"ויהי כאשר כפות רגלי הכהנים הנושאים את ארון ה' נגעו במי הירדן, ייבָּקעו המים" (יהושע ג:13).
לויים אמיצים! מי יכול שלא להתפעל מהם כאשר רואים אותם נושאים את הארון אל תוך הזרם, בידיעה שמי הירדן ייפָּתחו רק כאשר רגליהם ייגעו במים? הם לא היססו, כי בטחו בהבטחת אלוהים. אמונתם לא הייתה מותנית, ולא ציפתה לראות תחילה את הנס כדי לפעול. הם פשוט צייתו. אלוהים תמיד מכבד את אמונתם של אלה הנאמנים לו. זו השילוב של אמונה וצייתנות עיקשת שמאפשר לנו לראות את ההבטחה ולהחזיק בה, מבלי להביט על הקשיים או על הספק של אחרים.
אנו יכולים לדמיין את העם צופה בסצנה, חלקם בפחד, אולי לוחשים: "הם נכנסים לזרם! הארון ייסחף!" אך זה לא מה שקרה. הכהנים עמדו איתן על אדמה יבשה, כי אלוהים אינו נכשל. הוא אינו עוזב את אלה הבוטחים בו והמצייתים לו. אותו עיקרון חל גם על מסענו הרוחני: כאשר אנו עושים צעדי אמונה בצייתנות מלאה, אלוהים פועל. המכשולים שנראו בלתי עבירים נעלמים, והדרך נפתחת לפנינו.
ללכת אחרי אלוהים באמונה ובצייתנות הופך אותנו לשותפים בתוכניותיו, כפי שללוים היה תפקיד מרכזי בחציית הירדן. וזוהי זכות גדולה. מי שמבקש לציית לאלוהים בכל לבו לא רק עד לנסים, אלא גם משתתף בהם. -מעובד מתומס צ'אמפנס. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אלוהים יקר, אמת היא כי אלה הבוטחים בך ומצייתים ללא היסוס הם החווים את נִסיך. הלוים לא חיכו לראות את המים נבקעו לפני שהתקדמו; הם הלכו באמונה, בטוחים כי תקיים את הבטחתך. אני רוצה שתהיה לי אותה אומץ, אותה ביטחון בלתי מעורער, שלא נעצר על ידי נסיבות או פחד. למד אותי לציית מבלי לשאול, בידיעה כי לעולם אינך נכשל ותמיד אתה מכבד את ההולכים אחריך בנאמנות.
אבי, היום אני מבקש ממך לחזק את אמונתי כדי שאוכל להתקדם, גם כאשר הדרך נראית לא ברורה. אני יודע שהמכשולים שלפני אינם מחסום עבורך, כי אתה האל הפותח את הירדן ועושה את הבלתי אפשרי.
הו, אל קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי לעולם אינך עוזב את אלה המצייתים לך בכל לבם. תודה שאתה קורא לנו להיות חלק מתוכניותיך ומאפשר לנו לראות ולחוות את נִסיך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי, כי היא מדריכה אותי. איני יכול להפסיק להרהר במצוותיך היפות. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
