"…בתורתו יהגה יומם ולילה, וכל אשר יעשה יצליח" (תהילים א: 2-3).
כאשר הנשמה לומדת לבטוח באלוהים באופן מלא, היא מפסיקה להתייגע בתכניות אינסופיות ובדאגות לגבי המחר. במקום זאת, היא נכנעת לרוח הקודש השוכנת בקרבה ולהדרכה הברורה שהותירו לנו הנביאים וישוע בכתבי הקודש. סוג כזה של מסירות מביא קלילות. אין עוד צורך למדוד כל הזמן את ההתקדמות, ולא להביט לאחור כדי להעריך כמה כבר הושג. הנשמה פשוט ממשיכה קדימה, ביציבות ובשלווה, ודוקא משום שאינה מרוכזת בעצמה – היא מתקדמת עוד יותר.
העבד הנאמן ההולך בדרך זו אינו חי תחת משא הדאגה או הייאוש. אם במקרה הוא נכשל, הוא אינו שוקע באשמה – הוא מתרכך, קם וממשיך עם לב מחוזק. זו יופיה של הציות לתורת אלוהים החזקה: דבר אינו הולך לאיבוד. אפילו הטעויות הופכות ללמידה, וכל צעד של נאמנות מתהפך לברכה.
המלך דוד הכריז בחכמה שמי שמגהה בתורת ה' יומם ולילה מצליח בכל מעשיו. וההבטחה הזו עדיין חיה. כאשר אנו בוחרים להקשיב לקול אלוהים וללכת בדרכיו, הנשמה פורחת, החיים מסתדרים והשלום מלווה אותנו. לא מפני שהכול יהיה קל, אלא מפני שהכול מתחיל לקבל משמעות. השגשוג האמיתי הוא לחיות כדי לשמח את הבורא – בלב יציב, עניו ומלא אמונה. -מעובד על פי ז'אן ניקולא גרו. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך שהראית לי שאוכל לבטוח בך לגמרי ולנוח ברצונך. כאשר אני נכנע להדרכתך ומניח בצד את הדאגה למחר, ליבי מתמלא שלום. איני צריך עוד למדוד את התקדמותי או לשאת את משקל הציפיות האנושיות. די לי ללכת אחרי קולך בשלווה ובנאמנות, בידיעה שאתה איתי בכל צעד. תודה שאתה מזכיר לי שכאשר אני מוסר לך את השליטה, אני מוצא קלילות וחירות אמיתית.
אבי, היום אני מבקש שתעזור לי ללכת בענווה, גם כאשר אני נכשל. איני רוצה לחיות כבול לאשמה, אלא ללמוד מטעויותיי ולהמשיך בלב מחודש. שלא אשכח לעולם את כוחך המרפא, שהופך כישלונות לצמיחה וצייתנות לברכות. למדני לאהוב את תורתך החזקה ולבטוח ששום דבר אינו אובד כאשר אני הולך בדרכיך.
הו, אל עליון קדוש, אני משבח ומפאר אותך כי דברך חי וממשיך לשנות חיים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו ייתן בעתו ועלהו לא יבול. מצוותיך הם כדבש לחיך וכוח ללב. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.
