יום ראשון, 25 באוקטובר 2026

תורת אלהים: התבוננות יומית: זעקת החיים הנאבקים לנשום — ירמיהו 33:3

״קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָ, וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת, אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם״ (ירמיהו 33:3).

כאשר יש חיים בתוכנו, הם תמיד באים לידי ביטוי — גם אם באנחות, בגניחות או בזעקות חרישיות. הנשמה שנגעה בה ידו של האל החי אינה יכולה להשלים עם קור החטא או עם קיפאון רוחני. היא נאבקת, היא נאנחת, היא מחפשת אוויר. וגם כשהבשר וכובד הטבע הישן חונקים אותה, החיים שבאו ממרום מסרבים להישאר דוממים. הם מנסים לפרוץ החוצה, להתרומם, להשתחרר מאותו גוף מוות המתעקש לחנוק אותם.

המאבק הפנימי הזה הוא סימן לכך שמשהו יקר שוכן בנו. ודווקא במאבק הזה מתגלה חשיבות הציות למצוותיו הנשגבות של אלוהים. הציות לתורתו האדירה הוא שמחזק את החיים שהוא נטע בלבנו. בעוד הטבע הבשרי מנסה לכבול אותנו לאדמה, מצוות האדון מושכות אותנו מעלה ומזכירות לנו מי אנחנו ולאן עלינו ללכת.

האב מברך את המצייתים ושולח אותם אל הבן, כדי שיזכו למחילה ולישועה. אל תתייאשו לנוכח המאבקים הפנימיים — אם יש חיים, יש תקווה. המשיכו לבקש, לזעוק ולציית… והאדון, הרואה בסתר, ישמע ויפעל. הוא עצמו יחזק את החיים שנטע בכם, עד שיגברו על כל מה שמנסה לחנוק אותם. — מעובד על פי ג׳יי. סי. פילפוט. להתראות מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אדוני אלוהים, רק אתה יודע אילו מאבקים מתחוללים בתוכי. לפעמים אני מרגיש כמו אדם המנסה לנשום תחת משא כבד מנשוא, ובכל זאת אני ממשיך לזעוק, כי אני יודע שיש בי חיים, והחיים האלה באו ממך.

תן לי כוח להיאבק בכל מה שמנסה לכבול אותי לדברים הארציים, הקרים והריקים. עורר בי מחדש את הרצון לציית לך, גם כשנדמה שכוחותיי מועטים. אל תיתן לי להשלים לעולם עם שתיקת הנשמה, אלא עזור לי להמשיך לבקש אותך בכנות.

הו, אב אהוב, אני מודה לך שהדלקת בי את ניצוץ החיים האמיתיים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא הנשימה המחזקת את רוחי הנכאה. מצוותיך הן חבלי אור המושכים אותי אל מחוץ לחשכה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

שתף את זה!