“היכנסו בשער הצר, כי רחב הוא השער ומרווח הדרך המוביל לאבדון, ורבים הם ההולכים בו” (מתי 7:13).
החיים האנושיים מתאפיינים בניידותם ובשינוי המתמיד. איננו תושבים קבועים בעולם הזה; אנו עוברי אורח, תמיד בתנועה, עם המטה ביד והאבק מצטבר על הסנדלים. כולנו במסע, ממשיכים קדימה, מלווים בהמון רב ההולך באותו הנתיב, בעוד אחרים עוקבים אחרינו מרחוק, מתבוננים בצעדינו. במסע הזה אין מנוחה קבועה, לא ביום ולא בלילה.
המסע הזה רציני ודורש התבוננות, כי כל אחד מאיתנו נע לעבר אחד משני יעדים: ישועה או אבדון. התהליך הזה מתרחש בנפשנו, באופן מתמיד, כל עוד אנו חיים ובוחרים למי לשרת. אלוהים, בטובו, לא הסתיר מאיתנו את הדרך לחיי נצח. הוא הבהיר שרק שני דברים נדרשים: להאמין שישוע הוא שה האלוהים הנושא את חטאי העולם ולציית בנאמנות לתורתו. שני התנאים הפשוטים והישירים הללו הם שמציבים אותנו בדרך הנכונה ומובילים אותנו אל היעד הסופי שאלוהים הכין.
אולם מיליונים בוחרים להתעלם מדרישות ברורות אלו. רבים מחליטים לדחות את מצוות אלוהים ולחיות באי-ציות, בעוד אחרים מכחישים שישוע הוא שליח אלוהים, היחיד שיכול לפייס בין האדם לבורא. הבחירה הזו, בין אם במודע ובין אם שלא במודע, מרחיקה אותם מחיי נצח ומובילה אותם בדרך האבדון. אך לכולם מציע אלוהים את ההזדמנות לשנות כיוון, להאמין ולציית, כדי שימצאו את החיים האמיתיים ואת הייעוד הנצחי שהכין לאוהביו. -מעובד מג'יימס הייסטינגס. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אלי היקר, אני מכיר בכך שאני עובר אורח בעולם הזה, תמיד בתנועה, וכל צעד מעצב את גורלי הנצחי. אני מבקש שתנחה את צעדיי בדרך הנכונה, כדי שמסעי יקרב אותי אליך, ילבישני בדמותך וירחיקני ממלכודות השחיתות והחולשה.
אבי, עזור לי לזכור את שני התנאים שהצבת בפנינו: להאמין שישוע הוא שה האלוהים ולציית בנאמנות לתורתך. שתהיה אמונתי בישוע איתנה וצייתנותי למצוותיך מתמדת, כדי שאוכל ללכת בביטחון אל היעד שהכנת לבניך.
הו, אלוהים קדוש, אני מהלל אותך על שהענקת לכולם את ההזדמנות לשנות כיוון, לנטוש את דרך האבדון וללכת בדרך חיי הנצח. תודה שגילית את רצונך כה בבירור ושקראת לנו ברחמיך להאמין ולציית. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך העזה כתובה לעד על ליבי. מצוותיך הן ככוכבים המאירים את לילותיי החשוכים, מביאים תקווה וכיוון. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.
