״ומהו גודל כוחו העצום והבלתי־נתפס למעננו, המאמינים, בהתאם לפעולת עוז כוחו״ (אפסים א׳:19).

שורש הנטוע באדמה המשובחת ביותר, באקלים אידיאלי, ומקבל את כל מה שהשמש, האוויר והגשם יכולים להעניק, עדיין אינו מובטח שיגיע לשלמות. אולם הנשמה המבקשת בכנות את כל מה שאלוהים רוצה להעניק נמצאת בדרך בטוחה הרבה יותר לצמיחה ולשלמות. האב נכון תמיד להרעיף חיים ושלום על המבקשים אותו בכנות.

אין נבט הנמתח אל השמש ובטוח כל כך שייענה, כמו הנשמה הפונה אל הבורא. אלוהים, מקור כל הטוב, מתקשר בעוצמה ובאהבה עם החפצים באמת להיות שותפים לנוכחותו. במקום שיש בו שאיפה כנה וציות חי, שם אלוהים מתגלה. הוא אינו מתעלם ממי שמבקש אותו באמונה ובענווה.

לכן, כיוון הלב חשוב יותר מן הסביבה. כאשר נשמה כורעת לפני רצון אלוהים ומחליטה ללכת בעקבות תורתו האדירה, היא מקבלת חיים מן המרומים. מצוות האדון הן נתיבות אור לכל הבוטחים בו. לציית בכנות פירושו לפתוח את כל הווייתנו לכל מה שהבורא רוצה להרעיף. — מעובד על פי ויליאם לו. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אלוהיי, אדוני, אני מודה לך שאתה נגיש כל כך ומוכן כל כך לקבל אותי. בעוד דברים רבים בחיים אינם ודאיים, נאמנותך לעולם אינה כושלת. אם אבקש אותך בכנות, אני יודע שתבוא לקראתי באהבה ובעוצמה.

אני רוצה שלבי יחשוק בנוכחותך יותר מבכל דבר בעולם הזה. למד אותי להושיט אליך את נשמתי, כשם שהצמח נמתח אל השמש. תן לי רוח צייתנית, האוהבת את דרכיך ובוטחת במצוותיך. איני רוצה לחיות הרחק מרצונך.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומשבח אותך על שאינך דוחה לעולם נשמה כנה. אתה מתקשר עם האוהבים אותך והמצייתים לך, וכך אני רוצה לחיות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא כגשם החודר לאדמה ומעניק חיים בשפע. מצוותיך הן כקרני שמש המחממות, מדריכות ומחזקות את דרכו של הצדיק. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.