״ולמי שיכול לשמור עליכם ממעידה ולהעמיד אתכם לפני כבודו ללא דופי ובשמחה גדולה״ (יהודה א׳:24).

על אברהם נאמר שהוא לא היסס לנוכח ההבטחה. זו היציבות שאלוהים רוצה לראות בכל מי שבוטחים בו. האדון רוצה שעמו יצעד ביציבות כה רבה, עד שלא תורגש כל רעדה בשורותיו, גם כשהם מתמודדים עם האויב. כוחה של ההליכה הרוחנית טמון בהתמדה — גם בדברים הקטנים.

אך דווקא ה״דברים הקטנים״ האלה הם שגורמים לנו למעוד יותר מכול. רוב הנפילות אינן נובעות מנסיונות גדולים, אלא מהסחות דעת וממעשים שנראים חסרי חשיבות. האויב יודע זאת. הוא מעדיף להפיל משרת של אלוהים באמצעות פרט קל כנוצה, ולא באמצעות מתקפה גדולה. הדבר מסב לו סיפוק רב יותר — לנצח כמעט בלי מאמץ.

לכן חיוני שהנפש תהיה מושרשת בתורתו האדירה של אלוהים ובמצוותיו הנפלאות. באמצעות ציות נאמן זה, גם בהחלטות הקטנות ביותר, משרת אלוהים נשאר איתן. כשהחיים מתנהלים בהתאם לרצון הבורא, המעידות נעשות נדירות, וההליכה נעשית יציבה, אמיצה ומנצחת. — מעובד על פי א׳ ב׳ סימפסון. להתראות מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אדוני אלוהיי, אני מודה לך שאתה קורא לי להליכה יציבה ובטוחה, ללא היסוס. אתה רוצה שאתקדם בביטחון ולא אתן לדברים קטנים להסיט אותי מדרכי.

עזור לי לשים לב לפרטי היום־יום שלי, כדי ששום דבר לא יגרום לי למעוד. תן לי לב ממושמע, המוקיר אפילו את המעשים הקטנים ביותר של ציות. שלא אזלזל לעולם בפיתויים הקטנים, אלא אתמודד עם הכול באומץ, בביטחון בתורתך ובציות נאמן למצוותיך.

הו אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומשבח אותך, כי אתה תומך בי בכל צעד. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא כאדמת סלע איתנה תחת רגליי. מצוותיך הנפלאות הן כסימני דרך המונעים ממני לסטות ומנחים אותי באהבה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.