״אַהֲבָתְךָ טוֹבָה מֵחַיִּים; עַל כֵּן שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּךָ״ (תהילים 63:3).

כשהלב כבד, הדבר מגלה שרצון אלוהים עדיין אינו הדבר המתוק ביותר לנפש. הוא מראה שהחירות האמיתית, זו שבאה מתוך ציות לאב, עדיין לא הובנה במלואה. זהו סימן לכך שהבנים לאלוהים — הזכות להיקרא בניו של העליון — עדיין לא נחוו במלוא עוצמתם ושמחתם.

אילו הייתה הנפש מקבלת באמונה את כל מה שהאדון מתיר, אפילו הניסיונות היו נעשים מעשי ציות. שום דבר לא היה לשווא. ההסכמה הכנה לתוכניתו של אלוהים הופכת את הכאב למנחה, את העול להתמסרות ואת המאבק לשותפות. התמסרות כזאת אפשרית רק כשהנפש הולכת לאור תורתו האדירה של אלוהים ושומרת את מצוותיו המושלמות.

באמצעות הציות המעשי, היומיומי והאוהב הזה מוכיח בן האלוהים מה פירוש להיות חופשי באמת ומאושר באמת. כשאדם מקבל את רצון האב וחי בדרכיו, אפילו הרגעים הקשים נעשים הזדמנויות לעבודת אלוהים. הציות לרצון הבורא הוא הדרך היחידה להפוך סבל לברכה ועול לשלום. — מעובד על פי הנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אדוני אלוהיי, אני מודה שלעיתים קרובות לבי נעצב מפני שאני עדיין אוהב את רצוני שלי יותר מאשר את רצונך. סלח לי על כל פעם שאני מתנגד למה שנכון ומסרב לראות ברצונך את הטוב העליון.

למד אותי, אבי, לציית לך גם בעת ניסיונות. אני רוצה למסור לך הכול — לא רק את הרגעים הקלים, אלא גם את המאבקים והקשיים. יהפוך נא כל סבל שאחווה למעשה של ציות, וכל חיי יהיו קורבן חי על מזבחך. תן לי לב המקבל את תוכניתך בשמחה.

אלוהים קדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך על שקראת לי בנך ונתת לי את ההזדמנות לחיות למענך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא המפתח לחירות האמיתית, השוברת את כבליי ומקרבת אותי אליך. מצוותיך הנפלאות הן כצעדים בטוחים בדרך של שלום ותהילה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.