-7)
רבים בכנסייה אוהבים את הרעיון של לקיים קשר אינטימי עם אלוהים, לשמוע את קולו בבירור, להיות מונחים על ידו, לקבל את ברכותיו ובסוף לעלות עם ישו. אלו הם רצונות נפלאים, אך הם מאמינים שהם יכולים להשיג את כל זה בלי לציית לחוקים שאלוהים נתן לעמו כדי שיעקבו אחריהם. לצערנו, הדברים לא פועלים כך. כל עוד מישהו לא מחפש לציית בנאמנות לכל חוקי האדון בברית הישנה, אלוהים לא שולח אותו לבנו, מפני שהוא לא רואה בו חלק מעמו. כל השליחים ותלמידיו של ישו היו נאמנים לחוקי אלוהים, ואנחנו, הגויים, לא עליונים ולא נחותים מהם. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. ציית לחוק של אלוהים! | “האדון מנחה באהבה בלתי נכשלת ובקביעות את כל השומרים את בריתו ומצייתים לדרישותיו.” תהלים 25:10
