״מִי יַעֲלֶה בְּהַר יְהוָה, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב״ (תהילים 24:3-4).
השמיים אינם מקום שנכנסים אליו במקרה או מטעמי נוחות. הם בית שהכין אלוהים, השמור לאלה שאוהבים אותו באמת — ושאותם הוא אהב ושינה. משכנות השמיים אינם ניתנים ללבבות אדישים, אלא לאלה שכבר כאן למדו לשמוח בדברים של מעלה. האדון מכין את השמיים, אך גם מכין את לבו של מי שעתיד לשכון בהם, ומעצב את הנפש כך שתרצה, תשתוקק ותתענג על הנצחי.
ההכנה הזאת מתרחשת כאשר, בצייתנו למצוותיו הנשגבות של האב, אנו מתחילים לאהוב את מה שהוא אוהב. המחשבה נעשית נעלה יותר, הלב קל יותר, והנפש מתחילה לנשום את האווירה הקדושה כאילו היא כבר שם. רוחניות אמיתית אינה דבר שנכפה — היא נולדת מתוך ציות יומיומי, מתוך רצון כן לשמח את האב ומתוך נטישת הדברים הארציים והריקים.
האב מברך את המצייתים ושולח אותם אל הבן, כדי שיזכו למחילה ולישועה. ואלה, שכבר עוצבו מבפנים, ישכנו בשמיים הנצחיים בשמחה. יהי רצון שנפשך תתכונן כאן, כדי שתהיה מוכנה לבית שהאדון ייעד לה. — מעובד על פי ג׳. סי. פילפוט. להתראות מחר, אם ירצה האדון.
התפללו איתי: אב קדוש, הכן את לבי לשכון עמך. איני רוצה רק לדעת על השמיים — אני רוצה להשתוקק אליהם, לחיות למענם ולהתעצב לקראתם. למד אותי לאהוב את הנצחי.
יהי רצון שנוכחותך תשנה אותי מבפנים החוצה, ושאמצא עונג בדברים של מעלה. הרחק ממני כל דבר שכובל אותי לעולם ומלא אותי במתיקות קדושתך.
אלוהיי האהוב, אני מודה לך על שהכנת הן את השמיים והן את לבי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא התבנית המכוונת אותי אל הסביבה השמימית. מצוותיך הן כרוחות טהורות הנושאות אותי אל נוכחותך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.