אם יש משהו ברור לגבי אלוהים, זה שהוראותיו אינן מיסטיות או חידתיות, אלא תמיד מעשיות, הכרוכות בפעולות פיזיות. גם כאשר יש סמליות, אלוהים מכניס אלמנטים פיזיים לתהליך. מערכת הקרבנות, למשל, הייתה מלאה בסמליות, אך הדקירה של בעל החיים והשפכת הדם היו פעולות אמיתיות, בעולם הפיזי. רבים בכנסיות אוהבים ליישם סמליות לחוקי אלוהים מטעמי נוחות, כי בתוך תוכם הם לא רוצים לציית. האמת, עם זאת, היא שכל עוד איננו עוקבים אחר כל חוקי אלוהים בדיוק כפי שמסר לנו בברית הישנה, איננו מוצאים חן בעיני האב. והאב שולח לבן רק את אלה שמוצאים חן בעיניו. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיים אותם בדיוק.” (תהילים 119:4)
הבשורה של המשיח מביאה לנו, הגויים, גם בשורה רעה וגם בשורה טובה. הבשורה הרעה היא שישוע הבהיר שהוא בא רק לעמו, לאומת ישראל, שהופרדה על ידי אלוהים בברית נצחית ונחתמה בברית המילה. הבשורה הטובה היא שכל אדם, בכל מקום בעולם, יכול להצטרף לישראל ולהגיע לישוע ללא הגבלה. כדי להצטרף לישראל, די לנו לעקוב אחר אותן חוקים שהאב נתן לאומה שישוע שייך אליה. האב צופה בנו את אמונתנו ואומץ ליבנו, אפילו מול אתגרים גדולים, ומוביל אותנו לבן. זהו התוכנית של הישועה שמתקבל על הדעת כי היא האמיתית. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. | “ישוע שלח את השנים עשר עם ההוראות הבאות: אל תלכו אל הגויים ואל תלכו אל השומרונים; אלא אל הצאן האבודות של עם ישראל.” מתי 10:5–6
אלוהים דואג לכל האנושות, אך רק אלו ששייכים לעם שהוא הפריד בברית נצחית מקבלים את הטיפול המיוחד שלו כאב. אלו מבחוץ מקבלים את הטיפול של אלוהים כבורא, בעוד שבפנים מטופלים כילדים. רבים מן הגויים בכנסיות רואים בעצמם את עם אלוהים רק משום שהם משתמשים בשם אלוהים וישו בתפילות ובשירים, אך זה לא מקראי. הגוי שרוצה להשתייך לעם אלוהים חייב לעקוב אחר אותן החוקים שהאב נתן לישראל, העם האמיתי של אלוהים. האדון צופה באמונה ובאומץ של הגוי הזה, שופך את אהבתו עליו, מחבר אותו לישראל ומוביל אותו לבן לסליחה, ברכות וישועה. תוכנית הישועה הזו הגיונית מפני שהיא אמיתית. | “האדון מנחה באהבה בלתי נכשלת ובנאמנות את כל השומרים את בריתו ומקיימים את דרישותיו.” תהילים 25:10
הגוי המתפלל בלי לציית לחוקי אלוהים מתפלל כמו מישהו מבחוץ, וזו הסיבה לכך שהתפילות שלו כמעט לעולם לא מתקבלות. תרחיש מדכא זה יכול להשתנות בקלות אם הוא יתאמץ, יפסיק לעקוב אחרי הרוב ויתחיל לחיות כפי שחיו השליחים ותלמידי ישו: בציות מלא לחוקים שאלוהים נתן לנו בברית הישנה. ישו היה ברור כשהוא אמר שמשפחתו האמיתית הם אלה שצייתו לאב, ולכן טבעי שמי שמקבלים יחס מיוחד מהאדון. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה חי. | “קיבלנו ממנו את כל מה שביקשנו מפני שציינו למצוותיו ועשינו את מה שמוצא חן בעיניו.” יוחנן א’ 3:22
בכל פעם שישו מתייחס לכתובים, הוא מדבר על הברית הישנה, ולא על כתבים שיתגלו לאחר שובו אל האב. התוכנית האמיתית של הישועה לגויים גם מבוססת על הברית הישנה ועל דברי ישו בבשורות. אם אלוהים היה שולח הוראות ישועה באמצעות מישהו לאחר המשיח, הוא היה מזהיר אותנו באמצעות הנביאים ובנו, אך אין נבואה על שליחת אדם אחר לאחר המשיח. עלינו להקשיב רק לישו, ששלח אותנו האב לבנו, והאב שולח רק את אלה שעוקבים אחר החוקים שניתנו לישראל, אותם חוקים שישו ושליחיו עקבו אחריהם. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. | “כל אשר יתן לי האב, יבוא אלי; ומי שיבוא אלי, לא אדחה אותו בשום אופן.” (יוחנן 6:37)
לטעון שהחוק של אלוהים בלתי אפשרי לעמוד בו זה להאשים את האדון בחוסר צדק ובמרמה, כאילו הוא דורש משהו שהוא יודע שאף אחד לא יכול לתת. המציאות היא שכל החוקים של האדון ניתנים לעמידה בהם, ויש לעמוד בהם, אם אנו רוצים להיות מועברים לישוע לשם סליחה וישועה. היחידות חוקים שאין צורך לציית להם הם אלו שמעבר להישג ידנו, כמו אלו הקשורים למקדש, שנהרס בשנת 70 לספירה. אף גוי לא יובא לשמיים בלי לנסות לעקוב אחר אותם חוקים שישוע ושליחיו עקבו אחריהם. אין דרך אחרת. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהוא רב. ציית כל עוד יש חיים. | “איש לא יכול לבוא אלי אם לא יביא אותו האב, ששלח אותי; ואני אקים אותו ביום האחרון.” (יוחנן 6:44)
הביטוי הקדוש “כך אמר ה’” מופיע רק בברית הישנה והוא מצביע על הכרזה ישירה של אלוהים. כאשר נביא השתמש במילים אלו, שרר שקט כדי לשמוע מה יש לאלוהים עצמו לומר. באיגרות, הביטוי הזה מעולם לא נעשה שימוש בו, מכיוון שהשליחים כתבו רק מכתבים המכילים הנחיות, ולא צווים של אלוהים. הם לא קיבלו את אותו רמה של התגלות כמו הנביאים. זה מראה שאלוהים לא שינה את חוקיו ולא התקין תוכנית חדשה של ישועה דרך השליחים, כפי שרבים מתומכי הדוקטרינה של ”טובה שלא מגיעה” מאמינים. הישועה היא אישית. אף גוי לא יעלה בלי לחפש לעקוב אחר אותן חוקים שניתנו לישראל, חוקים שאותם ישו עצמו ושליחיו עקבו אחריהם. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. | הגוי שיתחבר אל ה’, כדי לשרת אותו, ובדרך זו יהיה עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותו אביא אל הרי הקודש. (ישעיהו נו:ו-ז)
מעטות הן הנפשות המוכנות לציית לכל החוקים שאלוהים העניק לנו באמצעות הנביאים בברית הישנה ושל ישו בבשורות. ומעטות הן המוצאות את השער הצר המוביל לחיים נצחיים. כאשר ישו חזר לאב, השטן השראה מנהיגים ליצור תוכנית ישועה לעמים שאותה ישו מעולם לא לימד. על בסיס התוכנית הזו הכוזבת, מיליוני עמים מאמינים שהם ייוושעו, אף על פי שהם חיים בחוסר ציות גלוי. העם שבאמת רוצה להינצל על ידי המשיח חייב לעקוב אחר אותם חוקים שהאב העניק לעם הנבחר. האב רואה את האמונה והאומץ של העם הזה, למרות הקשיים, שופך את אהבתו עליו, מחבר אותו לישראל ומוביל אותו לבן לסליחה וישועה. | העם שיתחבר לבורא, כדי לשרת אותו, ובכך יהיה עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותם אביא להרי הקודש. (ישעיהו 56:6-7)
המשימה שניתנה לשליחים במכתבים הייתה להדריך את היהודים כיצד ישוע, באמצעות סימנים ופלאות, הוכיח שהוא המשיח המובטח בברית הישנה, ולהורות לגויים על אמונת ישראל ועל משיחה. אין במילותיו של ישוע רמז שהשליחים קיבלו את המשימה ליצור דת חדשה לגויים, נפרדת מישראל, עם דוקטרינות חדשות, מסורות ועם הבטחת ישועה גם לאלו שמתנגדים בגלוי לחוקיו של אביו. הגוי שרוצה להינצל על ידי ישוע צריך לעקוב אחר אותם חוקים שהאב נתן ללאום שאליו ישוע שייך. האב רואה את אמונתנו ואומץ ליבנו, למרות כל ההתנגדות, מחבר אותנו לישראל ושולח אותנו לבנו. זהו התכנית של הישועה שמתקבלת על הדעת, מפני שהיא אמיתית. | הגוי שיתחבר אל ה’, לשרת אותו, ובדרך זו יהיה עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותו אביא אל הרי הקודש. (ישעיהו 56:6-7)
הבן השובב הכיר בכך שלא מגיע לו סליחה מאביו, אך זה היה לאחר חרטתו ווידוי חטאיו. הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה”, לעומת זאת, מלמדת שהישועה מתרחשת גם אם ממשיכים בציות פתוח לחוקים שנתן לנו אלוהים בברית הישנה. זו הביטחון השווא שבזכותו רבים בכנסיות מתעלמים ממצוות האדון. ישו מעולם לא לימד זאת בבשורות. מה שישו לימד הוא שהאב הוא זה ששולח אותנו לבנו. והאב שולח רק את מי שמקיים את אותם החוקים שניתנו לעם שהוא הפריד לעצמו בברית נצחית. אלוהים צופה בנו וכשהוא רואה את ציותנו, גם מול התנגדויות, הוא מחבר אותנו לישראל ומוסר אותנו לישו. | “איש לא יוכל לבוא אלי אם לא יביא אותו האב, ששלח אותי; ואני אקים אותו ביום האחרון.” (יוחנן 6:44)
